הילד הצהוב
הילד הצהוב (באנגלית: The Yellow Kid) היא רצועת קומיקס אמריקאית אשר התחילה כסיפורי קומיקס קצרים המתארים את חייהם של ילדים עניים בשלהי המאה ה-19. הוא נחשב לקומיקס הראשון בהיסטוריה כפי שאנו מכירים אותו (המבנה הקלאסי של ריבועי הקומיקס) והוא השפיע רבות על תרבות הקומיקס העולמית בהרחבה ועל תרבות הקומיקס האמריקאית בפרט. ה"ילד הצהוב" הוא סיפורי קומדיה שמוצגים בצורת רצועת קומיקס, שמשמעותו היא קומיקסים של עד עשרה ריבועים המוצגים בשורה אחת או שתיים. בדרך כלל הריבוע האחרון הוא ה"פאנץ' ליין" ושאר הריבועים מובילים אליו. הקומיקס של "הילד הצהוב" פורסם בשני עיתונים שונים ולבסוף יצאו כספר בהוצאת "New York World".
 | |
| עטיפת הספר שיצא בשנת 1898 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ריצ'רד פ. אווטקלט |
| איורים | ריצ'רד פ. אווטקלט |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
קומדיה מחאה |
| הוצאה | |
| הוצאה | New York World |
| תאריך הוצאה | 1889 |
| תאריך הופעה ראשונה | 17 בפברואר 1889 |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | הילד הצהוב |
היסטוריה עריכה
את הקומיקס החל לצייר ריצ'רד פ. אווטקלט כאשר היה מורה במנהטן בסוף המאה ה-19. הוא לא רצה לפרסם את סיפוריו הקצרים, וכתב אותם רק בשביל להצחיק את תלמידיו. לאחר שהתלמידים דחקו בו לפרסם את הקומיקס, החלו שני עיתונים שונים באזור 'לרדוף' אחרי אווטקלט כדי שיפרסם דווקא אצלם את הקומיקס החדשני שלו, שעד אז כבר הספיק להיות פופולרי - העיתון " Joseph Pulitzer's New York World" והעיתון " William Randolph Hearst's New York Journal". לבסוף שני העיתונים פרסמו את הקומיקס, תחילה 'עולם ניו יורק' ולאחר מכן 'כתב עט ניו יורק'. בשנת 1896 דרש אווטקלט משכורת גבוהה מאוד מ"כתב עט ניו יורק" (גבוהה משמעותית מהמשכורת שלו בעיתון "עולם ניו יורק") שם הוא צייר את הילד הצהוב ברצועת צבע חדשה עם עמוד מלא שהייתה אלימה ואף וולגרית בהשוואה לפאנלים הראשונים שלו למגזין "Truth".
אמנם הילד הצהוב נחשב לקומיקס הראשון, אך הוא קיבל השראה מסיפורים קודמים שהיו דומים מאוד לקומיקס שאנו מכירים היום. לדוגמה, על אף שלא כולם מחשיבים אותו לקומיקס, הסיפור "ההיסטוריה של רוסיה הקדושה" משנת 1854 הוא סיפור שמצויר על גבי קווים של תווי נגינה והוא אינו בנוי לגמרי בצורה של ריבועים כפי שאנו רגילים, אך הוא שימש מקור השראה מאוד גדול לכתיבתו של הילד הצהוב.
אמנות עריכה
את הקומיקס כולו כתב ואייר רצ'רד פ. אווטקלט בסגנון הייחודי לו, שמשלב בין ציורים בסגנון ימי הביניים וסגנון הומיריסטי וסאטירי. פרצופיהם של הדמויות מזדהים עם הסגנון הסאטירי כאשר הם מוגזמים למדי בכל הקשור לאברי הפנים - אפים גדולים, עיניים קטנות, אוזניים קטנות, פה גדול ובדרך כלל גם ראש גדול. אמנם הדמות הראשית היא בוגרת יחסית, אבל פרצופה נראה עדיין כפרצוף של תינוק שובב - קריח, מחייך חיוך סתמי, ואפו ועיניו קטנים מאוד. הקומיקס לא משתמש בבועות דיבור רגילות כמו שאנו רגילים לראות בקומיקס היום, אלא כל המילים שאומר הילד הצהוב מופיעות על הטוניקה שלו. בקומיקסים הראשונים לא השתמש אווטקלט בצבע, ופרסם בעיקר קומיקס ילדותי בשחור לבן (דבר אירוני כי הילד הצהוב הופיע בשחור לבן).
צביעה בקומיקס עריכה
רק בשנת 1896, שנתיים לאחר ההופעה הראשונה של הקומיקס, החל לפרסם ב'כתב עט ניו יורק' את הקומיקס שלו בצבע, וכך זכו הקוראים לראשונה לראות את גיבור הקומיקס באמת צבוע בצהוב בתוך הקומיקס. בקומיקס הצבעוני הרשה לעצמו אווטקלט לצייר את הקומיקס בצורה יותר נועזת, הוסיף צבעים והצללות, אלימות, וולגריות וגם כתיבה יותר בועטת נגד ההתנהלות של הממשל באותן שנים. בעת הצביעה הוא השתמש בצבעי מים ועפרונות, כלים שהיו ייחודיים לציור של אותה תקופה, ואפשר להבחין בדקויות של הצביעה. צבעי המים נותנים צבע אחיד שיכול לצבוע שטחים גדולים על הדף, כמו חולצתו של הילד הצהוב, ואילו העפרונות משאירים קווים קלים ואפשר להשתמש בהם להצללה בהדרגתיות, כך שרוב ההצללה בקומיקס ובכלל בציורי הצבע של תקופה זו נעשית בעיפרונות צבעוניים. מכיוון שצבע היה (ועודנו) דבר יקר, ואמנים אינם מרוויחים הרבה בשביל לצבוע, גם כשהייתה אפשרות של צביעה הם לא יכלו לצבוע את כל הקומיקס אלא רק חלקים קטנים ממנו, ולכן חלקים גדולים מאוד מדפי הקומיקס נשארו בצבע הדף שעליו הודפסו. זה גרם לחידוד הצביעה באזורים שכן נצבעו, והבליט אותם. כתוצאה מכך, שערי העיתונים נצבעו תמיד בצבעים עזים ובולטים, עשירים באיורים גדולים, כדי למשוך את הקהל, בעוד שרוב העיתון היה צבוע רק בחלקו באופן שולי. הקומיקס של הילד הצהוב היה חייב למשוך אליו קוראים בלי לבזבז הרבה כסף על צבע, ולכן אווטקלט השתמש בצבעים חמים לקומיקס שלו כמו צהוב, חום, אדום ועוד.
[אווטקלט] מעולם לא למד את לימודי האמנות, אבל נראה היה שזה היה טבעי אצלו.
— "lancaster daily eagle obituary"
הדמות עריכה
מיקי דאגן (הילד הצהוב) עריכה
מיקי דאגן, ידוע בעיקר בשמו הילד הצהוב, היה ילד יחף וקירח שלבש טוניקה צהובה גדולה והסתובב בסמטאות שכונות העוני האופיינית לניו יורק של המאה ה-19. הסמטה של דאגן הייתה מלאה ילדים עניים משונים אחרים. בגיחוך אווילי דיבר הילד בדרך כלל בסלנג, שהודפס על חולצתו. הוא וחבריו היו מעוללים כל מיני מעשיות הומוריסטיות וסאטיריות שקשורות לחברה האמריקאית ובפרט לעוני בניו יורק. ראשו של הילד הצהוב היה מגולח לגמרי כאילו נוקה לאחרונה מכינים, מחזה נפוץ בקרב ילדים בגטאות הדיור בניו יורק באותה תקופה. הטוניקה שלו, שנתפרה על ידי אחות מבוגרת, הייתה בצבע לבן או תכלת ברצועות הצבעוניות הראשונות, ורק לאחר מכן הוחלף בצבע צהוב. הילד הצהוב למעשה היה מבוסס על ילד אמיתי שאווטקלט היה פוגש כשהיה מסתובב בשכונות העוני בניו יורק. הוא הוקסם מן הילד והחליט להתחיל לאייר סיפורים קצרים אודות אותו ילד.
הילד הצהוב לא היה אינדיבידואל אלא טיפוס. כשהייתי מסתובב בשכונות העוני, הייתי נתקל בו לעתים קרובות, משוטט או מתיישב על מפתן דלתות מלוכלכות. תמיד אהבתי את הילד. הוא היה בעל אופי מתוק ומזג עליז והיה נדיב. זדון, קנאה או אנוכיות לא היו תכונות שלו, והוא מעולם לא איבד את העשתונות.
— ריצ'רד פ. אווטקלט, בראיון משנת 1902
השפעות תרבותיות עריכה
ישנן השפעות תרבותיות רבות לילד הצהוב, מכיוון שהוא נחשב לקומיקס הראשון, והן:
קומיקס בעיתונות עריכה
מאז פרסומו של הילד הצהוב בעיתונים שונים, עיתונים רבים ברחבי העולם ובעיקר באמריקה החלו להילחם זה בזה כדי לפרסם קומיקס שבועי או יומי. זה התחיל מפני שכשהילד הצהוב פורסם בעיתון היה זה דבר מהפכני ועד מהרה הקומיקס הפך לפופולרי והקפיץ את מכירות העיתונים שפרסמו אותו. עיתונים מתחרים הבינו שיש פוטנציאל בקומיקס והחלו גם הם לפרסם קומיקסים של אמנים מקומיים והקשר בין העיתונות לקומיקס התעצם והפך לקשר הדוק מאוד. מאז ועד היום הרבה מאוד עיתונים מפרסמים את הקומיקס, והוא הפך לאחד מסמלי תרבות הפופ.
עיתונות צהובה עריכה
ערך מורחב – עיתונות צהובה
עיתונות צהובה, שמשמעותה היא עיתונות רדודה וזולה, קיבלה את שמה משתי סיבות. האחת היא שהעיתונים הזולים במקור הודפסו על נייר צהוב, שהיה זול יותר לייצור והדפסה ולכן נוצר קשר בין עיתון זול לדפים צהובים. הסיבה השנייה היא שהעיתונים בהם פורסם הילד הצהוב היו עיתונים רדודים וזולים יחסית ומפני שהילד הצהוב נהיה פופולרי והפך את העיתונים הרדודים למוכרים בזכותו, השם של עיתונים אלה הפך ל"עיתונים צהובים" בגלל אותו קומיקס. עד היום הביטוי 'עיתונות צהובה' משמש כדי לתאר עיתונים מסוימים.
אזכורים עריכה
הקומיקס של הילד הצהוב מוזכר במקומות רבים כמו בספר "1001 קומיקס" שם הוא קיבל עמוד שלם שכולל את תמונת השער המקורית של הספר ותקציר של חצי עמוד על אודות הספר. עוד מקום בו מוזכר הילד הצהוב הוא בסדרת הקומיקס של אורי פינק "תולדות העיפרון" שפורסמה בעיתון "זבנג" לאורך שנת 2018 וקצת ב-2019. בפרק אחד של הסדרה אורי פינק וחברו העיפרון חוזרים בזמן אל ניו יורק של המאה ה-19 ושם הם פוגשים את הילד הצהוב ואת אווטקלט. אווטקלט מסביר לפינק ולעיפרון כי העיתונים דוחקים בו לפרסם את סיפוריו וכל אחד מהם מנסה לשכנע אותו לפרסם את זה אצלו. פינק גם פוגש את הילד הצהוב עצמו שמסביר לו על עצמו ועל איך שהמילים לא מופיעות אצלו בבועת דיבור אלא מופיעות על חולצתו. פרק זה נועד להסביר על הילד הצהוב ועל השפעתו על הקומיקס.
החל משנת 1970 עד שנת 2005, עם הפסקה של שנה בשנת 1993, חולק באיטליה פרס קומיקס על שם הרצועה, "פרס הילד הצהוב".
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הילד הצהוב, באתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו
- ביקורות על הספר, באתר "comic book pluse"
- כתבה על הילד הצהוב, באתר "mentalfloos"