נמל התעופה לונדון הית'רו

נמל התעופה לונדון הית'רו (באנגלית: London Heathrow Airport), הנקרא לרוב בקיצור "הית'רו", הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול ביותר בבריטניה, הממוקם ברובע הילינגדון בלונדון, 24 ק"מ מערבית למרכז העיר. זהו נמל התעופה השני בגודלו באירופה מבחינת תעבורת נוסעים (אחרי נמל התעופה איסטנבול), ונכון לשנת 2011 הוא הראשון בעולם במספר הנוסעים בטיסות בינלאומיות והשלישי בכמות כלל הנוסעים הטסים בו בשנה. ב-2012 היו בו 469,335 המראות ונחיתות ועברו בו 70,037,417 נוסעים. ב-2018 נבחר הנמל כנמל התעופה המציע את טיסות הקישור הרבות ביותר.

נמל התעופה לונדון הית'רו
London Heathrow Airport

סמל שדה התעופה
תצלום אוויר של שדה התעופה
נתוני השדה
קוד IATA ‏LHR‏ קוד ICAO ‏EGLL‏
סוג השדה	ציבורי
תקופת הפעילות	31 במאי 1946 – הווה (77 שנים)
מפעיל	BAA plc
בעלים	Heathrow Airport Holdings Limited
עיר סמוכה	לונדון
קואורדינטות	51°28′39″N 0°27′41″W
גובה מעל פני הים	24 מטר (80 רגל)
נמל התעופה לונדון הית'רו
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול רגל מטר 09L/27R 12,801 3,902 אספלט 09R/27L 12,001 3,658 אספלט
(למפת לונדון מוגדלת)   קנט סארי ברקשייר בקינגהאם הרטפורדשייר אסקס LHR (למפת לונדון רגילה)   קנט סארי בר. בקי. הרטפורדשייר אסקס LHR (למפת רובע הילינגדון רגילה)   LHR (למפת רובע הילינגדון מוגדלת)   LHR
מפת נמל התעופה
מספר הנוסעים	61,611,381

מטוסים על מסלול ההמראה בנמל התעופה

היסטוריה

הית'רו החל לפעול בשנות ה-30 של המאה ה-20 תחת השם Great Western Aerodrome, שהיה בבעלות פרטית בידי חברת התעופה Fairy Aviation, שעשתה בו שימוש בעיקר לטיסות ניסוי. לצורך הקמת השדה, נרכשה הקרקע מהכומר של הרמונדסוורת' (Harmondsworth). השדה נקרא על-שם יישוב קטן בשם הית' רו (Heath Row) ששכן במקום, ולאחר מכן נהרס כדי לפנות מקום לשדה התעופה. הכפר שכן בסמוך למקום שבו ניצב כיום טרמינל 3 של השדה. באותה העת לא הייתה בשדה כל תנועה של תעופה מסחרית, ונמל התעופה קרוידון הוא זה ששימש את הבירה הבריטית.

בשנת 1944 עבר הית'רו לפעול תחת אחריות משרד האווירייה. הרולד בלפור, שכיהן בשעתו כתת-שר האווירייה בין השנים 1938–1944 כתב באוטוביוגרפיה שלו בשנת 1973 כי הוא הוליך שולל את הוועדה הממשלתית באופן מכוון, באומרו כי רכישת השדה נחוצה כדי לעשות שימוש בשדה כבסיס למטוסי הפצצה. למעשה, כתב בלפור, כוונתו הייתה תמיד לעשות שימוש באתר עבור התעופה האזרחית והוא רק ניצל את מצב החירום כדי למנוע דיון ציבורי ארוך ויקר. חיל האוויר המלכותי (RAF) מעולם לא עשה שימוש בשדה, והשליטה בו עברה למשרד התעופה האזרחית בינואר 1946. הטיסה האזרחית הראשונה באותו היום המריאה לבואנוס איירס, עם עצירה בליסבון לצורך תדלוק.

שדה התעופה נפתח באופן כולל לתעופה אזרחית ב-31 במאי 1946. בשנת 1947 היו בהית'רו 3 מסלולי טיסה, ושלושה נוספים היו בתהליכי בנייה. המסלולים הישנים ביותר, שנבנו עבור מטוסי בוכנה, היו קצרים ומצטלבים, כדי לאפשר המראות בכל תנאי הרוח. משטח הבטון הראשון של המסלול המודרני הראשון בשדה הונח על ידי המלכה אליזבת השנייה, בשנת 1953. שנתיים לאחר מכן חנכה המלכה את בית הנתיבות הראשון (Europa Building), לימים טרמינל 2.

זמן קצר אחר-כך החל לפעול בית הנתיבות השני (Oceanic Terminal), לימים טרמינל 3. טרמינל 1 נפתח בשנת 1968, והשלים את אשכול המבנים במרכז השדה. מיקום בתי הנתיבות במרכז הפך מאז למגבלה בפני תוכניות ההתרחבות. ההחלטה למקם את המבנים במרכז המסלולים נסמכה על ההנחה כי הנוסעים לא יזדקקו למקומות חנייה רבים, שכן באותם ימים הטיסה הייתה בעיקר נחלת של העשירים, שבמרבית המקרים הוסעו לשדה בידי נהגים פרטיים.

בשנת 1987 הפריטה הממשלה את רשות שדות התעופה הבריטית, British Airports Authority (הנקראת כיום "BAA plc"), שכללה שבעה מתוך שדות התעופה של בריטניה, בהם הית'רו.

טרמינלים

טרמינל 1 (נהרס)

טרמינל 1 בשנת 2007

נחנך רשמית על ידי המלכה אליזבת השנייה במאי 1969, אף שמעשית נפתח עוד קודם לכן בשנת 1968. בשנת 2005 הושלמו שיפוצים נרחבים בטרמינל, אשר במסגרתם נוסף האגף המזרחי החדש שהכפיל את גודל שטח ההמתנה להמראות. טרמינל 1 מטפל ברוב טיסות הפנים, כולל אירלנד, וכן במספר טיסות בינלאומיות. לאחר סגירת הטרמינל ב-29 ביוני 2015, שימש עשרים טיסות יומיות בלבד של בריטיש איירווייז לתשעה יעדים.

במאי 2017, הועמדה כל תכולת הטרמינל למכירה פומבית.

טרמינל 2

אזור היוצאים בטרמינל 2 המחודש

הטרמינל הוותיק ביותר בשדה, אשר נחנך על ידי המלכה בשנת 1955 תחת השם Europa Building. הטרמינל מטפל בעיקר בטיסות ליתר מדינות אירופה. בשנת 2008 נסגר הטרמינל ובהמשך נהרס, ותחתיו הוקם טרמינל 2 החדש, הנקרא "טרמינל המלכה", אשר נחנך ביוני 2014.

טרמינל 3

צילום אווירי של טרמינל 3

טרמינל 3 נפתח ב-13 בנובמבר 1961 תחת השם Oceanic Terminal. בשנת 1968, עם הקמת טרמינל 1, הפך שמו לטרמינל 3. בשנת 1970 עבר הטרמינל שיפוצים נרחבים והוסף בניין נחיתות. כמו כן, נוספו שטחים נוספים ובתוכם משטח ההליכה הנע הראשון בבריטניה. בשנת 2006 נתווסף שרוול 6 בהשקעה של 105 מיליון ליש"ט שמאפשר חיבור למטוס האיירבוס A380 החדש. סינגפור איירליינס משתמשת בשרוול זה לצורך חיבור איירבוס A380 בטיסה לסינגפור.

טרמינל 4

צילום אווירי של טרמינל 4

טרמינל 4 נבנה במנותק מהטרמינלים הישנים, מדרום למסלול הדרומי. הטרמינל נפתח בשנת 1986 והפך לביתה של חברת התעופה בריטיש איירווייז שהופרטה באותם ימים. לאחר מספר שנים, ביתה של חברת התעופה בריטיש איירוויז הועבר לטרמינל 5. טיסות אל על יוצאות מהטרמינל.

טרמינל 5

צילום אווירי של טרמינל 5

הצורך בהקמת טרמינל נוסף עלה עוד בשנת 1982, אך הטרמינל נפתח רק בשנת 2008 ועלותו נאמדת ב-4.3 מיליארד ליש"ט. הטרמינל נבנה בצד המערבי של שדה התעופה. הוא כולל 60 שערי עלייה למטוסים, למעלה מ-100 חנויות ומסעדות ויכול לתמוך ב-30 מיליון נוסעים בשנה. פתיחת הטרמינל לוותה בתקלות רבות. מאות המראות ונחיתות בוטלו ועשרות אלפי מזוודות לא הגיעו ליעדן. כיום, טרמינל 5 משמש כטרמינל הראשי של בריטיש איירוויז. במסגרת פרויקט הקמת הטרמינל נבנתה מנהרה תת-קרקעית המחברת בינו לבין טרמינלים 2 ו-3.

תחבורה

לנמל התעופה יש קו רכבת מהירה מיוחד, הית'רו אקספרס. בנוסף, מגיעים אליו קו אליזבת קו פיקדילי של הרכבת התחתית של לונדון.

לקריאה נוספת

• A Week at the Airport: A Heathrow Diary, Alain de Botton

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה לונדון הית'רו

• נמל התעופה לונדון הית'רו, ברשת החברתית פייסבוק
• נמל התעופה לונדון הית'רו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נמל התעופה לונדון הית'רו, ברשת החברתית אינסטגרם
• רשות שדות התעופה הבריטית (אורכב 01.12.2012 בארכיון Wayback Machine) - מפעילת השדה
• HACAN ClearSKies - ארגון תושבי הסביבה הפועלים להפחתת הרעש בהית'רו