החאן הירושלמי
החאן הירושלמי (בפי ירושלמים החאן) הוא מבנה מדרום לשכונת ימין משה בירושלים, שתיפקד בעבר כחאן לעולי הרגל אל העיר העתיקה, וכיום משמש כמתחם תרבות ואירועים וכמשכנו של התיאטרון העירוני - תיאטרון החאן. החאן ממוקם בכיכר דוד רמז, מול תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון, חאן  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°46′06″N 35°13′30″E / 31.76844167°N 35.2249°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   החאן הירושלמי | |
  | |
תולדות המבנה
עריכההמבנה הוקם בתקופת השלטון העות'מאני,[1] החאן שימש בעיקר את עולי הרגל הנוצריים בדרכם מירושלים לכנסיית המולד בבית לחם, וביקור בשרידי כנסיית אלוני ממרא בחברון, וכן את עולי רגל היהודיים בדרכם מירושלים לקבר רחל בבית לחם ומערת המכפלה בחברון.
החאן מילא תפקיד חשוב עבור השיירות שהגיעו לירושלים לאחר שעת סגירת שערי ירושלים[2] אשר בדרך כלל נסגרו כל ערב עם שקיעה, ונפתחו למחרת לאחר הזריחה, זאת כדי להגן על תושבי העיר מפאת הסכנות מחוץ לעיר כמו שודדים, וחיות טרף.[3] המבנה הדו-קומתי משמש כאכסניה לחניית לילה של שיירות ולהגנה עליהן מהתנפלויות שודדי דרכים.
עם ההתפתחויות שעברה ירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, ובכללן שיפור מצב הביטחון, השארת שערי העיר פתוחים גם בלילות, ההתיישבות מחוץ לחומות והתפתחותה של מלונאות מודרנית בסגנון אירופי - איבד החאן את תפקידו כאכסניית דרכים לשיירות, הקרקע נרכשה על ידי הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית כמו שטחים רבים בירושלים וסביבותיה, והוקם בו בית חרושת לייצור משי[4][5] עבור בגדי כמורה, זאת במקביל לשימוש במרתפי המקום לאחסון יין עבור הטמפלרים שגרו בסמיכות. בתקופת המנדט הבריטי שימש האתר לאחסון תחמושת ובהמשך עם סיום המנדט ננטש. בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 שכנה באגף הדרומי של המבנה נגריית עץ ומקררים[6] בבעלות משפחת פרנקל.[7]
בשנת 1965, באורח אקראי, הגיע למבנה מנהלה האומנותי של קבוצת שחקנים חובבים בשם פיליפ דיסקין, ומצא מקום זה כמתאים לאכלוס את להקת השחקנים שהוא מנהל. בשנות ה-70 של המאה ה-20 עבר מתחם החאן שיפוץ מקיף בהנחייתו של אדריכל השימור נחום מלצר ובעידודו של ראש העיר טדי קולק. המתחם הוכשר לשמש מרכז תרבות ובילוי, המשמש בעיקר כמשכנו של תיאטרון החאן. אולם תיאטרון בן 238 מקומות ישיבה הוכשר במערה חצובה בסלע בחלקו הדרומי של המתחם. החצר הפנימית נוקתה מערימות פסולת, רוצפה מחדש ונשתלו בה עצים וערוגות פרחים, והמבנים שסביבה שוקמו מהריסותיהם והוסבו למשרדים, חדרי הלבשה ומסעדה. מערה חצובה נוספת הנפתחת אל החצר, קטנה יותר, הפכה למועדון לילה ("מועדון החאן") שהתמחה במופעי פולקלור ישראלי לתיירים, ובו הופיעה לאורך שנים יפה ירקוני ברפרטואר ישראלי ובינלאומי. לימים נסגר מועדון הלילה, וב-2003 הוסבה המערה ששיכנה אותו לאולם תיאטרון נוסף של תיאטרון החאן ("במה 2" או "האולם הקטן").[8]
בצד התיאטרון, משמש אתר החאן גם כמקום בילוי פופולרי באווירת חצר ירושלמית טיפוסית. במקום פועלים בר ובית קפה המשמשים את באי התיאטרון בצד בליינים ירושלמיים, וחלקים מן המתחם ניתנים להשכרה לאירועים פרטיים.
תיאטרון החאן
עריכה
ערך מורחב – תיאטרון החאן
תיאטרון החאן הפועל במקום הוא התיאטרון הרפרטוארי היוצר היחיד בירושלים. הכניסה לחאן שופצה, ניתן לה מראה קשתי שהפך לסימן ההיכר של המבנה - כחלק מהלוגו שלו. מתחם התיאטרון כולל שני אולמות - האולם הראשי ובו 238 מקומות ישיבה, שם מוצגות מרבית ההפקות הראשיות של התיאטרון, ואולם משני להופעות קטנות ומפגשים ובו 70 מקומות ישיבה.
התיאטרון הוקם ב-1968 ביוזמת ראש העיר טדי קולק. התיאטרון מעלה כשלוש עד חמש הפקות חדשות מדי שנה, ובסה"כ מעלה התיאטרון כ-200 הופעות בשנה במתחם הבית. החאן מנוהל כעמותה, שהוועד המנהל שלה מורכב מאישי ציבור ונציגי הגופים התומכים בה כספית - עיריית ירושלים, הקרן לירושלים ומשרד התרבות והספורט. בצד התמיכה הממסדית ממומנת פעילות התיאטרון מהכנסות עצמיות ומגיוס תרומות, בסיוע של אגודת ידידים פעילה.
לקריאה נוספת
עריכה- איל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, עמ' 229
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ בספר "בספר ירושלים וכל נתיבותיה" נכתב כי מדובר בחאן מהתקופה הממלוכית. טענה זו מחוזקת לאור העובדה שבתקופה הממלוכית היו חאנים למשל חאן הסולטן, אך זה היה בתוך העיר העתיקה ולא מחוצה לה. עם זאת, למעט סורגי המבנה, אין באתר מאפייני בנייה ממלוכית.
- ^ עד מחצית שנות השמונים של המאה ה-19 - 1875 (אין ודאות לשנה המדויקת) היו שערי ירושלים ננעלים בשקיעה ונפתחים מחדש עם הזריחה מפאת החשש משודדים וגנבים המסתובבים מחוץ לעיר העתיקה.
- ^ בספר "שערי ירושלים" מאת הנוסע רבי משה שרייר, הוא מתאר את הסכנות ליהודי ירושלים במאה ה-19.
- ^ בתוך החאן נותר עץ תות יחיד זכר לתקופה זו בעת פעילותו. ככל הנראה, המקום שימש גם כבית בד, ולכך עדות באבן הרכב שמקשטת את הגינה בכניסה למתחם מבפנים.
- ^ היה גם ניסיון להביא את תעשיית המשי לארץ על ידי מושבות הברון רוטשילד - עליה ראשונה, אך ענף זה נמצא כלא כלכלי דיו.
- ^ ראו כיתוב על השלט בצילום המבנה לפני שיקומו
- ^ מקררים באותה עת היו בנויים מעץ ולכן אך טבעי היה שיהיו חלק מהנגרייה.
- ^ אתר התיאטרון הישראלי, אוניברסיטת תל אביב, תיאטרון החאן