הונוריוס הראשון
הונוריוס הראשון (בלטינית: Honorius I; מת ב-12 באוקטובר 638) כיהן כאפיפיור מ-27 באוקטובר (או, לפי גרסה אחרת, מ-3 בנובמבר) 625 ועד מותו.
 | |||||
| לידה |
585 קמפניה, האימפריה הביזנטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 638 (בגיל 53 בערך) רומא, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
על פי הליבר פונטיפיקליס הונוריוס נולד בקמפניה, והיה בנו של קונסול בשם פטרוניוס. הוא מונה לאפיפיור יומיים לאחר מות קודמו, בוניפקיוס החמישי. הסיבה לבחירה המהירה נעוצה ככל-הנראה בנוכחותו של יצחק הארמני, שהיה מוסמך לאשר את הבחירה בתור הנציב הקיסרי באיטליה.
בתקופת כהונתו פעל הונוריוס לעודד פעילות מיסיונרית, בעיקר בממלכת וסקס שבאנגליה. הונוריוס פעל לאיחוד תאריך חג הפסחא שנחוג באירלנד במועד אחד מאשר זה הנחוג ברומא.
הונוריוס אמנם לא הוציא צו בעניין זה, אולם נטה באמונתו לעבר המינות המונופיזיטית. קיסר האימפריה הביזנטית הרקליוס הציע נוסחה לגישור פערי האמונה בין הכנסייה הקתולית והמונופיזיטים, והונוריוס שלח נציג לסינוד (מפגש כנסייתי) שנערך בקפריסין בשנת 634 ביוזמת הארכיהגמון ארקאדיוס השני מקפריסין, ובנוכחות הגמון קונסטנטינופוליס סרגיוס הראשון, ובוועידה זו נדונו העקרונות המונותליטיות בהן תמך גם הונוריוס.
במהלך כהונתו פעל הונוריוס לשיפוץ ושיקום כנסיות רומא, וכן לרווחת תושבי העיר עת שיקם את אמת המים שבנה הקיסר הרומי טראיאנוס.
הונוריוס המשיך את פעילות קודמיו בניצור תושבי אנגליה ושלח את בירינוס הקדוש לנצר את ממלכת וסקס. בדה ונרביליס מציין כי הונוריוס כתב בעניין זה לאדווין מלך ממלכת נורת'מבריה.
נידוי עריכה
בשל תמיכתו במינות המונותליטית, 40 שנה לאחר פטירתו נודה הונוריוס מהכנסייה הנוצרית במסגרת ועידת קונסטנטינופול השלישית - ועידה אקומנית, אשר נערכה בשנים 680–681 תחת הקיסר הביזנטיני קונסטנטינוס הרביעי וגינתה את המינות המונותליטית. במהלך הוועידה הוחלט להכריז אנאתמה (נידוי) על יוזמיה ותומכיה של המינות, כגון סרגיוס הראשון, קירוס האלכסנדרוני והאפיפיור הונוריוס הראשון, ומאידך לזכות את מגיני האורתודוקסיה אשר נרדפו על ידי הקיסרות קודם לכן, האפיפיור מרטינוס הראשון ומקסימוס המוודה. לימים האפיפיור לאו השני אישר את הנידוי ותמך בו.
השפעת הנידוי עריכה
השפעת אנתמה זו הגיעה עד המאה ה-19 עת נדונה הדוגמה לפיה האפיפיור אינו יכול לטעות (במהלך ועידת הוותיקן הראשונה בשנת 1870). על פי דוקטרינה זו פעולות האפיפיור הן בהיותו כנציג האל, ולכן הוא אינו יכול לטעות. פעולותיו של הונוריוס אשר נעשו מתוקף תפקידו והוכרזו כמינות לאחר מכן סותרות דוקטרינה זו. במהלך הוויכוח נטען כי דעתו של הונוריוס לא נאמרה "אקס קתדרה", ולכן חסרה תוקף מחייב ודינה היה כשל דברים בעלמא. כן נטען כי צו הנידוי היה למעשה זיוף מאוחר של קיסרי האימפריה הביזנטית והונוריוס לא נודה. לבסוף קבעה הוועדה כי הנידוי לא היה בשל פעולותיו, אלא בשל העדר מנהיגותו והעדר פעולות להביא לסיכול המינות, וכי מדובר ברשלנות ולא בכפירה.
קישורים חיצוניים עריכה
- קורות חיים
- סטיבן אוריילי, אשם אך ורק בשל כישלונו ללמד
- כפירתו של הונוריוס
- הונוריוס הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הונוריוס הראשון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: בוניפקיוס החמישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סוורינוס |