הוגו ארדמן

כימאי גרמני

הוגו ארדמן (גרמנית: Hugo Erdmann; ‏8 במאי 1862 - 25 ביוני 1910) היה כימאי גרמני שנודע בספרי הלימוד שכתב, וכמי שטבע את המונח גז אציל.

הוגו ארדמן
Hugo Erdmann
Hugo Erdmann, 1907.jpg
לידה 8 במאי 1862
פרובינציית פרוסיה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביוני 1910 (בגיל 48)
מוריצזי, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יאקוב פולהארד, וילהלם רודולף פיטיג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ארדמן נולד בפרוסיה המזרחית ולמד בגימנסיה בטילזיט. לאחר מכן למד באוניברסיטת האלה-ויטנברג, באוניברסיטת מינכן ובאוניברסיטת שטרסבורג.

בשנת 1883 הוא החל לעבוד כעוזרו של יעקב וולהרד באוניברסיטת האלה, בשנת 1885 הוסמך כפריבט-דוצנט ובשנת 1894 הועלה לדרגת פרופסור. בשנותיו בהאלה הוא כתב מספר ספרי לימוד בכימיה שזכו לתפוצה רבה בגרמניה, אנגליה וארצות הברית ופרסמו את שמו בקרב הסטודנטים לכימיה. בשנת 1901 הוא מונה לפרופסור לכימיה אי-אורגנית באוניברסיטת ברלין ומנהל המעבדה במכון המלכותי.

ארדמן טבע למוות ב-25 ביוני 1910 בעת שיט באגם[1].

עבודתועריכה

ספריועריכה

ארדמן האמין שבמעבדות לכימיה על הסטודנטים לעסוק לא רק באנליזה של הניסויים אלא להתנסות גם בהכנות לניסויים, כדרכו של פרידריך ולר. בהתאם לכך הוא פרסם בשנת 1891 את ספרו "Anleitung zur Darstellung chemischer Praparate" שכלל שיעורים בכימיה אי-אורגנית ובשנת 1894 את ספרו "Anleitung zur Darstellung organischer Praparate" שכלל שיעורים בכימיה אורגנית. הספרים זכו להצלחה רבה והביאו את השינוי לה ייחל ארדמן[1].

בשנת 1898 פרסם ארדמן את ספרו "Lehrbuch der anorganischen Chemie", ספר לימוד בכימיה שזכה להצלחה רבה ויצא בשנת 1906 במהדורה רביעית. הספר תואר כמצטיין בשלמות, דייקנות וקומפקטיות[1]. בספר זה טבע ארדמן את המונח גז אציל. בכתב העת Science כונה הספר "יצירת מופת". בהקדמה לספר הסביר ארדמן את מטרתו להביא בפני הקורא את המידע הקיים בכימיה תוך בירור העובדות במקרים של סתירות והבאת מידע רפואי, גאולוגי, היסטורי וכלכלי[2].

בשנת 1905 הוציא ביחד עם קותנר ספר על קובעי הטבע.

מחקריועריכה

בתחילה עסקו מחקריו של ארדמן בכימיה אורגנית ואי-אורגנית גם יחד. עם וולהרד הוא פרסם את הסינתזה האורגנית שנקראת על שמם: Volhard–Erdmann cyclization, בינואר 1885[3].

בשנת 1888 הוא המציא את השיטה הראשונה לצביעת פרוות[4].

בשנת 1898 ביצע ארדמן ניסויים שונים עם אצטילן. ביחד עם קותנר הוא העביר אותו מעל נחושת ספוגית ב-250 מעלות צלזיוס וקיבל פולימר מוצק אמורפי בצבע חום בהיר לו הוא קרא Cuprene. חומר זה נותר מסתורי במשך שנים רבות עד התפתחות המחקר בפולימרי אציטלן[5]. בעקבות מחקריו, ארדמן הציע באותה שנה שיטה לייצור תעשייתי של אצטאלדהיד מאצטילן על ידי העברת האצטילן דרך חומצה גופרתית רותחת בריכוז של כ-45% מעורב בחומצת כספית. השיטה לא הוכנסה לשימוש בגלל שנצילותה הייתה רק כ-5%, ורק לאחר שנתן גרינשטיין שכלל אותה וקבע שיש להפעילו בטמפרטורות נמוכות, היא זכתה לתפוצה רבה. בסכסוך בין גרינשטיין לחברת Chemische Fabrik Griesheim-Elektron טענה החברה שהזכויות על ההמצאה אינן מגיעות לגרינשטיין שכן ארדמן קדמו[6][7].

בשנים המאוחרות הוא התמקד בכימיה אי-אורגנית. הוא חקר את הרכב האוויר, במיוחד במצבו הנוזלי. הוא זיהה שחנקן מוצק נמס בטמפרטורה גבוהה ב-20 מעלות מחמצן מוצק והשתמש בתכונה זו להפרדת החמצן מהחנקן. הוא גם המציא שיטה חדשה לבידוד ארגון מהאוויר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הוגו ארדמן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Hugo Erdmann in American Chemical Journal, XLIV, No. 5, November 1910, page 474
  2. ^ Book Review: Lehrbuch der anorganischen Chemie, Science 15 Feb 1901: Vol. 13, Issue 320, pp. 268-270
  3. ^ J. Volhard, H. Erdmann, Synthetische Darstellung von Thiophen, Chemische Berichte, volume 18, issue 1, January 1885, pages 454–455
  4. ^ Furskin Processing, page 165
  5. ^ J. M. Calhoun, A Study of Cuprene Formation in "Canadian Journal of Research", 1937, Vol. 15b, No. 5 : pp. 208-223, page 208
  6. ^ Bruno Waeser, The atmospheric nitrogen industry, 1926, page 38
  7. ^ פטנט ארצות הברית 1044169, תאריך הגשה: 23 בינואר 1911, אתר גוגל פטנטים