הורינגרוד
הורינגרוד (באוקראינית: Гориньград Перший, הורינְהְראד פיירשי; בפולנית: Horyńgród) היא עיירה במחוז רובנו שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 רובנו |
| תאריך ייסוד |
1583  |
| שטח | 1.1 קמ"ר |
| גובה | 200 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 477 (2011) |
| קואורדינטות | 50°39′N 26°30′E / 50.650°N 26.500°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
הורינגרוד, שנקראה בתחילה קריפה, שוכנת על נהר הורין, כ-6 ק"מ דרומית מערבית לטוצ'ין. העיירה נזכרת לראשונה במאה ה-16, והייתה רכושן של משפחת רדזיוויל ושל משפחת צ'טברטינסקי.
במהלך פשיטת האימפריה השוודית בראשית המאה ה-18 חרב היישוב, בהמשך שוקם, ובשנת 1777 הוענקו לו מחדש זכויות עיר. במועד זה שונה שם היישוב ל"הורינגרוד".
יהודי הורינגרוד עריכה
בין מלחמות העולם השתייכו יהודי הורינגרוד לקהילת טוצ'ין הסמוכה, והתקיימו בה שני בתי כנסת. כמו כן, פעלו בעיירה סניפים של תנועות הנוער החלוץ ובית"ר. בשנים אלה נמנו בעיירה למעלה מ-300 יהודים.
בית הכנסת הגדול, שהיה ממוקם בבניין עתיק, עליו ספרו שנתרם לקהילה על ידי הפריץ. בסמוך לו היה בית מדרש קטן, ובו התפללו שמנה וסלתה של העיירה[1].
בתחילת יולי 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, וכעבור מספר ימים, רצחו שוטרים אוקראינים 25 גברים יהודים בה. בלילה של אותו יום נערך פוגרום ביתר יהודי העיירה, במהלכו נרצחו באכזריות כ-70 יהודים באמצעות נשק קר, ורכוש יהודי נשדד והוחרם. בהמשך, גורשו יהודי העיירה הנותרים לגטו טוצ'ין. מעטים מאלו שהשתתפו במרד בו, והצליחו להימלט ליערות, נותרו בחיים.
פעילות ציונית בעיירה עריכה
רוב הצעירים בקריפה למדו עברית בבתי הספר בטוצ'ין, וחלקם גם למד בבית הספר בעיר רובנו הסמוכה, שנחשב לבית ספר טוב יותר. התלמידים ישנו בתנאי פנימייה בבתים פרטיים והיו מגיעים לבתי ההורים רק אחת לכמה שבועות.
תושבי קריפה לקחו חלק בפעילות הארגונים היהודיים בטוצ'ין.
בקריפה עצמה הוקם קן של תנועת ביתר. המפקד היה יוסף ווינר, המזכיר קאיוע מלמד. בוגרי הקן יצאו לקיבוץ הכשרה.
בקיץ היו יוצאים הצעירים לשיט על נהר ההורין הסמוך. "שרים שירים ודנים בבעיות ציוניות" כך סיפר פנחס ארנס בזכרונותיו[1]
הנצחה עריכה
בשנת 1967 פורסם ספר יזכור על העיירה[2], בו לקחו חלק בכתיבה ובתרומות מידע מרבית הניצולים.
בבית העלמין בחולון הוצבה בסוף שנות השבעים מצבת זיכרון לקדושי הקהילה. ועד לפני מספר שנים היו היום השואה מגיעים אליה יוצאי העיירה ובני משפחותיהם.
לאחר נפילת מסך הברזל החלו משלחות ובודדים לבקר באזור. במרכז העיירה קריפה הוקמה מצבת זיכרון ליהודי העיר, והשטח גודר ונשתלו סביבו שתילים.
במאגרי המידע של יד ושם קיימים רשומות על 269 קורבנות נאצים יהודים שחיו או נולדו בעיירה[3].
קישורים חיצוניים עריכה
- ספר הזכרון של יהודי טוטשין קריפה - בספריית העיר ניו-יורק.
- הורינגרוד-קריפה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- הודי טוצ'ין וקריפה מול רוצחיהם: עשרים וארבע עדויות - בספריית העיר ניו-יורק
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 פנחס ארנס, ספר הזכרון של יהודי טוטשין קריפה, ישראל: ארגון יוצאי טוטשין קריפה והסביבה, 1967, עמ' 66-67
- ^ Editor: B. H. Ayalon, Tuczin-Kripa, Wolyn; In Memory of the Jewish Community, jewishgen
- ^ המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, באתר יד ושם