קיתרה
קיתֵירה (ביוונית: Κύθηρα) הוא אחד מהאיים היוניים, בקצה הדרום־מזרחי של חצי האי פלופונסוס כאשר מצר קיתרה מפריד ביניהם.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | הים האגאי |
| קואורדינטות | 36°15′27″N 22°59′51″E / 36.2575°N 22.9975°E |
| שטח | 277.746 קילומטר רבוע |
| אורך | 29 קילומטר |
| רוחב | 16 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 יוון |
| אוכלוסייה | 3,605 (2021) |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
היסטוריה
עריכהקיתרה הייתה בתקופות קדומות תחת השפעה כנענית – באי נחשף כלי שעליו כתובת מצרית מוקדשת לאל רע מן המאה ה־25 לפנה"ס (אולם ייתכן שהכלי הובא לשם מאוחרת יותר),[1] וכן כתובת באכדית מהמאה ה־18 לפנה"ס המוקדשת לאלוהות לחיי מלך אשנונה האמורי נרם־סין.[1][2][3] ייתכן שה"כפסלנים"[4] המוזכרים בכתבי אוגרית הם תושבי נמל כַּפְּסֶלִי (יוו') באי.[5] קסנופון (המאה ה־4 לפנה"ס) מתאר מקום שנקרא "מפרץ הפיניקים בקיתרה".[6] שמו של האי הוא גלגול יווני של השם הפיניקי "אי־כתר" (שכן ביוונית קדומה הועתקה האות הפיניקית כ' לקפא, והאות ק' לקופא).[7]
הרודוטוס (המאה ה־5 לפנה"ס) כתב שפולחן אפרודיטה־אוראניה (אנ') נפוץ לאי מאשקלון (שמקדשה שם היה העתיק ביותר), דרך קפריסין, ואף המקדש בקיתרה נבנה על־ידי פיניקים מאזור אשקלון.[8] גם פאוסניאס (המאה ה־2) מציין שהפיניקים מאשקלון לימדו את פולחנה בקיתרה.[9] פולחן זה הוא הצורה היוונית לפולחן הפיניקי של עשתרת־שמים ("עשתרת שמם" הנזכרת בכתובת אשמנעזר), ובין מקדשיה העתיקים נמנה מקדשה בקיתרה (אנ').[10]
בקרקעית הים בקרבת האי (ושכנו אנטיקיתרה) נמצא מנגנון אנטיקיתרה, מכונת חישוב אנלוגית קדומה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קיתרה- קיתרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 178, 307
- ^ Ernst F. Weidner, Helen Thomas, The Inscription from Kythera, The Journal of Hellenic Studies 59, 1939/ed, עמ' 137–138 doi: 10.2307/626920, JSTOR 626920
- ^ Douglas Frayne, Old Babylonian period (2003-1595 BC), University of Toronto Press, 1990, עמ' 554, ISBN 978-1-4426-7803-3
- ^ UT 1087 שורה 6: 𐎋𐎔𐎒𐎍𐎐𐎎 (כפסלנמ)
- ^ Cyrus H. Gordon, Ugaritic Textbook, Pontifical Biblical Institute, 1965, עמ' 272
- ^ קסנופון, הלניקה, ספר 4, פרק 8, 7 (4.8.7). ראו המקור ביוונית וכן תרגום לאנגלית
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 377
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר I 105, 131. ראו המקור ביוונית: 105, 131, וכן תרגום לעברית (סעיף 105 בעמ' 42, סעיף 131 בעמ' 51).
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 1, פרק 14, פסקה 7 (1.14.7)
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 305
