היפרבוראה
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
היפרבוראה (ביוונית: Υπερβορεία) הייתה ארץ אגדית המוזכרת במסורות של יוון העתיקה ואחר כך גם של רומא העתיקה. משמעות שמה לפי המסורת היא "מעבר לרוח הצפונית" - מעבר לבוריאס - ὑπέρ Βορέᾱ מצד שני קיימת מילה צפון-יוונית - "בוריס" (βόρις) שמשמעותה "הר" ולפי מובן זה "היפרבוראה" יכולה להתפרש כ"מעבר להר". יש מלומדים הרואים בשם היפרבוראה - נגזרת מ - ὑπερφέρω - להעביר.
תושבי ארץ זו נקראו "היפרבוראים" (ביוונית: Ὑπερϐόρεοι).
(בתרגום מילולי: ״אנשים החיים מעבר לרוח הצפון״). מוצגים באגדות יוון כמתענגים על קיום אוטופי.
היפרבוראה מוזכרת לראשונה במאה ה-8 לפנה"ס במחזור "האפיגונים" ובשירת הסיודוס.
אלקאיוס הזכיר את הברבורים הקדושים שהסיעו את האל אפולון, אחרי שנולד, מן האי דלוס אל ארץ ההיפרבוראים, ומשם כעבור שנה לדלפי. פרט לאפולון ביקרו בהיפרבוראה גם תסאוס ופרסאוס.
הועלו השערות רבות על מיקומה האפשרי של ארץ זו, אם כי נראה שניסיונות כאלו נועדו לכישלון מפני שהיפרבוראה ייצגה בעיני היוונים הקדומים מעין גן עדן רחוק בלתי מוגדר בבירור, מושבם של המאושרים. הרודוטוס ופליניוס הזקן סיפרו שההיפרבוראים חיו עד גיל 1,000 באושר מוחלט.
בסביבות 470 לפנה"ס, כפי שהצביעה עדותו של הרודוטוס וכן מטבע קדום שנמצא, במטאפונטו שבאיטליה קם פולחן של האל "אפולון ההיפרבוראי".
סיפור ארץ היפרבוראה משך עניין מאוחר יותר אצל מלומדים רבים, לרבות בתקופה המודרנית. יוהאן מתיאס גסנר היה הראשון חקר את הנושא בשנת 1759. בסביבות 1890 התעניין היסטוריון הדתות ארווין רודה בקשר בין ההיפרבוראים למרפאים האגדיים אבאריס ואריסטאס. קרל מוילי שחקר את הקשרים בין היוונים לסקיתים ראה במראפים אלה, כולל באבאריס המכונה גם "הסקיתי", נציגים של זרם שמניסטי קדום.
הלנה בלבצקי דיברה בספרה "תורת הסוד", או "הדוקטרינה הסודית", על יבשת היפרבוראה ועל תושביה.
היפרבוראה בגאוגרפיה העתיקה עריכה
הרודוטוס עריכה
ב"היסטוריות" שלו, בספר ד' מציין הרודוטוס (בסביבות 450 לפנה"ס) כי המשורר אריסטיאס (המאה ה-7 לפנה"ס) בשירו "ארימאספאיה" (Ἀριμάσπεια) שלא שרד, סיפר שמעבר לארץ האיסידונים בה הוא ביקר, שכנה ארץ הארימאספים, שהיו בעלי עין אחת בלבד, ומעבר לארץ זו השתרעה ארץ הגריפונים שומרי הזהב, ומאחוריה נמצאה ארץ ההיפרבוראים, וכל העמים המוזכרים נמצאים במלחמה תמידית זה בזה, פרט להיפרבוראים.[1] לבסוף מציין הרודוטוס שהייתה קיימת טענה שגם הנביא אבאריס היה כביכול בן היפרבוראה. אולם לטענה זו מתייחס הרודוטוס בספקנות ואף לעג מסוים.[2] עם זאת דיווח הרודוטוס על דבר משלוח הבתולות ההירפבוראיות לדלוס ועל היעלמותן ועל המעוף באוויר של אבאריס בעזרת חץ הזהב שקיבל מאפולון. ספקולציות מבוססות על הסיפור מיקמו את ארץ האיסידונים אי-שם ערבות קזחסטן של ימינו ואת הירבוראה עצמה איפשהו בצפון-מזרח אסיה. מקור אחר מצוטט על ידי הרודוטוס היה אחד מכתבי הסיודוס שאבד גם כן, וכן ספר אבוד של הומרוס - "אפיגונים" ("אם אכן זה היה ספרו", מעיר הרודוטוס). גם פינדארוס, סימונידס איש כאוס והלאניקוס איש לסבוס, בני תקופתו של הרודוטוס במאה ה-5 לפנה"ס תיארו או התייחסו כל אחד, בקיצור, להירפבוראים.
סטראבון עריכה
סטראבון (63 לפנה"ס - 23 לספירה) שלל מכל וכל את קיומם של היפרבוראה, של ההרים הריפאנים ושל אזורים אגדיים אחרים. הוא סבר שהסיפורים עליהם, כדוגמת אלו שהפיץ פיתאס ממסליה (פיתיאס) (310-380 לפנה"ס), יסודם בחוסר ידע גאוגרפי לגבי הארצות שמעבר לארץ הסקיתים.[3]
פומפוניוס מלה עריכה
לפי פומפוניוס מלה בספרו "דה חורוגרפיה" (במאה ה-1 לספירה) חיו ההיפבוראים רחוק מעבר לחופי הים הכספי, שבהם ישבו הקומארים, המסגטים, הקדוסים, ההורקנים וההיברים, מעבר לארצן של האמזונות[4][5] ולהרים הריפאים. הם חיו חיים ארוכים כל כך שברגע מסוים כשהרגישו שבעים מכך נהגו בחגיגיות לשים קץ לחייהם מרצונם החופשי על ידי קפיצה מסלע גבוה לים.[6] היום והלילה אצלם היו כל אחד נמשכים חצי שנה.[7]
דיודורוס מסיציליה עריכה
המידע שנמסר על ידי דיודורוס מסיציליה (המאה הראשונה לפנה"ס) הוא שונה לעומת קודמיו והוא מתבסס על ספרו של הקטאיוס איש אבדרה "על ההיפרבוראים". לפי מידע זה ההיפרבוראים היו מתגוררים באי בצפון, שבו נולדה לטו, אמו של האל אפולו. לכן בהיפרבוראה, מכל האלים, היו עובדים במיוחד את האל אפולו. באי היה קיים אזור מקודש עם מקדש ענק עגול של אפולו. בקרבת המקדש השתרעה עיר מוקדשת לאפולו. רוב תושביה ניגנו בקיתרה באופן קבוע ושרו המנונים לכבוד אפולו. בהמשך סיפר דיודורוס על מה שציין כבר הרודוטוס בנוגע לקשרים מיתיים בין היוונים להיפרבוראים. הוא ציין כי אוואריס מהיפרבוראה הגיע אל היוונים ושגם היוונים ערכו ביקורי גומלין בהיפרבוראה והביאו למארחיהם מנחות מלוות בכתובות ביוונית.
אגדות ומיתוסים עריכה
היפרבוראים בדלוס עריכה
מבין תריסר האלים האולימפיים ההיפרבוראים עבדו במיוחד את אפולו. היוונים סברו שהוא בילה בקרבם את ימי החורף. לפי הרודוטוס, התקרובות שנשלחו מהיפרבוראה למקדש של אפולו בדלוס הגיעו לסקיתיה עטופים בתבן. הם הועברו מיד ליד משבט לשבט עד שהגיעו לדודונה ומשם באמצעות שליחים יוונים למקדש בדלוס. הם עשו כך, מספר הרודוטוס, מכיוון שהמשלוח הראשון הובא על ידי שתי בתולות - היפראוכי ולאודיקה, בליווי חמישה גברים, ואיש מהם לא חזר. קרה עוד מקרה דומה קרה עם שתי בתולות נוספות - ארגה ואופיס, שהיו בעצמן מתנה לאלה אילאיתיה נועדו לעזור בהפריית הנשים היווניות. כנערות כיבדו מאוד בדלוס את פולחנן של ארגה ואופיס ושרו להן המנונים. כדי לחסוך במקרים דומים החליטו ההיפרבוראים לשלוח את תקרובותיהן רק עד לגבול ומשם להובילן דרך שליחים מן העמים השכנים מארץ לארץ עד שיגיעו לדלוס.[8] אצל הרודוטוס מופיע משפט מוזר לפיו ארגה ואופיס הגיעו יחד עם האלים.[9] יש שפירשו משפט זה על ידי כך שבאותה תקופה הונהגו פולחנים של האלים - אפולו וארטמיס או לאטו (אמן של אופולו וארטמיס) ואילאיתיה. לפי פירוש אחר האלים ליוו את שתי הבתולות במסען לדלוס או אולי היו שליטים קדומים של ארצם.
אוואריס ההיפרבוראי עריכה
מרפא אגדי מהיפרבוראה, בשם אוואריס או "אוואריס המרפא" תואר לראשונה בכתבי הרודוטוס. אפלטון בספרו "כרמידס", 58c, ראה באוואריס רופא מן הצפון הרחוק, בעוד שסטראבון סיפר שאוואריס היה סקיתי בדומה לפילוסוף אנארסיס.[10]
הופעתם הפיזית עריכה
לפי אגדה יוונית עתיקה שנשמרה אצל קלאודיוס איליאנוס, הבוראים, צאצאים של בוריאס, רוח הצפון, ושל נימפת השלג כיוני, הקימו בהיפרבוריאה ממלכה תאוקרטית ראשונה.
את האל אפולו שירתו ככהנים בניהם של בוראס (הרוח הצפונית) ושל כיוני (השלג), שלושה במספרם, אחים מלידה, וגובהם שש אמה.
— Aelian Characteristics of Animals קלאודיוס איליאנוס ספר י"א, עמוד 357
דיודורוס מסיציליה מסר בנוסף את הציטוט הבא:
ומלכי העיר ההיפרבוראית הזאת ומשגיחי המתחם הקדוש נקראו בוראים, כי היו צאצאי בוריאס ומעמדם נמסר תמיד בירושה בתוך משפחתם.
— Bibliotheca Historica II. ספר ב', עמוד 47
הבוראים ששלטו בהיפרבוראה, תוארו כמלכים ענקים, שקומתם כעשרה רגל. במקורות הקלאסיים אין תיאורים פיזיים אחרים להיפרבוראים. אולם איליוס הרודיאנוס (אנ'), מדקדק מן המאה השלישית, כתב שהארימספים האגדיים דמו במראם להיפרבוראים.[11] סטפנוס מביזנטיון כתב אותו דבר גם הוא במאה השישית.[12] המשורר קלימכוס תיאר את האימספים כבעלי שיער בלונדיני,[13] אך היותם הארימספים היפרבוראים הוטל בספק. [14]
הקלטים כהיפרבוראים עריכה
שישה מחברים יוונים קלאסיים זיהו את העם האגדי הזה שמאחורי הרוח הצפונית, עם הקלטים השכנים מצפון:אנטימכוס מקולופון, פרוטארכוס, הרקלידס פונטיקוס, הקטאיוס איש אבדרה, אפולוניוס מרודוס ופוסידוניוס מאפאמיאה. בעת התפתחות ההתיישבות והמסחר היווניים מיתוסים של עידן הזהב הועברו לזירה העכשווית. כך זיהו היוונים את הרי האלפים מצפון איטליה עם ההרים הריפאים מן העבר המיתי. ובנסיבות אלה ראו היוונים היפרבוראים בקלטים שחיו בהרי אלפים ומעבר להם. קשר חוזק על ידי פרסומם של הקלטים על ידי אהבתם לחגיגות ולזהב. [15] הקלטים עצמם האמינו בתרבויות המתקדמות הקיימות בצפון הרחוק. לפי "ספר הפלישות" האירי (Lebor Gabála Érenn), הוקמה תרבות כזאת שם על ידי מהגרים מאירלנד, שחזרו כעבור כמה מאות שנים מאוחר יותר כדי להתיישב מחדש באירלנד.
פירושים מודרניים עריכה
מכיוון שהרודוטוס מיקם את ההיפרבוראים מעבר למסגטים והאיסדונים, שהם עמים במרכז אסיה, נראה שההיפרבוראים חיו בסיביר. הראקלס חיפש את הצביה מקרינאה של ארטמיס בארץ היפרבוראה. מכיוון שהראם הוא מין הצבאים היחיד שבו הנקבה היא בעלת קרניים, שוער כי מדובר באזור ארקטי או תת-ארקטי. לפי המיקום שקבע בולטון האיסדונים חיו על המדרונים הדרום מערביים של הרי אלטאי. לפי קרל רוק היפרבוראה נמצאה מעבר לשער הדזונגארי בכיוון צפון שינציאנג. הוא סבר שהם היו סינים.
אברם דוידסון סבר שהענבר הגיע לידי היוונים מאיפשהו בצפון הרחוק. היוונים חשבו שהקור נגרם על ידי רוח הצפונית, הבוראית. אם היית נוסע "מעבר לבוראה" היית מגיע לארץ חמה שטופת שמש. סוגיית היפרבוראה משתקפת רבות בספרות הפארא-מדעית או המיסטית. לפי האמונה העממית היפרבוראה היא יבשת או אי שטבע באוקיאנוס האטלנטי. לפעמים היא מזוהה עם אטלנטיס. אז מיקומה בהוא בחבל דוגרלנד שכוסה במים בסוף עידון הקרח האחרון.המגאליתים כמו סטונהנג' נחשבים למקדשים היפרבוראים.
הלנה בלבצקי, רנה גנון וג'וליוס אבולה טענו שכל האנושות מקורה בהיפרבוראה אולם היא התנוונה ככל הנעה דרומה. בלבצקי ראה בהיפרבוראים מעין קיקלופים שעינם היחידה היא ביטוי לחזייה מיסטית. לפי ארתור פאוול ההיפרבוראים הם הגזע השנים עלי האדמות, בעלי צבע צהוב והמתרבים באמצעות נביטה
ההזדהות עם היפרבוראים או צאצאיהם עריכה
אותם האירופים הצפוניים (הסקנדינבים) שהתוועדו לתרבות היוונית-רומית הקלאסית הים תיכונית זיהו את עצמם עם ההיפרבוראים, תוך התעלמות מהתיאור המסורתי של תיאור של הארץ שמ"עבר לצפון" כארץ שטופת שמש לנצח. הזדהות זאת התחזקה במיוחד בשוודיה של המאה ה-17, כש נציגיה המאוחרים של האידאולוגיה הגותיציסטית הכריזו כי חצי האי הסקנדינבי הוא גם אטלנטיס האבודה וארץ היפרבוראה גם יחד. הרי צפון חצי האי הסקנדינבי נחצה על ידי החוג הארקטי שמצפונה לו ישנם ימים "ללא שמש" במשך החורף ולילות לבנים במשך הקיץ.
לפעמים כל המערב אירופים גילו זיקה ל"היפרבוראים" וארצם. וושינגטון אירווינג שכתב על הארץ הדמיונית "אסטוריה" שבצפון-מערב האוקיינוס השקט כתב:
בעוד שהספרדים חמי המזג והמפוארים, הלהוטים אחרי הזהב, הרחיבו את תגליותיהם ומסעות הכיבוש שלהם אל אותן הארצות הטרופיות, הנוצצות והחרוכות על ידי השמש הלוהטת, הצרפתים הזריזים והפעלתנים והבריטים הקרירים והמחושבים, פנו אל סחר הפרוות הפחות נוצץ, אך לא פחות רווחי, ברחבי האזורים ההיפרבוראים של קנדה, עד שהתקדמו מעבר לחוג הארקטי.
— תרגום חופשי - וושינגטון אירווינג - אסטוריה וסיפורים על הרפתקה מעבר להרי הרוקי, 1836
באותו הקשר, התארגנה בשנת 1824 קבוצת מלומדים צפון-אירופיים, שחקרו את העתיקות של רומא תחת השם "החבורה ההיפרבוראית-רומית" (בגרמנית - Hyperboreisch-römische Gesellschaft). מייסדיה היו תאודור פנופקה, אוטו מגנוס פון שטאקלברג, אוגוסט קסטנר ואדוארד גרהרד.
ניטשה בספרו "האנטיכריסט" (שנכתב ב-1888 ופורסם ב-1895) פנה אל קוראיו במילים:
הבה נביט זה בזה בעיניים. אנחנו היפרבוראים - אנחנו יודעים די טוב כמה רחוק הוא מקומנו.
הוא ציטט את פינדרוס והוסיף:
מעבר לצפון, מעבר לקרח, מעבר למוות - נמצאים חיינו, אושרנו.
לפעמים השימוש בכינוי "היפרבוראים" מצא מקום בימינו ברוח חצי מבודחת בהתייחסות לקבוצות בני אדם החיים באקלים הקר. למשל בשיטת הסיווג של ספריית הקונגרס של ארצות הברית תת-המחלקה PM כוללת "שפות היפרבוראיות", קטגוריית-על המתייחסת לכל השפות של העמים הארקטיים השייכות למשפחות שפות אחרות - למשל שפת האינואיטים.
ההיפרבוראים כ"אבות ההודו-אירופים" עריכה
ג'ון בנט, מלומד חסיד של גורדייף, טען במאמר שפרסם בשנת 1963 כי ארץ מכורתם של דוברי השפות ההודו-אירופיות הוא בצפון הרחוק, הלא היא היפרבוראה של המחברים הקלאסיים. בנט הזכיר כי רעיון זה הוצע על ידי באל גנגדהאר טילאק בספרו "הבית הארקטי בוודות" (1903). כמו כן מוצאים השערה זו אצל האתנולוג האוסטרו-הונגרי קרל פנקה ("מוצא הארים", 1883).
היפרבוראה בדימויים הלאומנים הרדיקליים עריכה
רוברו שארו ראה בהיפרבוראים גזע של אסטרונאוטים עתיקים שבניו היו "ידועים כגדולים מאוד ולבנים מאוד בצבעם". הם בחרו "באזור הפחות חם על כדור הארץ מכיוון שתאם לאקלים שהכירו בכדור הלכת שממנו באו" [16] מיגל סראנו הושפע על ידי כתבי שארו על ההיפרבוראים. [17] ההוגה דעות המיסטי והתאורטיקן הגאופוליטי אלכסנדר דוגין גייס את האגדות העתיקות על העיר הטבועה אטלנטיס ועל התרבות המיתית של היפרבוראה להגנת חזונו על האימפריה הרוסית המשטרעת מולדיווסטוק ועד דאבלין בקצה המערבי של אירופה. הוא מאמין שרוסיה הוא הגלגול המודרני של ההיפרבוראים העתיקים , שחייב להיות מנוגד ל"אטלנטים" של ימינו, ארצות הברית. [18] דוגין הראה ב-1992 את אמונתו בייעוד "ההירפבוראים" בספרו "התאוריה ההיפרבוראית" [19] [20]
היפרבוראה במדיה האמנותית עריכה
ספרות עריכה
- "היפרבוראה" היא אחת מארבע סדרות ספרים של סיפורים לא טבעיים של קלארק אשטון סמית'. הוא תיאר את היפרבוראה כיבשת אבודה - גרינלנד פרהיסטורית - מעידן הפליסטוקן המיושבת על ידי הדינוזאורים האחרונים, קופים מקומיים דמויי יטי בעלי תבונה, הנקראים "וורמי" ובני אדם טרומיים שבאו מהדרום. מתיישבים אלה בונים את בירתה הראשונה של היפרבוראה - קומוריום ומאוחר יותר עוברים לאוזולדרום. הסדרה שאלה רעיונות מהווארד לאבקרפט בתיאורי היצורים והאלילים בהיפרבוראה. בסדרה אחרת "פוסיידוניס" תיאר סמית' שארית מאטלנטיס הדומה במידה רבה להיפרבוראה. לשני המקומות תרבות מאגית המתאפיינת בביזאריות, אכזריות, מוות וזוועות שלאחר המוות.
- 1938 - אחרי מות המחבר רוברט אי. הווארד פורסמהבנה מסתו על "העידן ההיבוריאי" Hyborean Age המאוכלס במיתולוגיה מיוחדת. וצויינה בה גם היפרבוראה , הממלכה ההיבוראית הראשונה במיקום התואם את פינלנד, רוסיה והארצות הבלטיות של ימינו. היא התחילה כמבצר סלעים שנועדו להדוף מתקפות שבטיות.
- 1979, 1998 - סדרת הרומנים "היפרבוראה" מאת הסופר הרוסי יורי ניקיטין
- 2002-1995 - סדרת הרומנים Сокровища Валькирии (אוצרות ולקיריה) מאת הסופר הרוסי סרגיי אלכסייב
פסטיבלים עריכה
- 1999 - בעיר פטרוזבודסק מתקיים הכל שנה בחודש פברואר פסטיבל חורפי בינלאומי שך היפרבוראה [21]
קולנוע וטלוויזיה עריכה
- גיבורי הסרט Sinbad and the Eye of the Tiger (סינבאד ועין הטיגריס) נוסעים אל היפרבוראה
- 2006 - האיגוד הגאוגרפי הרוסי הפיק סרט תעודי "Миражи Гипербореи" (תעתועי היפרבוראה)
- 2017, 2016 - שידורים "תיעודיים" בערוץ הרוסי РЕН ТВ בעריכת איגור פרוקופנקו ואולג שישקין, מפיצים את תאוריות על מוצאם ה"ארי" או "חוצני-ארי" של ההיפרבוראים או "האלים הלבנים" כאבות העמים הסלאביים
2017 - רעיון הסלאבים כעם הוותיק ביותר על כדור הארץ שמוצאו ב"הירפבוראים" מופץ בערוץ הרוסי НТВ- באמצעות הסרט Север. Загадки древних цивилизаций? (צפון? חידות התרבויות הקדומות) (בסקוב)
משחקי מחשב עריכה
- 2023 - משחק המחשב "Русы против Ящеров" (רוסים נגד יאשצ'רים)
לקריאה נוספת עריכה
- Bridgman, Timothy P. Hyperboreans. Myth and history in Celtic-Hellenic contacts. London: Routledge. pp. 27–31.2005 ISBN 0-415-96978-6
קישורים חיצוניים עריכה
- היפרבוראה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- היפרבוראה באתר Theoi ברשת
- פומפוניוס מלה - דה חורוגרפיה - בלטינית, The Classics Page Pomponius Mela De chorographia G. Ranstand (Ed), Gothenburg Acta Universitatis Gothoburgensis, 1971 The Latin Library Web
- היפרבוראה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ הרודוטוס ספר רביעי, 13-15
- ^ הרודוטוס ספר רביעי, 36
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 1, בתרגום לאנגלית משנת 1924 אונליין, 3,7
- ^ פומפוניוס מלה - "דה חורוגרפיה" הספר הראשון 12
- ^ פומפוניוס מלה - "דה חורוגרפיה", הספר השלישי, 31
- ^ פומפוניוס מלה ספר שלישי,37
- ^ פומפוניוס מלה -"דה חורוגרפיה" ספר שלישי, 36
- ^ הרודוטוס ספר רביעי, 33-34
- ^ הרודוטוס, היסטוריה, ד, 35
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 7,3,8
- ^ Aelius Herodianus De Prosodia Catholica 1, 114
- ^ Ethnica 118,16
- ^ המנון ד לדלוס
- ^ זיהוים של הארימספים עם ההיפרבוראים לא רלוונטי כל כך, מכיוון שבין העמים האירו-אסיאתיים שהוזכרו בכתבי יוון הקדומה הוזכרו עוד כאלה ששערם בלונדיני - למשל הטוכרים או התראקים שהיו בלונדינים, בלי להיות היפרבוראים
- ^ Bridgman 2005
- ^ Robert Charroux The Mysterious Past, Futura, London 1974 עמ' 29 isbn=0-86007-044-1
- ^ Nicholas Goodrick-Clarke - Black Sun: Aryan Cults, Esoteric Nazism, and the Politics of Identity NYU Press, New York 2003,isbn=0-8147-3155-4
- ^ James Carli - Alexander Dugin:The Russian Mystic Behind America's Weird Far-Right https://www.huffpost.com/entry/aleksandr-dugin-the-russian-mystic-behind-americas_b_59a1fca2e4b0d0ef9f1c14acamericas_b_59a1fca2e4b0d0ef9f1c14ac
- ^ Andreas Umland Alexander Dugin's tranformation from a lunatic fringe figure into a mainstream political publicist , 1980-1998 - A case study in the rise of late and post-Soviet Russian fascism,Journal of EurasianStudies ,Disciplinary and Regional Trends in Russian and Eurasian Studies: Retrospective Glances and New Step vol 1, issue 2 2010 עמ' 144–152
- ^ Marlene Laruelle-The Iuzhinskii Circle: Far-Right Metaphysics in the Soviet Underground and Its Legacy,The Russian Review vol.74 Nr.4, עמ' 563–580
- ^ באתר "קולטורה" ברוסית
- ^ [1]