הווארד סטרן
הווארד אלן סטרן (באנגלית: Howard Allan Stern; נולד ב-12 בינואר 1954) הוא מנחה רדיו וטלוויזיה, סאטיריקן, שחקן וסופר יהודי-אמריקאי.
 | |
| לידה |
12 בינואר 1954 (בן 70) קווינס, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Howard Allan Stern |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1975 |
| מעסיק |
NBC |
| בן או בת זוג |
בת' אוסטרובסקי סטרן (2008–?) אנג'י אברהארט |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | thehowardsternshow |
| טוויטר | HowardStern |
|
www | |
  | |
קורות חיים עריכה
סטרן נולד למשפחה יהודית ברובע קווינס שבניו יורק, וגדל ברוזוולט, לונג איילנד. שמו העברי הוא צבי. אביו, בן סטרן, היה בעליו של אולפן הקלטות, מה שגרם להווארד הצעיר לגלות עניין ברדיו. אף על פי ששני הוריו הם יהודים, סטרן מציג את עצמו כחצי יהודי, חצי איטלקי. טענה זו הייתה לבדיחה, שכן סטרן מרבה לתבל את שידוריו בביטויים יידישאים, בתואנה שאלו ביטויים באיטלקית. הוריו של אביו, פרוים ואנה (גלר) סטרן, והוריה של אמו, סול ואסתר (רייך) שיפמן, היו יהודים שמשפחותיהם הגיעו מפולין ואוסטרו-הונגריה והיגרו לארצות הברית בעיתוי מקביל.
סטרן מרבה לטעון כי כילד, הוריו התעללו בו מילולית. סטרן אישש את טענתו זו כאשר השמיע באחת מתוכניותיו הקלטות משפחתיות מתקופת ילדותו, בהן הדהדו צווחות דוגמת "אמרתי לך לא להיות טיפש, אידיוט שכמותך" ו"שתוק! שב!". בהקלטות אלו נעשה שימוש בפרסומת פרודית ל"בית הספר לשדרים של בן סטרן", שהצמיח "אנשי תקשורת מעורערים בנפשם, מכורים לעבודה וחדורי תיעוב עצמי". סטרן מעיד כי אמו ניהלה את הבית ב"אינטנסיביות של היטלר" וכי אביו הרבה לכנות אותו "אידיוט". חרף זאת, סטרן טען כי הגזים בטענותיו לשם הפיקנטריה, ושהוריו היו למעשה אוהבים, חמים ותומכים.
סטרן למד ב"חטיבת הביניים רוזוולט", ונמנה עם התלמידים הספורים שהיו לבנים, בבית ספר שרוב תלמידיו היו אפרו-אמריקאים. במשדר משנת 1992, המורה לחינוך גופני של סטרן אישש את דבריו וטען כי תלמידים שחורים היוו רק 60% ממועצת התלמידים הבית ספרית.
בשנת 1969, העתיקה משפחת סטרן את מקום מגוריה, והאוורד נרשם לתיכון "סאות' סייד", בו סיים את חוק לימודיו ב-1972. בשנת 1976 השלים תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת בוסטון. סטרן שימש גם כמתנדב בתחנת הרדיו של האוניברסיטה, וכיום מממן בה מלגה.
קריירה עריכה
הווארד סטרן משמש כמגיש התוכנית "המופע של הווארד סטרן", המשודרת 4–5 פעמים בשבוע, בתחנת הרדיו "הווארד 100". בימי שישי משודרות תוכניותיו מימים עברו. לצידו בתוכנית מגישה את החדשות רובין קוויברס ואחראי על האפקטים הקוליים פרד נוריס. מפיק התוכנית גרי דל אבטה המוכר יותר בכינויו "בבה בואי" (Baba Booey). שלושתם מלווים את סטרן משנות השמונים לצד כותבים שונים אחרים כגון ג'קי מרטלינג, בילי וסט וארטי לאנג.
סטרן, או כפי שהוא מכונה "מלך כל המדיה" (King of all Media), נודע כמי שעושה שימוש שערורייתי בהומור הכולל תכנים מיניים, גזעניים וגסים ולועג לשימוש המוגזם בפוליטקלי קורקט. לטענתו, מטרת התוכנית אינה לזעזע את המאזינים, אלא להוות במה לביטוי דעותיו במגוון נושאים רחב, החל במתרחש בעולם וכלה בפוליטיקה הפנימית של התחנה. על אף היותו שנוי במחלוקת, סטרן נמנה עם שיאני השכר ברדיו האמריקני, כמו כן הוא נושא בתואר המפוקפק "אלוף הקנסות" בהיסטוריה של הרדיו בארצות הברית.
בשנת 1994 הודיע סטרן על מועמדותו למושל מדינת ניו יורק מטעם המפלגה הליברטריאנית. מצע הבחירות שלו כלל החזרת עונש מוות למדינת ניו יורק, טיפול בכבישי אגרה, ואיסור עבודות בכבישים הראשיים במשך שעות העומס. סטרן הסיר את מועמדותו לאחר שנדרש לחשוף את מצבו הפיננסי ורכושו כפי שדורש חוק הממשל התקין (אנ') בארצות הברית.
סטרן קנה את פרסומו הודות לתוכנית הרדיו שלו, אשר שודרה בסינדיקציה בתחנות רבות ברחבי ארצות הברית. ב-9 בינואר 2006 החל בשידור תוכניתו ברדיו הלווייני, המשודר למנויים בלבד ומעניק לתוכנית הרבה יותר חופש יצירתי כיוון שחוקי הצנזורה של ה-FCC, ועדת התקשורת הפדרלית, לא חלים על הרדיו הלווייני. עם המעבר ללוויין סטרן חתם על חוזה של 100 מיליון דולר לשנה במשך חמש שנים.
בנוסף לעבודתו כשדרן רדיו, התנסה סטרן בהוצאה לאור, בטלוויזיה, בקולנוע ובמוזיקה. הוא פרסם שלושה ספרים פרי עטו - "פרטים אינטימיים" (שעובד לסרט בעל שם זהה), "מיס אמריקה" ולאחרונה גם "האווארד סטרן בא פעם נוספת". מעורבותו בטלוויזיה כוללת הגשת תוכנית בערוץ טלוויזיה ניו-יורקי, תוכנית לילה בערוץ E! המתעדת את שידורי הרדיו שלו, התוכנית "Howard Stern On-Demand" שמשודרת בערוץ "שלם וצפה" ומציעה פרקים של ראיונות, דיונים ומערכונים מתוכניות הרדיו בעידן הלוויין וכן קטעים מהעבר ובנוסף צילומים בלעדיים לערוץ שקשורים לתוכנית והפקת התוכנית "Son of the Beach", פרודיה על "משמר המפרץ".
בשנת 2006 התברג לרשימת "100 האנשים שמעצבים את עולמנו" של השבועון "טיים", ודורג במקום השביעי ברשימת הסלבריטאים העשירים של כתב העת "פורבס".
בשנת 2014 תקף סטרן מאזין בתוכניתו שניסה למתוח ביקורת על ישראל.[1] ב-6 באוקטובר 2015 תקף בחריפות את רוג'ר ווטרס על כך שהוא נטפל לישראל וליהודים והאשים אותו באנטישמיות.[2]
בשנת 2014 הגיע למקום החמישי ברשימת הסלבריטאים המרוויחים של מגזין פורבס עם רווחים של 95 מיליון דולר.
חיים אישיים עריכה
ב-4 ביוני 1978 נישא סטרן לאליסון ברנס, אהובתו מימי הקולג', בבית הכנסת "אוהבי שלום" שבברוקלין מסצ'וסטס. לזוג שלוש בנות: אמילי בת' (נולדה ב-1983, תסריטאית וכותבת מחזות, מ-2007 החלה בהתקרבות ליהדות האורתודוקסית[3]), דברה ג'ניפר (נולדה ב-1986) ואשלי ג'ייד (נולדה ב-1993). הזוג התגרש בשנת 1999, ובאותה שנה פגש סטרן את הדוגמנית והשחקנית בת' אוסטרובסקי. ב-14 בפברואר 2007 הווארד סטרן הודיע בתוכניתו שהוא ואוסטרובסקי התארסו. הם נישאו ב-3 באוקטובר 2008 במסעדת Le Cirque בניו יורק.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הווארד סטרן (באנגלית)
הווארד סטרן, ברשת החברתית פייסבוק
הווארד סטרן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הווארד סטרן, סרטונים בערוץ היוטיוב
הווארד סטרן, ברשת החברתית Goodreads
הווארד סטרן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הווארד סטרן, באתר AllMovie (באנגלית)
הווארד סטרן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הווארד סטרן, באתר Last.fm (באנגלית)
הווארד סטרן, באתר AllMusic (באנגלית)
הווארד סטרן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הווארד סטרן, באתר Discogs (באנגלית)- הווארד סטרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- האתר הרשמי של האוורד סטרן
- ירון רוולסצ'י, ספיריטס: האיש הקטן מהרדיו, באתר וואלה!, 12 במרץ 2013
דיוויד סיגל, מראיין קשוב. פמיניסט. בוגר. מה נהיה מהווארד סטרן?, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2016
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ הארץ, הווארד סטרן נגד רוג'ר ווטרס ובעד ישראל, באתר הארץ, 23 ביולי 2014
- ^ עמי פרידמן, הווארד שטרן נגד רוג'ר ווטרס: "למה אתה נטפל ליהודים?", באתר ynet, 6 באוקטובר 2015,
האזינו להווארד סטרן נכנס ברוג'ר ווטרס בעקבות הביקורת שלו על בון ג'ובי בישראל (אודיו), אתר "חורים ברשת", 6 באוקטובר 2015. - ^ מישאל לוי, הבת שומרת המצוות של "מלך הרדיו" האמריקני, באתר כיכר השבת, 16 בנובמבר 2017