האיחוד הלאומי (צרפת)

האיחוד הלאומי
Rassemblement national
	סמל המפלגה
מדינה	צרפת
שם רשמי	Rassemblement national
מייסד	ז'אן-מארי לה פן
מנהיגים	מארין לה פן
תקופת הפעילות	5 באוקטובר 1972 – הווה (50 שנה)
אידאולוגיות	לאומנות צרפתית; שמרנות; אנטי-גלובליזציה; אנטי-הגירה; אירוסקפטיות; פופוליזם ימני; לאומנות כלכלית; פרוטקציוניזם
מטה	רחוב des Suisses Nanterre, צרפת
מיקום במפה הפוליטית	ימין רדיקלי
ארגונים בינלאומיים	הברית הארופאית לחופש, ראסנבלמון בלו מרין, מפלגה של 'אירופה של האומות והחופש'
צבעים רשמיים	אדום, כחול כהה (navi blue)
	www.frontnational.com (בצרפתית)

האיחוד הלאומי (בצרפתית: Rassemblement national, או בראשי התיבות RN), או בשמה עד 2018 החזית הלאומית (מוכרת גם בראשי התיבות FN; השם המלא היה החזית העממית לאחדות צרפתית, בצרפתית: Front national pour l'unité française), היא מפלגת ימין פופוליסטית ולאומנית צרפתית, המזוהה עם מייסדה ומנהיגה, הפוליטיקאי ז'אן-מארי לה פן.

המפלגה הוקמה על ידי ז'אן-מארי לה פן באוקטובר 1972, והוא הנהיג אותה במשך 39 שנים ברציפות. ב-16 בינואר 2011 נבחרה בתו מארין לה פן לנשיאת החזית הלאומית ברוב של 67.65% של קולות חברי הוועידה שהתכנסו לבחירת היורש למנהיג.

בשנת 2012 נבחרה מריון מרשל לה פן, נכדתו של ז'אן-מארי לה פן, לכהן כחברת הפרלמנט הצרפתי מטעם המפלגה.

ב-1 ביוני 2018 מארין לה פן הכריזה על שינוי שמה של המפלגה לשם הנוכחי כחלק ממיתוג מחדש של המפלגה.^[1]

אידאולוגיהעריכה

האידאולוגיה הפוליטית של המפלגה מתמקדת בצמצום ההגירה לצרפת, סילוק השוהים הבלתי חוקיים ממנה, ומתן קדימות לאזרחי צרפת על פני הזרים במדינה בנושאי תעסוקה, דיור, תרבות ושירותי רווחה. בבחירות לנשיאות צרפת ב-1995 התמודד לה פן על מצע שהבטיח "לשגר חזרה שלושה מיליון לא-אירופאים מצרפת, בדרכים הומניות ומכובדות". בבחירות 2002 מיתן במקצת את הטון הלאומני, ושם את הדגש על נושאי חוק וסדר תוך שהוא קורא לאכיפת חוק מוגברת, החמרת הענישה והחזרת עונש המוות.

נושאים נוספים על סדר יומה של המפלגה כוללים:

עצמאות גדולה בדמות עזיבת האיחוד האירופי (עד כדי התנתקות מהאירו וחזרה לפרנק הצרפתי) על ידי קיום משאל עם, התרחקות מהשפעת ארצות הברית וארגונים בינלאומיים, ויציאה מברית נאט"ו, תוך התקרבות לרוסיה והפחתת המעורבות הצבאית של צרפת בעולם;
מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית שתגביל את הסחר עם אירופה ועם יתר העולם במטרה "לשים את צרפת ראשונה"; תוך הגנה על תוצרת חקלאית ותעשייתית צרפתית מפני יבוא זול, באמצעות מיסוי היבוא והפחתת מיסים על יצרנים מקומיים
הפסקת בניית מסגדים ברחבי צרפת; איסור החזקת אזרחויות כפולות (למעט אזרחויות אירופאיות כפולות), עצירת אסלאמיזציה של צרפת

המפלגה מרבה לבקר את "הממסד" הכולל, לשיטתה, את כל המפלגות האחרות ובכלל זה מפלגות הימין, ואת העיתונות. את 4 המפלגות העיקריות של צרפת מכנה לה פן "כנופיית הארבעה". ברטוריקה של המפלגה, "הממסד" בוגד בצרפת ומונע ממנה את בשורת החזית הלאומית, ויתר מפלגות הימין אינן ימין אמיתי, כי אם תואמות השמאל הסוציאל-קומוניסטי.

כוח פוליטיעריכה

משמאל לימין: מארין לה פן (Marine Le Pen) נשיאת החזית הלאומית, ז'אן-מארי לה פן (Jean-Marie Le Pen) לשעבר נשיא החזית הלאומית, ברונו גולניש (Bruno Gollnisch) חבר החזית הלאומית ב-2010

החזית הלאומית ניצחה בבחירות מוניציפליות במספר מועצות מקומיות בצרפת, במיוחד באזורים מוכי אבטלה וכאלה ששוררת בהם מתיחות בין צרפתים למהגרים. ברשויות המקומיות שכבשה הגבילה את שרותי הרווחה למהגרים ואת תקציבים לפעילות תרבותית שהיא מכנה "לא-צרפתית" או "אנטי-משפחתית". בין היתר קוצצו תקציבים למזון כשר לתלמידים יהודים ומוסלמים בבתי ספר. במקביל, הוגדלו תקציבי שיטור ואכיפת חוק.

בבחירות לנשיאות צרפת ב-2002 הפתיע לה פן את צרפת והעולם כאשר בסיבוב הראשון הגיע למקום השני בין מתמודדים רבים, בפיגור קטן אחרי הנשיא המכהן ז'אק שיראק, ולפני המועמד הסוציאליסטי ליונל ז'וספן. בסיבוב השני של הבחירות גבר שיראק על לה פן ברוב מוחץ, בעיקר בזכות תמיכת יריביו המושבעים מן השמאל, שהצביעו עבורו כהצבעה נגד לה פן יותר מאשר כתמיכה בו. למרות ההפסד, התקרבותה חסרת התקדים של החזית הלאומית לשלב המכריע של הבחירות בצרפת נסכה בה עידוד רב, וגרמה דאגה כבדה ליתר הכוחות הפוליטיים בצרפת, מימין ומשמאל. דאגה הובעה בנושא גם מחוץ לגבולות צרפת, באיחוד האירופי ובארצות הברית.

בסיס התמיכה האלקטורלי הארצי של החזית הלאומית בצרפת נע בין 11% ל-18%, אולם באזורים אחדים מגיע כוחה לכדי 30% - לעיתים המפלגה הגדולה ביותר באזור מסוים. עובדה זו, תאורטית, יכולה הייתה להעניק לימין ניצחון בבחירות באותו אזור על פי השיטה האזורית הנהוגה בצרפת. אולם, בשל תדמיתה הקיצונית נרתעים פוליטיקאים ממפלגות ימין אחרות משיתוף פעולה אלקטורלי עם החזית הלאומית, רתיעה שתוצאתה פיצול כוחות במחנה הימין המעניק, לא אחת, את הניצחון לנציג השמאל גם כשאין לו רוב מוחלט. על כן, רבים במחנה הימין בצרפת מותחים ביקורת חריפה על התנועה ורואים בה "בת בריתו האובייקטיבית של השמאל".

בבחירות לנשיאות צרפת באפריל 2007 לא הצליח לה פן לחזור על הישגו בבחירות 2002, ולא צבר מספיק קולות בסיבוב הבחירות הראשון כדי להיות בין המתמודדים בסיבוב השני.