הזכות לדיור

זכות כלכלית וחברתית

הזכות לדיור נאות היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי. בסעיף כ"ה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מצוינת הזכות של כל אדם לרמת חיים נאותה, לרבות דיור:

מאהל חסרי דיור, רחובות פברואר 2012

כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו.

הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם

הגדרותעריכה

אמנם, ההכרזה אינה מסמך מחייב, אך היא שימשה בסיס לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. האמנה אומצה במליאת האומות המאוחדות בשנת 1966 ונכנס לתוקף בשנת 1976, ישראל אשררה את האמנה רק ב-1991. האמנה מגדירה בסעיף 11 את הזכות לדיור כ"זכות לגור במקום כלשהו בביטחון, שלום וכבוד".[1] המועצה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות פירטה במסמך פרטה את הזכות לדיור הכוללת: "פרטיות נאותה, מרחב נאות, ביטחון נאות, תאורה ואוורור נאותים, תשתית בסיסית ראויה ומיקום נאות מבחינת מקום העבודה ושירותים – כל זאת במחיר סביר".[2] הזכות לדיור נאות אמורה להבטיח לכל אדם דיור בר השגה, שוויון בדיור ונגישות לקבוצות עם צרכים מיוחדים, תנאי פרטיות ומרחב מחיה הולמים, חזקת מגורים מוגנת והגנה משפטית מפני פינוי שרירותי ונגישות לשירותים ותשתיות כגון תעסוקה, בריאות, בתי ספר, תשתיות ושירותים חברתיים אחרים בסביבת אזור מקום מגוריו, בסביבה שאינה מזוהמת. כמו כן, לכל אדם הזכות לבחור את מקום מגוריו כרצונו.[3]

הזכות לדיור מוזכרת ביותר מתריסר טקסטים בינלאומיים לזכויות אדם ומאושררת במספר הצהרות ומסמכי מדיניות. כמו כן, הזכות לדיור מופיע ביותר מחמישים חוקות או חוקי יסוד של מדינות. אולם, כמו זכויות אדם אחרות, ובמיוחד זכויות חברתיות, גם הזכות לדיור נאות אינה מוחלטת, וחובתה של מדינה לממשה מוגבלת למשאבים שהממשל מחליט להשקיע בתחום. כמו כן אין לוחות זמנים מחייבים ליישום והוא יכול להיות ההדרגתי, ואין אפשרות להתערב בבחירת האמצעים בהם בחרה המדינה לממש את הזכות. בנוסף, גם התפיסה הכלכלית של הממשל (שמרנית, ליברלית או סוציאל-דמוקרטית) וההגדרה של תפקיד המדינה בחברה, משפיעה רבות על מימוש הזכות לדיור.[4]

הביטוי בפועל של הזכות לדיור יכול לבוא בשני אופנים: אוניברסלי או סלקטיבי. במדיניות סלקטיבית הזכות לדיור תבוא לידי ביטוי בכך שהמדינה תשאף לספק פתרונות דיור למשקי בית עם אמצעים פחותים מחוץ לשוק הדיור הכללי. במדיניות אוניברסלית זכות כזו תבוא לידי ביטוי בכך שהמדינה תתקן את שוק הדיור הכללי כך שהשוק יכול לספק דיור לכל סוגי משקי הבית, ללא קשר למצבם הכלכלי.[5]

בישראלעריכה

מדינת ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, קיבלה על עצמה התחייבות לכבד את הזכות לדיור, המוגנת באמנות בינלאומיות, ובמיוחד באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שישראל צד לה.

מאז נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, חזר בית המשפט העליון ופסק, כי היעדר קורת גג עולה כדי פגיעה בכבודו של אדם, וכי "אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע"[6], וכן "הזכות למדור - כחלק מן הזכות למינימום תנאי קיום אנושיים - נתפסת גם היא כזכות יסוד בעלת תוקף חוקתי"[7].

סוגיה זו עלתה כאחת הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות לכנסת העשרים. בקמפיינים עסקו המפלגות השונות בהצעת פתרונות למשבר הדיור אשר יסייעו בהוזלת מחירי הדירות, כגון: קיצור זמן אישורים להיתרי בנייה, חקיקת חוקים לשכירות הוגנת, פירוק מונופול מקרקעי ישראל ועוד.

בכל עירייה קיים "מנהלת יחידה לדיור", בנוסף לעמידר בהם ניתן להיוועץ ולהפנות מחוסרי דיור לצורכי שיקום.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כתבי אמנה 31 עמ' 205.
  2. ^ Committee on Economic, Social and Cultural Rights, General Comment 4, The right to adequate housing
  3. ^ The Right to Adequate Housing, Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights
  4. ^ The Case for a Right to Housing, Chester Hartman, Housing Policy Debate Volume 9, Issue 2, 1998
  5. ^ Bo Bengtsson, Housing as a Social Right: Implications for Welfare State Theory, Scandinavian Political Studies 24, 2001, עמ' 255–275 doi: 10.1111/1467-9477.00056
  6. ^ רע"א 4905/98 יוסי גמזו נ' נעמה ישעיהו, ניתן ב-19.3.2001
  7. ^ ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל נ' רייז (2004)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.