טוצ'ין
טוצ'ין (באוקראינית: Tyчин, בגרמנית: Tutschin, בפולנית: Tuczyn, ביידיש: טוטשין) הוא יישוב עירוני במחוז רובנו במערב אוקראינה. היישוב שוכן באזור ההיסטורי של ווהלין, כ-18 ק"מ ממזרח לבירת האובלסט, רובנו.
,_%D1%81.%D0%A2%D1%83%D1%87%D0%B8%D0%BD,.jpg) | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1545  |
| שטח | 6.616 קמ"ר |
| גובה | 178 מטרים |
| קואורדינטות | 50°42′02″N 26°33′56″E / 50.700555555556°N 26.565555555556°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
 | |
  | |
היסטוריה עריכה
משפחת האצולה הפולנית סיימשקו (Siemaszko) מושרשת בטוצ'ין. בשנת 1650 הייתה העיירה בבעלות משפחת דנילוביץ', אחר כך בידי משפחת לובומירסקי, ובידי משפחת וולבסקי מהמאה ה-18 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. קרן סטניסלב לובומירסקי הקימה שתי כנסיות עץ, cerkwie, בשנת 1711 (Paraskewy) ובשנת 1730 (Przemienienia Pańskiego). בני משפחת וולבסקי בנו כנסייה בסגנון קלאסי בשנת 1796.
קהילה רומית קתולית נוסדה בטוצ'ין בשנת 1590 והיא כללה כפרים רבים בסביבת היישוב. בשנת 1938 מנתה הקהילה הקתולית 2,660 נפש, כמעט כולם פולנים.
באזור טוצ'ין הייתה אוכלוסייה גרמנית משמעותית. גרמנים רבים החלו להגיע בשנות השישים של המאה התשע עשרה. הרוב המכריע היו לותרנים גרמנים, שבתחילה קיבלו שירותידת מהקהילה הלותרנית בז'יטומיר הרחוקה. הכנסייה הלותרנית בטוצ'ין הוקמה בשנת 1888. בשיאה, לפני מלחמת העולם הראשונה, שירתה הקהילה למעלה מ-25,000 גרמנים בלמעלה מ-80 כפרים, באזור גדול בהרבה מזה שכוסה על ידי הקהילה הקתולית, ובכל זאת לא הוקם בניין כנסייה לותרנית עד שנת 1929. מספר הגרמנים צנח בצורה חדה לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר רבים מהם היגרו לצפון אמריקה. רק כ-6000 נותרו בעיירה במהלך שנות המלחמה.
לפני מלחמת העולם השנייה הייתה טוצ'ין עיירה מרכזית במחוז והייתה בה אוכלוסייה גדולה של יהודים (כ-3000), וכן פולנים ואוקראינים, בתוספת שרידי האוכלוסייה הגרמנית שהייתה במקום בעבר.
מלחמת העולם השנייה עריכה
ערך מורחב – קהילת יהודי טוצ'ין
לאחר ששמעו על השמדת הגטו היהודי ברובנה, החליטו המנהיגים היהודים בטוצ'ין להתנגד לנאצים. בערב יום רביעי, 23 בספטמבר 1942, הוצב מצור על גטו טוצ'ין. מנהיגי המרד הכריזו על כוננות מלאה; קבוצות הלחימה נכנסו לתפקידים. עם שחר 24 בספטמבר התקדמו כוחות גרמנים וכוחות עזר אוקראינים לעבר גדרות הגטו. כאשר כוחות ההתנגדות נתנו את האות, הובערו בנייני הגטו והמחסנים הגרמניים בקצהו. הקבוצות הלוחמות פתחו באש, פרצו את גדר הגטו והפצירו באוכלוסייה לברוח. בחסות עשן וירי נמלטו ליער כ-2,000 איש - כשני שלישים מאוכלוסיית הגטו, כולל נשים, ילדים וקשישים. הלהבות המשיכו לבעור בשארית אותו היום ולמחרת; גם הירי המשיך. כמה גרמנים ואנשי משטרת העזר האוקראינית נהרגו. שליש מאוכלוסיית הגטו נפל, כולל כמעט כל הלוחמים. המרד הסתיים בשבת, 26 בספטמבר, כאשר ראשי המתנגדים הסגירו את עצמם לגרמנים, כיוון שלא הצליחו לעמוד בתנאים ביערות הסמוכים. מחציתם של יתר הבורחים נלכדו ונרצחו תוך שלושה ימים. כ-300 נשים, מטופלות בתינוקות, שלא היו מסוגלות לעמוד בתנאי היער, חזרו לטוצ'ין ונורו. רבים מהיתר נפטרו; אחרים הוסגרו לגרמנים או נרצחו על ידי איכרים בסביבה. כמה צעירים מיהודי טוצ'ין הצטרפו לפרטיזנים ונהרגו בקרב. מבין 3,000 יהודי טוצ'ין, רק 20 עדיין היו בחיים ב-16 בינואר 1944, עת שוחררה העיירה.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Spector, Shmuel (1990). The Holocaust of Volhynian Jews, 1941–1944. Jerusalem.