היטל עינוגים
היטל עינוגים הוא היטל שרשויות מקומיות בישראל מוסמכות להטיל מכוח סעיף 249(25) לפקודת העיריות, הכולל בין סמכויותיה של עירייה את הסמכות:
ההיטל, שהוא למעשה מס עקיף עירוני, התקיים בשנים 1949–1982. קדם לו מס עירוני בעל אופי דומה בשם מס שעשועים.[1]
היסטוריה עריכה
רשויות מקומיות רבות ניצלו הסמכה זו החל משנת 1949,[2] והטילו היטל עינוגים על מופעי בידור שנערכו בתחומיהן. גובה ההיטל, כחלק ממחיר כרטיס הכניסה למופע, נקבע על ידי כל עירייה בנפרד. בסוף 1977 הושבתו בתי הקולנוע לשלושה שבועות במחאה על ההיטל.[3] בעקבות ההשבתה הוקמה בכנסת ועדה בראשות חבר הכנסת שלמה הלל, וזו המליצה לבטל את ההיטל ביישובים קטנים ולהקטינו בערים הגדולות. ערים רבות נענו להמלצה זו.[4] עיריית תל אביב לא נענתה להמלצה זו, ועקב כך התאחדות ענף הקולנוע בישראל עתרה לבג"ץ נגד שר הפנים והעירייה, בדרישה שבהתאם לסמכותו יפטור את כרטיסי הקולנוע מההיטל. העתירה נדחתה.[5] עתירה נוספת בעניין זה הוגשה על ידי בעליו של קולנוע תל אביב[6] ונדחתה אף היא, אך השופט דוד בכור העיר: "אין להתעלם ממצב בלתי רצוי שנוצר, שהצעות ועדות נכבדות נשארות כאבן שאין לה הופכין ודבר לא נעשה לביצוען, בעיקר בגין מחלוקת של חלוקת נטל תקציב העירייה בין הכנסות עצמאיות והשתתפות משרד הפנים. ניתן אולי לקוות, ששני הגופים יתייחסו סוף סוף להמלצות הוועדה החדשה לגופן, ותימצא הדרך לצאת מהמבוי הסתום."[7]
בשנת 1981 למשל, היטל העינוגים בתל אביב-יפו היה 28% על כרטיסי קולנוע ו-3% על מופעי בידור ותיאטרון.[8] בערים רמת גן, חולון ובת-ים, הסמוכות לתל אביב, היה ההיטל על כרטיסי קולנוע רק 14%.[9]
לעידוד הפקתם של סרטי קולנוע ישראליים ניתן למפיקיהם החזר בשיעור של 50% מהיטל העינוגים שנגבה בגין הקרנתם.[10]
קיומם של שיעורי היטל שונים לפי סוג מופע הבידור הביא למחלוקת על סיווגם של אירועים מסוימים. בשנת 1968 העלה "התיאטרון העממי" מופע בשם "אח איזה לילה". עיריית תל אביב דרשה שעל הכרטיסים למופע יוטל היטל עינוגים בשיעור 20%, ואילו בעלי "התיאטרון העממי" טענו שעל ההיטל להיות בשיעור 5% בלבד, כנהוג לגבי הצגות תיאטרון עבריות. בדיון בבג"ץ התקבלה עמדת "התיאטרון העממי".[11] עתירה דומה הועלתה על ידי סוכנות לאמנים בע"מ, ובמקרה זה נדחתה העתירה.[12]
ביטול הנחות מהיטל עינוגים למופעי בידור בשבת שימש כלי בידי המתנגדים למופעים אלה.[13]
בשנת 1978 הפעיל שר הפנים, יוסף בורג, את סמכותו, וקבע פטור מהיטל עינוגים לסרטי קולנוע המיועדים לילדים ונוער, מוקרנים בשעות הבוקר בימים (למעט שבתות וחגים) שבהם אין לימודים בבית הספר, ומחיר הכרטיס להם אינו עולה על חמש לירות.[14] במרץ 1982 הורה השר בורג על ביטול ההיטל.[15]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ג. מס שעשועים, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בנובמבר 1939
- ^ דוגמאות:
- חוק עזר לתל אביב בדבר. היטל עינוגים, ק"ת 17 מ-1 ביוני 1949
- חוק עזר לירושלים ב דבר היטל עינוגים, ק"ת 18 מ-8 ביוני 1949
- חוק עזר לבאקה אל-גרבייה בדבר היטל עינוגים, 3 באוקטובר 1957
- ^ מי סוגר את בתי הקולנוע?, "העולם הזה", גיליון 2102 מ-15 בדצמבר 1977, עמוד 39;
שביתה נגד הביורוקרטיה האטומה, "העולם הזה", גיליון 2102 מ-15 בדצמבר 1977, עמוד 44;
בתי־הקולנוע ייפתחו מחר, דבר, 2 בינואר 1978 - ^ עירית שמגר, הצגת הקולנוע האחרונה, מעריב, 4 בספטמבר 1980
- ^ בג"ץ 791/78 התאחדות ענף הקולנוע בישראל נגד שר הפנים, ניתן ב-12 ביוני 1979
- ^ צע"ת נגד העיריה על גבית היטל עינוגים מבתי־הקולנוע בתל־־אביב, דבר, 28 במאי 1980
- ^ בג"ץ 310/80 דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ניתן ב-30 באוקטובר 1980
- ^ התאחדות ענף הקולנוע בישראל, הבהרה לצבור בענין היטל עינוגים בתל אביב, מעריב, 10 בפברואר 1981
- ^ אברהם רותם, היטל עינוגים עלול להוריד את המסר, מעריב, 28 בספטמבר 1980
- ^ טדי פרויס, משבר "סלאח שבתי", דבר, 17 במרץ 1965;
דניאל בלוך, הבו תמריצים ל"מצ'יסטה", דבר, 23 באוגוסט 1967;
חשד של מעשה פלילי במרכז הסרט, מעריב, 27 באפריל 1972 - ^ בג"ץ 50/68 אורי זהר את אברהם דשא בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, ניתן ב-14 ביולי 1968
- ^ ע"א 72–193 סוכנות לאמנים בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ניתן ב-4 במרץ 1973
- ^ תביעה להפסיק חלולי השבת של ה"אהל" בחיפה – בדיוני המועצה, הצופה, 6 בינואר 1956;
אברהם רותם, המפד"ל: הקרנות הסרטים בשבת מסכנות הקואליציה בתל־אביב, מעריב, 15 באפריל 1975;
שעיה סגל, סרטי השבת אסורים - אך המס עליהם גבוה יותר..., מעריב, 25 במרץ 1980 - ^ צו העיריות (היטל עינוגים), תשל"ח-1978, באתר "נבו"
- ^ צו העיריות (היטל עינוגים) (פטור), התשמ"ב-1982, קובץ התקנות 5334, 1 באפריל 1982