פתיחת התפריט הראשי

היהודי האחרון הוא רומן רחב-יריעה פרי עטו של הסופר יורם קניוק, שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים בשנת תשמ"ב1981.

היהודי האחרון
The Last Jew He.jpg
עטיפת המהדורה הראשונה
מידע כללי
מאת יורם קניוק
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים
שנת הוצאה תשמ"ב1981
תורגם לשפות שוודית, דנית, גרמנית, אנגלית
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 000863027, 002027036, 002704745

עלילהעריכה

הרומן מתאר את קורותיה של משפחה אחת, מימי יעקב פרנק משיח השקר בפולין ועד למלחמת יום הכיפורים בישראל. הוא כולל התייחסות לנושאים שונים: מיסטיקה יהודית, חלוציות וצבריות, השואה, יחסי יהודים וגרמנים לאחר השואה, העיסוק בעדות של ניצולי השואה, ניצול השכול באופן ציני, והגורל היהודי.

עלילת הספר בנויה כהדבק (קולאז'), כלומר כל פרק עוסק בחלק אחר של העלילה. במרכזו עומדת דמותו של אבנעזר שניאורסון, בן למושבה חלוצית שנודד טרם מלחמת העולם השנייה מפלשתינה-א"י לאירופה ונכלא במחנה ריכוז. בזמן שהותו במחנה אבנעזר מוחק אט-אט את זיכרונו שלו ומחליף אותו בזיכרונותיהם של שאר האסירים. כך הוא הופך למעין זיכרון של כל הדורות ולנושא הידע והזיכרון היהודי. לאחר המלחמה אבנעזר ממשיך להחזיק בזיכרונות האחרים על חשבון זיכרונו שלו.

במהלך שנותיו במחנה אבנעזר מאמץ לבן את שמואל ליפקר, לאחר שעזב את בנו הביולוגי בועז שניאורסון במושבה יחד עם אמו של אבנעזר, רבקה. שמואל ובועז הם דמויות מראה, והן משמשות את קניוק להצבעה על שתי אפשרויות קיום של העם היהודי: בעוד שבועז גדל בישראל ונלחם במלחמת העצמאות, שם הוא הופך להלום קרב, שמואל שורד את החיים במחנה ולאחר מכן נודד באירופה. על פי אחת הגרסאות שמתוארות בספר שמואל עולה בסופו של דבר לישראל, הופך לקצין בצה"ל ויורה בשבוי ערבי כפות. על פי גרסה אחרת הוא נודד לארצות הברית, מאומץ לבן על ידי ליונל סתר, שהיה קרוב משפחתו של אבנעזר, והופך לכותב מחזות תיאטרון העוסקים בשואה.

מהדורותעריכה

המהדורה המקורית:

מהדורת ידיעות אחרונות:

תרגומיםעריכה

הספר ראה אור בתרגום לשוודית (Den siste juden, סטוקהולם 1988, מאת Marion Wajngot), לדנית (Den sidste joede, קופנהגן 1989, משוודית: Ebba Roenne), לגרמנית (Der letzte Jude, פרנקפורט 1990, מאת רות אחלמה) ולאנגלית (The Last Jew, ניו יורק 2006, מאת ברברה הרשב).

עיבוד קולנועיעריכה

הספר הוא הבסיס לסרטו של יקי יושע "העיט" (1981).

קישורים חיצונייםעריכה