ההכרזה בדבר מתן עצמאות למדינות ועמים קולוניאליים

ההכרזה בדבר מתן עצמאות למדינות ועמים קולוניאליים, הידועה גם כהחלטה 1514 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, הייתה החלטה של העצרת הכללית של האו"ם במהלך הישיבה ה-15 שלה, אשר אישרה כי ההחלטה תספק גם מתן עצמאות למדינות ועמים קולוניאליים.

 החלטה 1514 של העצרת הכללית של האו"ם
תאריך 14 בדצמבר 1960
ישיבה מספר 15
קוד A/RES/1514(XV) (מסמך)
נושא מתן עצמאות למדינות ועמים קולוניאליים
סיכום הצבעה

89 הצביעו בעד
0 הצביעו נגד
9 נמנעו

תוצאה התקבלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ההכרזה אפיינה את השלטון הזר כהפרה של זכויות אדם, אישרה את הזכות להגדרה עצמית וקראה להפסיק את השלטון הקולוניאלי.[1] אדום גטאצ'ו כותב, "בתוך חמש עשרה שנה, לאומנים אנטי-קולוניאליים כבשו בהצלחה את האו"ם והפכו את העצרת הכללית למצע לפוליטיקה הבינלאומית של דה-קולוניזציה.[1] לדברי כריסטיאן ראוס-סמיט, ההחלטה "ייצרה שינוי טקטוני בלגיטימציה הבינלאומית", שכן היא "ערערה בהצלחה את מוסד האימפריות".[2]

ההחלטה אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-14 בדצמבר 1960. 89 מדינות הצביעו בעד, אף אחת לא הצביעה נגד, ותשע נמנעו: אוסטרליה, בלגיה, הרפובליקה הדומיניקנית, צרפת, פורטוגל, ספרד, איחוד דרום אפריקה, הממלכה המאוחדת וארצות הברית.[3]

ההכרזה מצוטטת על ידי האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית.[4]

רקע עריכה

הכרזה על דה-קולוניזציה הוצעה לראשונה על ידי ברית המועצות, שקראה לעצמאות מהירה של המושבות שנותרו. עם זאת, מספר מדינות סברו כי דה-קולוניזציה מהירה מדי תוביל לכאוס באותן מושבות לשעבר, ולכן הן החליטו להעמיד את הנושא להצבעה לעצרת הכללית. 43 מדינות באסיה ובאפריקה תמכו בהצהרת הפשרה הזו שקראה ל"נקיטת צעדים מידיים", שהיו לה הרבה פרשנויות אפשריות מלבד דה-קולוניזציה מהירה.[5]

ארצות הברית עודדה זה מכבר דה-קולוניזציה, והייתה צפויה לתמוך בהכרזה, אך נמנעה כתוצאה מלחץ של בריטניה. למרות ההימנעות, נציגה אחת מארצות הברית, זלמה ג'ורג', מחאה כפיים לאחר ההצבעה. מדינות רבות חשו שארצות הברית איכזבה אותן.[5]

מדינות רבות באירופה ובנאט"ו הצביעו בעד ההכרזה, כך שלא הייתה עמדה מערבית רחבה לגביה. הממלכה המאוחדת, שכללה את רוב המושבות שנותרו, חשבה שההכרזה היא ביקורת מרומזת עליה, וגם צריכה להיות תקופה של הכנה ראויה לעצמאות. בעוד שהייתה לה השפעה מוגבלת על נציגים אחרים, הדעות בבריטניה השפיעו על ההצבעה בארצות הברית, אשר הובילו להחלטה סופית של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר. שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות, ג'יימס וודסוורת', הסביר בנאומו כי הם מסכימים עם המטרה הכוללת אבל היו "קשיים בשפה ובמחשבה" שהעלו סוגיות טכניות שונות. הסנאטור הדמוקרטי ויין מורס אפיין את ההימנעות של ארצות הברית באחד המקרים כ"מחלקת המדינה של ארצות הברית עשתה שמיניות באוויר כדי לקרוא את הפסקה בצורה שגויה".[5]

מורשת עריכה

ההכרזה הייתה אבן דרך בתהליך הדה-קולוניזציה.

בשנת 2000, לרגל יום השנה ה-40 להחלטה 1514, אימצה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 55/146 שהכריזה על השנים 2001–2010 כעל העשור הבינלאומי השני למיגור הקולוניאליזם. ההחלטה נבעה מהשנים 1990–2000, שנחשבו כעשור הבינלאומי למיגור הקולוניאליזם.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Getachew, Adom (2019). Worldmaking after Empire: The Rise and Fall of Self-Determination. Princeton University Press. pp. 14, 73–74. ISBN 978-0-691-17915-5.
  2. ^ Reus-Smit, Christian (2011). "Struggles for Individual Rights and the Expansion of the International System". International Organization (באנגלית). 65 (2): 207–242. doi:10.1017/S0020818311000038. ISSN 1531-5088.
  3. ^ Danspeckgruber, Wolfgang F. (2002). The Self-Determination of Peoples: Community, Nation, and State in an Interdependent World. Lynne Rienner. ISBN 9781555877682.
  4. ^ International Convention on the Elimination of All Forms of Racial Discrimination, Preamble
  5. ^ 1 2 3 Morse, Wayne (1961). "The United States in the United Nations, 1960 - A Turning Point". U.S. Government Printing Office. pp. 19–24. נבדק ב-2 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)