פתיחת התפריט הראשי

המטבע הצבאי היה הכינוי לשטרות כסף זר שהונפקו על ידי בנק ישראל לאחר כיבוש יהודה ושומרון, רצועת עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן במלחמת ששת הימים. ממלא מקום שר האוצר, זאב שרף ונגיד בנק ישראל, דוד הורוביץ, החליטו להדפיס את השטרות על מנת למנוע מחסור במטבעות המקומיים ולהבטיח את היציבות הכלכלית של השטחים, עד שיוכרע עתידם בהחלטה מדינית. שטרות אלה הונפקו לפי המטבע המקומי של המדינה שהחזיקה את השטחים עד לפני המלחמה - הדינר הירדני בגדה המערבית, הלירה הסורית ברמת הגולן והלירה המצרית ברצועת עזה וסיני.

לירה
جنيه
ليرة
דינר
دينار‎
Israeli Occupation 1 Jordanian Dinar 1967 Obverse.png
שטר של 1 דינר
משתמשים ישראל (השטחים הכבושים)
יחידות משנה
1/100 פיאסטר
قرش‎
1/1000 פילס
فلس
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש 25 פיאסטר, 1 לירה, 5 לירות;
50 פיאסטר, 1 לירה;
100 פילס, 500 פילס, 1 דינר.
בנק מרכזי
בנק מרכזי בנק ישראל

התקדים המשפטי למהלך כזה בחוק הבינלאומי נמצא בהנפקות המטבעות של האזורים הכבושים באירופה ואסיה על ידי בעלות הברית. לאחר מלחמת העולם השנייה בעלות הברית הוציאו מטבעות חירום לשטחים שנכבשו (אנ').

עיצוב השטרות בוצע בידי האחים שמיר (שגם עיצבו את שטרות סדרה ב' של הלירה הישראלית) ובידי גרד רוטשילד וזאב ליפמן מ"סטודיו רולי". האחים שמיר עיצבו את שטרות הדינר האחד ו-500 פילס ליו"ש, את 5 הלירות לעזה וסיני, ואת ה-1 לירה לרמת הגולן[1]. רוטשילד וליפמן עיצבו את שטרות ה-1 לירה לעזה וסיני ואת ה-5 דינר ליו"ש. שטרות ה"כסף קטן", ששימשו כתחלופה למטבעות, עוצבו על ידי בנק ישראל והמדפיס הממשלתי.

על כל שטר הופיע שם מפקדת כוחות צה"ל באזור המיועד, וחתימת אלופי פיקוד דרום, מרכז, וצפון (בהתאמה) בעברית. שם מנפיק השטרות, בנק ישראל עצמו לא הופיע עליהם. לא היה זמן להטביע סימני מים (המשמשים למניעת זיופים) על השטרות, ולא היה בנמצא הנייר המאובטח איתו הדפיסו שטרות. במקום אלו, השטרות הודפסו על הנייר ששימש להדפסת איגרות החוב הממשלתיות, שכן גם הוא כלל קישוטים כנגד זיופים[2].

ביוני 1967 התחילו להדפיס את הכסף בירושלים, אולם קצב ההדפסה היה איטי, ובנק ישראל נאלץ לייצא את ההדפסה גם לבתי דפוס שומרי סוד בהולנד ובבלגיה. בסך הכל נדפסו 25 מיליון שטרות.

בפועל התברר כי לא היה צורך במטבעות הצבאיים. תיירים ישראליים הגיעו אל השטחים בהמוניהם, והביאו איתם את הלירה הישראלית. ביולי 1967 הוכרזה הלירה הישראלית כמטבע חוקי בשטחים שנכבשו לצד המטבע המצרי והירדני, ועד מהרה החליפה הלירה הישראלית לגמרי את המטבעות האלו[3]. המטבע נגנז לחלוטין לאחר שלא זכה לאישור מצד ראש הממשלה דאז לוי אשכול, שאמר "רק זה היה חסר לנו, כסף של כובשים!".

ב-1978 החליטו בנק ישראל ומשרדי האוצר והביטחון לשרוף את מלאי השטרות. מספר קטן מהשטרות נשמר במוזיאון בנק ישראל.

השטרותעריכה

פנים אחור ערך אזור שימוש מיועד צבע ראשי עיצוב תאריך הדפסה
    25 פיאסטר   רצועת עזה וצפון סיני (לשעבר בשליטת מצרים) ורוד תשליב מופשט 1967
    1 לירה ירוק-כחלחל עצי תמר
    5 לירות ירוק גמלים
    50 פיאסטר   רמת הגולן (לשעבר בשליטת סוריה) צהוב   תשליב מופשט
    1 לירה כחול; ורוד
    100 פילס   הגדה המערבית (לשעבר בשליטת ירדן) כחול תשליב מופשט
    500 פילס אדום-ירקרק מגדל דוד
    1 דינר ירוק קבר רחל
- - 5 דינר לא ידוע לא ידוע

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה