המידות הקטנות

המידות הקטנות
Le piccole virtù
מידע כללי
מאת	נטליה גינצבורג
שפת המקור	איטלקית
סוגה	קובץ מסות
הוצאה
תאריך הוצאה	1962
מספר עמודים	176
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת תשע נשמות
תאריך	2019
תרגום	יונתן פיין

המידות הקטנות (באיטלקית: Le piccole virtù) הוא קובץ מסות שחיברה הסופרת האיטלקית נטליה גינצבורג. הקובץ ראה אור בהוצאת אינאודי בטורינו ב-1962. שם הספר הוא כשמה של המסה החותמת את הקובץ ועוסקת בהשקפתה של גינצבורג על חינוך ילדים. הספר ראה אור בתרגום לעברית ב-2019 בהוצאת תשע נשמות, בתרגומו של יונתן פיין.

כתיבת הספר

11 המסות המרכיבות את הספר נכתבו בין סתיו 1944 לקיץ 1962 ועוסקות בזיכרונות ובהשקפות המחברת על תחומי חיים שונים. כמעט כולן התפרסמו מוקדם יותר בכתבי עת שונים באיטליה. חלק מהחיבורים עוסק ביחסים בין אנשים ובמיוחד ביחסים בתוך המעגל האישי הקרוב של משפחה וחברים.

פרקי הספר

חלק ראשון

חורף באברוצו – עוסק בתקופת שהותה של גינצבורג עם בעלה, לאונה גינצבורג, וילדיה הקטנים, בגלות בחבל אברוצו שבמרכז איטליה בזמן מלחמת העולם השנייה. המוטו לחיבור הוא ”האל עשה עמנו את כל החסדים הללו”, מתוך ה"פסטורליה" של ורגיליוס. הסופרת מתארת את חייהם בכפר וטוענת כי ”אנו מבינים כהרף עין שרגעי האושר הגדולים ביותר אין להם קיום במציאות”, ואומרת כי חיי הדלות בחורף האברוצי הקשה היו הימים היפים בחייה ”רק עכשיו, לאחר שחלפו לבלי שוב — רק עכשיו אני יודעת את זה”. נכתב ברומא בסתיו 1944 ופורסם בכתב עת איטלקי לספרות שפעל בשנים 1944–1946.
נעליים בלויות – עוסק ביחסיה של הסופרת עם חברתה ובחשיבות המעטה שהיא מקדישה לנעליה לאחר שחוותה עוני ברומא בזמן הכיבוש הגרמני. נכתב ברומא בסתיו 1945 ופורסם בכתב עת איטלקי לספרות שפעל בשנים 1945–1947.
דיוקן של חבר – עוסק בעיר הולדתה טורינו ובחברה הטוב המשורר והסופר צ'זארה פבזה, וביחסי הגומלין בין פבזה וטורינו. נכתב ברומא ב-1957 והתפרסם בכתב העת רדיוקוריירה (איט')
אנגליה: שבח וטרוניה – דן במעלותיה ובחסרונותיה של אנגליה ובהשוואתה לאיטליה, מולדתה, עליה היא כותבת: ”איטליה היא מדינה שמוכנה להתמסר ברצון לידי הממשל הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. כידוע היטב, זוהי מדינה שמושלים בה הבלגן, הציניות, אוזלת היד והבלבול. ולמרות זאת, יש תחושה שתבונה ושכל ישר זורמים ברחוב כמו במחזור דם פעיל.”. נכתב בלונדון באביב 1961, בעת ששהתה בלונדון עם בעלה השני, גבריאלה בלדיני (איט') והתפרסם בכתב העת "Il Mundo".
La Maison Volpé – עוסק אף הוא בתרבות האנגלית ובעיקר בתרבות האוכל האנגלית, המתוארת כ"עצובה". נכתב בלונדון באביב 1960 והתפרסם בכתב העת "Il Mundo".
הוא ואני – כתיבה משעשעת על ההבדלים בין גינצבורג לבעלה השני בלדיני ובחינת יחסיהם. נכתב ברומא בקיץ 1962. זהו החיבור היחידי באוסף שלא פורסם בטרם יציאת הספר לאור.

חלק שני

בנו של אדם – עוסק בבני הדור של המחברת, שעברו את הרדיפות הפשיסטיות בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 באיטליה ואת מלחמת העולם השנייה. היא כותבת: ”לא נחלים לעולם מהמלחמה הזאת. אין טעם לנסות. לעולם לא נהיה עוד בני אדם שלווים, שלומדים וחושבים וחייהם שטים על מי מנוחות. תראו מה עשו מהבתים שלנו. תראו מה עשו מאתנו. לעולם לא נהיה בני אדם שלווים.” נכתב בטורינו ב-1946 והתפרסם בעיתון ל'אוניטה.
המקצוע שלי – מבטא את מבטה של המחברת על עצמה ועל מקצועה כסופרת, תוך סקירת התפתחותה הספרותית מילדותה ועד זמן כתיבת החיבור. נכתב בטורינו בסתיו 1949 ונתפרסם בכתב העת "Il Ponte".
השתיקה – עוסק בהשפעתה ההרסנית של השתיקה ביחסים בין בני אדם. ”יש שני סוגים של שתיקה: שתיקה כשאנחנו לבד ושתיקה במחיצת אחרים. שניהם גורמים לסבל במידה שווה” ו”שתיקה יכולה להביא לאומללות עכורה, מפלצתית, שטנית. להרעיל את ימי הבחרות, להפוך את טעם הלחם למר. היא יכולה להביא, כפי שהוזכר קודם, לידי מוות.” נכתב בטורינו ב-1951 והתפרסם בכתב העת הרומאי שפעל תקופה קצרה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, "Cultura e realtà".
קשרים אנושיים – סקירת היחסים הבין אישיים במשפחה ובחברה, מהולדת האדם, דרך ילדותו, נעוריו ובגרותו. המחברת מסכמת את דבריה כך: ”את הקשרים האנושיים יש לגלות ולהמציא מחדש בכל יום. צריך לזכור שכל סוג של מפגש עם האחר הוא פעולה אנושית, וככזה יהיו בו תמיד טוב ורע, אמת ושקר, חסד וחטא. אנחנו כל כך מבוגרים עכשיו, שבנינו המתבגרים כבר מביטים בנו בעיני אבן משלהם. זה מכאיב לנו, אף על פי שאנחנו יודעים היטב מה פירוש המבט: גם אנחנו בזמננו שלחנו בהורינו מבט כזה בדיוק. אנחנו סובלים ומבכים את המצב ולוחשים לעצמנו שאלות מלאות חשד, אף שאנחנו כבר יודעים היטב איך נמשכת ומתארכת שרשרת הקשרים האנושיים, ומהי הדרך הארוכה שעלינו לעבור כדי להגיע לרגע שבו נזכה לקצת חמלה.” נכתב באביב 1953 ברומא והתפרסם בכתב העת Terza generazione.
המידות הקטנות – במסה זו מנסחת גינצבורג את השקפתה על הדרך הנכונה לחנך ילדים: ”אני מאמינה שצריך לחנך את ילדינו לא למידות הקטנות, אלא למידות הנעלות. לא לחסכנות, אלא לנדיבות ואדישות כלפי כסף; לא לזהירות, אלא לאומץ ולבוז לסכנה; לא לעורמה אלא לכנות ולאהבת האמת; לא לנימוס, אלא לאהבת הזולת ולביטול עצמי. לא לשאיפה להצליח, אלא לשאיפה לדעת ולהיות. אבל בדרך כלל אנחנו עושים את ההפך. אנו נחפזים ללמד אותם לכבד את המידות הקטנות”. נכתב באביב 1960 בלונדון והתפרסם בכתב העת האיטלקי נואובי ארגומנטי (איט').

אחרית דבר של המהדורה העברית

בסוף המהדורה העברית מופיעים רשימותיהם של מספר מחברים הסוקרים את קובץ המסות:

ג'וליה פרמנטו - "המחשבות הכי יפות בעולם" - סוקר בעיקר את הביוגרפיה של גינצבורג.
איטלו קאלווינו - "על הספר" - מדגיש את כתיבתה הנשית של גינצבורג כ"נערה, רעיה ואם – בניגוד כה עז למה שמקובל כ'ספרות נשית', כלומר לשקיעה בלירי וברגשי".
אדריאנו סופרי - "במטבח של הכתיבה" - בוחן את כתיבתה של גינצבורג בהקשר האישי והפוליטי.

קישורים חיצוניים

אריק גלסנר, על "המידות הקטנות", של נטליה גינצבורג, בהוצאת "תשע נשמות", בבלוג "מבקר חופשי", 27 בנובמבר 2019
עופרה עופר, נטליה גינזבורג, "המידות הקטנות": חכם. חשוב. ראוי, וגם מצחיק, בבלוג "סופרת ספרים", 14 בנובמבר 2019
קרן דותן, ביקורת על "המידות הקטנות", אתר ישראל היום, 30 באפריל 2020