המצור על הסלע הסוגדיאני
המצור על הסלע הסוגדיאני היה מצור שהטיל אלכסנדר הגדול על סלע מבוצר שבו התבצרו מורדים סוגדיאנים בפיקודו של אוקסיארטס. המצור הסתיים בניצחון אלכסנדר.
 | ||||||||||||||||||
| אזור סוגדיאנה | ||||||||||||||||||
| מערכה: כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 328 לפנה"ס – 325 לפנה"ס (כ־3 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב יאקסארטס | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | אין, האחרון בזירה זו | |||||||||||||||||
| מקום | סוגדיאנה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
40°24′N 69°24′E / 40.4°N 69.4°E | |||||||||||||||||
| עילה | סירוב הסוגדיאנים להיכנע | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | האזור עובר לשליטת אלכסנדר | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
על פי אריאנוס, הקרב התרחש בשנת 327 לפנה"ס, אולם חוקרים בני זמננו מעריכים שהוא אירע למעשה בשנת 328 לפנה"ס. | ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
רקע
עריכהלאחר שהושלם כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול, השבטים הסוגדיאנים, הבאקטרים, והסקיתים ששכנו בגבול המזרחי של הממלכה האחמנית, פרקו מעליהם כל עול. אלכסנדר הגדול ששאף להמשיך את מסעו עד קצה העולם, פלש גם למחוזות אלה. המערכה בסוגדיאנה התבררה כקשה במיוחד, שכן המקומיים פתחו במרד גדול שהתפתח ללוחמת גרילה שבה הם הצטיינו במיוחד. אלכסנדר, הצליח לכבוש את העיר קירופוליס, והחל לנוע צפונה לאורך נהר אוקסוס (אמו דריה) לעבר מרקנדה שהותקפה בידי אחד ממנהיגי המורדים ספיטמנס.[1] לא ברור באיזו שנה החל אלכסנדר לנוע צפונה, על פי אריאנוס, מדובר בשנת 327 לפנה"ס, אולם חוקרים מודרניים סבורים שהמצור התרחש עוד לפני כן ב-328 לפנה"ס.[2]
השמועה על כך שאלכסנדר מתקרב, אילצה את שניים ממנהיגי המורדים אריאמזס ואוקסיארטס, לסגת עם חייליהם למקום מבוצר. "הסלע הסוגדיאני" או פשוט "הסלע", היה סלע עצום ממדים שעליו בנו הסוגדיאנים מבצר ובו בחרו להתבצר. קורטיוס טוען שהסלע היה בגובה של 5,500 מטרים. אין ספק שמדובר בהגזמה, אולם ככל הנראה זה הגובה שנראה למסתכלים מלמטה.[3] חלק מהחוקרים כיום סוברים שהסלע נמצא מצפון מערב לעיר נואטאקה.[4] על אף שאלכסנדר כבר הוכיח לא אחת את כישרונו בהטלת מצור, הרי שהצבא המוקדוני שהיה מבוסס בעיקר על פרשים ופלנקס, יתקשה להתמודד עם אתגר כזה. המקום היה נראה כה בטוח, עד שאוקסיארטס אף הביא אליו את בני משפחתו, ביניהם בתו רוקסנה, לימים אשת אלכסנדר.[5]
אלכסנדר שיגר שליח אל הסוגדיאנים, ודרש מהם להיכנע. על פי המקורות תגובתם הייתה כזו: "הם פרצו בצחוק, ובלשונם הברברית הציעו לאלכסנדר לחפש חיילים מכונפים ללכוד בשבילו את ההר, משום שהם אינם חוששים מאנשים אחרים."[5]
המצור
עריכהאלכסנדר הורה לקציני מטהו להביא אליו את מטפסי ההרים הטובים והמנוסים ביותר שלהם. משהללו, 300 במספר, הגיעו לפניו, נאם בפניהם אלכסנדר נאום עידוד, כשהוא מזכיר להם מצורים קודמים שעברו ביחד, ולאחר מכן הורה להם על נקודה אסטרטגית בראש ההר שהסוגדיאנים הזניחו אותה משום שלא האמינו שאלכסנדר יצליח להגיע לגובה כזה. אלכסנדר הבטיח פרס כספי גדול למי שיגיע ראשון אל ראש ההר, ושלח אותם למשימה. הללו, השתמשו ביתדות מברזל, שאליהן קשרו את עצמם בחבלים עשויים פשתן. הם טיפסו במשך זמן רב, על פי המקורות 30 מהם נפלו אל מותם, אולם כל השאר הצליחו להגיע בשלום אל הצוקים המשקיפים על המצודה. לאחר שהגיעו, הם נחו במשך הלילה, ועם שחר סימנו לאלכסנדר שהם שם, ותפסו עמדות שמהן ניתן להמטיר חיצים על האנשים שלמטה.
אלכסנדר מיהר, ושלח את אותו שליח אל הסוגדיאנים. השליח הודיע שאלכסנדר מצא את הלוחמים המכונפים שהוא זקוק להם, והם כבר עומדים ומוכנים להמטיר חיצים על המצודה.[6] הסוגדיאנים הבחינו אז במוקדונים העומדים מעליהם, ובשל הצורה שבה הללו נפרסו, נראה היה כאילו הם רבים יותר ממה שהיו במציאות.[7] הסוגדיאנים הנדהמים נכנעו מיד.
תוצאות
עריכהעל פי קורטיוס, אלכסנדר נהג באכזריות כלפי הנכנעים. אם כי מקורות אחרים מתארים התנהגות רחומה יותר.[8] אלכסנדר הפקיד את הסלע בידיו של פרסי הנאמן לו ארטבזוס שמו.
לקרב היו גם השלכות על אלכסנדר אישית, אוקסיארטס נכנע, והפך לבן ברית של אלכסנדר. על פי קורטיוס: "אוקסיארטס ארגן משתה אופייני לברברים בפזרנותו ואירח את המלך, במהלך החגיגה שהתנהלה באווירה ידידותית הורה אוקסיארטס להכניס 30 נשים אצילות ובהן בתו רוקסנה, אשה בלתי רגילה ביופייה הפיזי בעלת מראה מכובד נדיר בקרב הברברים. אף על פי שהייתה רק אחת מהנשים שנבחרו בשל יופיין, היא משכה את תשומת לבם של כל הנוכחים, ובייחוד את תשומת לבו של המלך."[9] אלכסנדר, נישא לרוקסנה, והיא ילדה לו את בנו היחיד אלכסנדר הרביעי. קיימת מחלוקת בקרב החוקרים האם אלכסנדר נישא לרוקסנה מאהבה, או שמא היו אלו נישואים פוליטיים שנועדו לחזק את בריתו עם אוקסיארטס ולהותיר רושם טוב על ראשי השבטים האחרים.[10]
לקריאה נוספת
עריכה- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
- ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן - (מהדורה ראשונה בשנת 2010).
- פאול קלושה, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963.
- י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
- פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
- Frank L. Holt, Into the land of bones: Alexander the Great in Afganistan, University of California Press, 2005.
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
- Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
הערות שוליים
עריכה- ^ גולן, עמ' 41.
- ^ .A. B. Bosworth, "A Missing Year in the History of Alexander the Great", The Journal of Hellenic Studies 101, 1981, pp. 29-37
- ^ יני, עמ' 164.
- ^ קלושה, עמ' 76.
- ^ 1 2 אריאנוס, ספר רביעי, 18.
- ^ אריאנוס, ספר רביעי, 19.
- ^ יני, עמ' 165.
- ^ ראו דיון בנושא: Holt, p. 69
- ^ קורטיוס, ספר שמיני, 4.
- ^ יני, עמ' 166.