הלן שפיצר טיכאואר
הלן שפיצר טיכאואר (בהונגרית: Helen Spitzer Tichauer; 10 בנובמבר 1918 – 6 ביולי 2018) הייתה מעצבת גרפית, ניצולת השואה, שהייתה חברה בתזמורת הנשים באושוויץ ועובדת זכויות האדם.
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1918 ברטיסלאבה, צ'כוסלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
2018 (בגיל 99 בערך) ניו יורק, ארצות הברית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טיכאואר נולדה בפוזוני, הממלכה האוסטרו-הונגרית (כיום ברטיסלאבה, סלובקיה).
מעצר האס אס עריכה
בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, היא נעצרה על על ידי האס אס והייתה אחת הנשים הראשונות שנשלחו למחנה אושוויץ בתחילת 1942. לאחר זמן מה גילו רשויות מחנה אושוויץ את כישוריה של טיכאואר כמעצבת גרפית, מה שמנע ממנה להישלח לתאי הגזים, ואף אפשר לה לעיתים להסתובב חופשי במחנה, ואפילו טיולים מזדמנים, מחוץ למחנה.
טיכאואר ניגנה בתזמורת הנשים באושוויץ על מנדולינה, בזמן שאסירי אושוויץ הוצעדו לתאי הגזים. התזמורת הייתה מנגנת מוזיקה מרגיעה, כדי שאסירי המחנה לא ידעו שהם עומדים למות.
שלטונות המחנה ניסו לפנות את המחנה ולהשמיד ראיות לפשעיהם. כאשר הצבא האדום התקרב למחנה, טיכאואר וחברה הצליחו להימלט מהשומרים שלהם במהלך צעדת מוות למחנה אחר.
לאחר המלחמה עריכה
היא נישאה לארווין טיכאואר, ראש האבטחה של פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה במחנה העקורים פלדאפינג.
פרויקטים של האומות המאוחדות, וחיים עם ארווין טיכאואר עריכה
בני הזוג הועסקו על ידי האו"ם בפרויקטים הומניטריים מרובים.
הטיכאוארים השתתפו בפרויקטים של האומות המאוחדות בפרו, בוליביה ואינדונזיה. בכתבה שהתפרסמה בעיתון הניו יורק טיימס נכתב כי לאורך כל הנסיעות שלהם, המשיכה הלן טיכאואר ללמוד שפות חדשות, ולהשתמש בכישורי העיצוב שלה, כדי לעזור לאוכלוסיות במצוקה, במיוחד לנשים בהריון ואמהות טריות. לטיכאוארים מעולם לא היו ילדים.
ארווין טיכאואר שימש גם כפרופסור להנדסת ביוטכנולוגיה, באוניברסיטת ניו סאות' ויילס ואוניברסיטת ניו יורק.
טיכאואר חיה עמו עד מותו ב-1996.
מערכת יחסים עם דייוויד וישנייה עריכה
בדצמבר 2019 פרסם הניו יורק טיימס כתבה על היבט שלא תועד בעבר בחייה של טיכאואר באושוויץ. לטיכאואר בת ה-25 היה מאהב בן 17 באושוויץ, דייוויד וישנייה. הזוג הצליח לנהל קשרים חודשיים, ותכנן להיפגש ולהינשא אם הם ישרדו את המלחמה. עם זאת, הם איבדו זה את זה, במשך כמה שנים, וכשנודע להם אחד על השני, שניהם כבר היו נשואים.
וישנייה, אולץ להוריד גופות אסירים שהתאבדו בריצה על גדרות התיל במחנה. לאחר זמן מה נודע לנאצים שהוא יודע לשיר. הוא התחיל להופיע בפני שומרים הנאצים, וקיבל עבודה בבניין שכונה במחנה "הסאונה". וישנייה נדרש לחטא את בגדי האסירים. במשך חודשיים הם עזרו זה לזה. בגלל הסיכון הרב שכרוך בפגישותיהם, הם ידעו שזה לא יימשך לאורך זמן. הם נדרו כי אם ישרדו את המלחמה הם יינשאו.
הקשר בין השניים נמשך חודשיים. האס. אס הוציאו את האסירים האחרונים לצעדות מוות, והחל [ להשמיד ראיות לפשעיהם. וישנייה וטיכאואר סיכמו להפגש בוורשה בסוף המלחמה. וישנייה הוצא מאושוויץ לפני הלן בצעדת מוות למחנה הריכוז דכאו בדצמבר 1944. וישנייה הבחין באת חפירה בזמן הצעדה. הוא הכה את איש האס־אס ונמלט. למחרת, בעודו מסתתר באסם אליו הגיע עייף, הוא שמע טנקים מתקרבים. הוא רץ לכיוון הטנקים של הצבא האמריקאי. הוא ידע מעט אנגלית אך דיבר גרמנית, פולנית ויידיש. האמריקאים מינו אותו למתורגמן. הוא לא נפגש עם הלן ועשה דרכו לארצות הברית. הלן הייתה בין האחרונים שיצאו מאושוויץ בחיים.
טיכאואר הועברה לראוונסבריק ולאחר זמן מה נשלחה לצעדת מוות. היא וחברתה, נמלטו מצעדת המוות. היא נישאה לארווין טיכאואר, עובד האו"ם. בני הזוג עברו לארצות הברית ובשנת 1967 והתיישבו בניו יורק. וישנייה פגש ב-1947 בחורה אמריקאית ונישא לה. מפעם לפעם שמע על הלן. הם קבעו להיפגש בניו יורק. הפגישה לא התקיימה.
עיתון הניו יורק טיימס הפגיש ביניהם 72 שנים לאחר שחרורם מהמחנה. וישנייה לא סיפר לילדיו ולנכדיו שהייתה לו מאהבת, בעודם באושוויץ, וטיכאואר לא סיפרה לאף אחד על קורותיה. במפגש שר לה שיר שלימדה אותו באושוויץ. היא הוסיפה כי חיכתה לו כל השנים הללו. וישנייה שאל את טיכאואר אם השתמשה בעמדת האמון שלה, כדי לעזור לו לשרוד את ההשמדה, והיא אישרה כי הצליחה למנוע את משלוחו לתאי הגזים בחמש הזדמנויות נפרדות.
קישורים חיצוניים עריכה
זוג הנאהבים מאושוויץ התאחד לאחר 72 שנה. היתה לו שאלה אחת עבורה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2019- סיפורו של דויד וישנייה, ניצול האוושויץ, באתר הדיילי מייל (באנגלית)
