הדרה לוין ארדי

זמרת ישראלית

הדרה לוין ארדי (נולדה ב-1963 בירושלים) היא מוזיקאית וזמרת ישראלית, סופרת, משוררת, מסאית וציירת.

הדרה לוין ארדי
לידה 1963 (בת 61 בערך)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
www.hadaralevin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הדרה לוין ארדי

ביוגרפיה

עריכה

בוגרת של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) בקולנוע וטלוויזיה. אחרי שבע שנים בניו יורק וסרט באורך מלא ראשון שביימה בגיל 24 ("שלוש אחיות ואח"), חזרה לירושלים עם בנה אדם ג'יימס, ביימה סרטים דוקומנטריים ופרומואים, הקליטה 18 אלבומים, פרסמה 5 ספרים (פרוזה ושירה) וכתבה מאמרים וטורים אישיים בנושאים שונים בפלטפורמות שונות (זמן ישראל, וויינט, הארץ, העוקץ, המקום הכי חם בגיהנום, בית אביחי ועוד).

בשנת 2000 התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה ללא כל ניסיון רלוונטי קודם. במהרה הפכה לחלוצת הסצנה העצמאית האלטרנטיבית בארץ.[דרוש מקור][מפני ש...] זכתה בבחירת המבקרים לזמרת השנה, בציון לשבח בתחרות הבינלאומית ע"ש ג'ון לנון. זכתה בתחרויות בינלאומיות נוספות על מצוינות בכתיבת שירים, והוזמנה לנגן בפסטיבלים ברחבי אירופה, שחלקם שודרו ב-BBC World. היא התארחה בלייב-סשן ב-BBC סקוטלנד, והוזמנה להקליט עם האחים קאמרון (שעבדו בין השאר עם טראוויס, איאן בראון, שיין מקגאוון טורי איימוס), שהפיקו עבורה מיני אלבום.

הדרה תרגמה וביצעה את הגרסה באנגלית לשיר הנושא בסרטו של תומר הימן, "I shot my love". השיר יצא כסינגל בפסטיבל ברלין 2010. היא השתתפה בפרויקטים "שרים לאה גולדברג", "נערות רוק", "בנות חווה (אלברשטיין)" ו"שרים יהודה עמיחי", שיתפה פעולה עם ירמי קפלן, שלומי שבן, אלון עדר, רונה קינן, דן תורן ואמנים נוספים, והוציאה סינגלים עצמאיים רבים, עם אמירות חתרניות והומור עדין.

לוין ארדי מנגנת על פסנתר ושרה בעיקר באנגלית. היא כותבת את שיריה, ולרוב גם מפיקה בעצמה. ב-2008 הוציאה אלבום ראשון בעברית, ששילב היפ הופ ורוק אקוסטי.

בסוף 2011 נפרדה לוין ארדי מהלייבל "עננה" אחרי שבע שנים, וב-2012 הוציאה מיני-אלבום "Who's Gonna Stop Me Now" עם שירים חדשים בהפקת בנה, אדם ג'יימס לוין ארדי. ב-2013 הוציאה אלבום כפול בפרויקט "Songs, Naked", שכלל 21 שירים אבודים, שמעולם לא הופקו כהילכתם, ונאספו לאלבום זה בגרסה ראשונית שהוקלטה בחזרות.

ב-2014 פרסמה רומן ביכורים בשם "ליקוי מאורות" שזכה בפרס סמיט[1] על כתב היד ויצא בהוצאת "מקף-סמיט". הספר הוא מעין יומן אלטרנטיבי טעון ועצבני של מוזיקאי הומו במשבר גיל החמישים, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ מצליח.

ב-2015 יצא האלבום ה-13 של הדרה לוין ארדי, Rage Against the Eclipse, שבו התארחו מפיקים שונים, ביניהם גם איציק פצצתי (עומר מור).

ב-2016 פרסמה ספר שירה, "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום", בהוצאת "הדרה מיוזיק". הספר זכה במענק משרד התרבות לתרגום לאנגלית.

ב-2017 שחררה שני אלבומים בו-זמנית, "Love in the Wrong Times" והמיני-אלבום בעברית, "הדיבר הפנימי", שבו הקליטה מחדש את הספוקן וורד "השיר על סייד קשוע ועל ירושלים", וגם גירסה לשיר "בדקה אחת שפויה", שאותו תרגמה לאנגלית.

החל מ-2019 השתתפה ב"פסטיבל מטולה למשוררים", הן כמשוררת והן כמוזיקאית, בדיאלוג טקסטואלי ומוזיקלי לשירתם של עמוס עוז, חדוה הרכבי, אגי משעול, רחל חלפי, אהרן שבאתי, יונה וולך, רוני סומק, חזי לסקלי, יעקב ישראל דה האן, שני פוקר ועוד.

בתחילת 2023 יצא בהליקון ארומה מיוזיק האלבום "הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת", ובו עשרה טקסטים של הדרה לוין ארדי, שהולחנו, עובדו והופקו על ידי יונתן בר גיורא ובוצעו על ידיו ועל ידי הזמרת לילך כספי. הסינגל הראשון מתוכו, "כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם", זכה לעשרות אלפי השמעות בדיגיטל ולביקורות מצוינות במדיות שונות.[דרוש מקור]

לוין ארדי מפרסמת טורי דעות, סיפורים והארות בנושאים שונים, באתרים ובעיתונים שונים, ובפורמטים שונים (במאמרים, בספוקן-וורד ובשירה). נושאי כתיבתה נעים בין האישי לחברתי ולפוליטי, תוך התכתבות ביקורתית נוקבת ויצירתית עם המקורות התלמודיים, ובהשראת הספרות המערבית הקלאסית.[2][3][4][5]

דיסקוגרפיה

עריכה
  • This Is a True Story \ The Rough Cut, 2001
  • Live at Tmuna theatre 14/01/01, 2001
  • King O., 2002
  • Magic Time, 2002
  • This Is a True Story \ The Rough Cut (revised & revisited), 2004
  • King O. Extended, 2004
  • The Move, 2005
  • All I Want (EP), 2005
  • After the Storm, 2006
  • 2008 כאילו אין מחר, (אלבום ראשון בעברית)
  • Too Much of a Good Thing, 2009
  • Who's Gonna Stop Me Now (EP), 2012
  • 2013 אלבום כפול, Songs, Naked
  • 2015 Rage Against the Eclipse
  • 2017 Love in the Wrong Times
  • 2017 הדיבר הפנימי (EP)
  • 2020 My Home Town
  • 2020 אין לאן ללכת
  • 2021 Hebrew Morning Extended

ספרים

עריכה
  • 1995 פאפיה זום - מסעה של מרס היפה לעידן ה-MTV - שירה - הוצאת "תמוז"
  • 2015 ליקוי מאורות - פרוזה (רומן מוקומנטרי) - הוצאת "מקף-סמיט"
  • 2016 עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום - שירה - הוצאת "הדרה מיוזיק"
  • 2022 השנים העצובות - שירה־פרוזית - הוצאת "הדרה מיוזיק"

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הדרה לוין ארדי בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פרס סמיט, באתר תיאטרון החדר, יוני 2013
  2. ^   הדרה לוין ארדי, לזה גרבוז התכוון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
  3. ^ הדרה לוין ארדי, גם אני רוצה בנים יפים שירחיבו את דעתי, באתר ynet, 16 בינואר 2019
  4. ^ הדרה לוין ארדי, אתה התחלת, אלוהים: הספוקן וורד הכי חתרני ברשת, באתר ynet, 1 בנובמבר 2018
  5. ^ לכל השדים והגברים, על הספר החדש של ננו שבתאי, באתר "סלונה"