המצור על סירקוזה (מלחמת פירוס)
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
'סוג העימות: מצור' אינו ערך חוקי
 | ||||||||||||||
| המסע של פירוס במלחמת פירוס; התחנה החמישית היא המצור על סירקוזה | ||||||||||||||
| מערכה: הזירה הסיציליאנית במלחמת פירוס | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת פירוס | ||||||||||||||
| תאריך | 278 לפנה"ס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב רגיום | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב אריקס | |||||||||||||
| מקום | סירקוזה, סיציליה, איטליה של היום | |||||||||||||
| קואורדינטות | 37°04′09″N 15°17′15″E / 37.069166666667°N 15.2875°E | |||||||||||||
| עילה | תקיפה קרתגית | |||||||||||||
| תוצאה | נסיגה קרתגית ללא קרב | |||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
המצור על סירקוזה בשנת 278 לפנה"ס היה הניסיון האחרון של קרתגו לכבוש את העיר סירקוזה. סירקוזה נחלשה על ידי מלחמת אזרחים בין תונון לסוסטרטוס. הקרתגים השתמשו בהזדמנות זו כדי לתקוף ולצור את סירקוזה הן ביבשה והן בים. לאחר מכן פנו תונון וסוסטרטוס למלך פירוס מאפירוס בבקשה לבוא לעזרת סירקוזה. כשהגיע פירוס, נסוגו הצבא והצי הקרתגים ללא קרב.
קרתגו תוקפת את סירקוזה המחולקת
עריכההיקטאס (אנ'), טיראן סירקוזה, גורש מהשלטון על ידי תונון. לאחר מכן אותגר תונון על כוחה של סירקוזה על ידי סוסטרטוס. סוסטרטוס כבש את חלקה של סירקוזה בסיציליה בעוד תונון החזיק בחלק של העיר באי אורטיגיה.
כאשר שני הפלגים בסירקוזה היו מותשים ממלחמתם, ניצלו הקרתגים את המצב וצררו על העיר ביבשה ובים. הם חסמו את הנמל הגדול במאה ספינות וצרו את החומות עם 50,000 איש, תוך שהם בזזו את השטח שמסביב לעיר. שני הפלגים הלוחמים בסירקיוז ביקשו מפירוס מאפירוס לספק סיוע. הם ציפו שפירוס יעזור, כי אשתו, לאנאסה, הייתה בתו של אגתוקלס (אנ'), עריץ לשעבר של סירקוזה.
פירוס מגיע כדי להקל על סירקוזה
עריכהפירוס, שניהל מלחמה על הרפובליקה הרומית בדרום איטליה באותה תקופה, הסכים. המוניטין של פירוס כמשחרר היוונים מאיומים ברבריים היה נפגע אם סירקוזה הייתה נכבשת על ידי קרתגו. כמו כן, סיציליה הציעה את ההזדמנות לפלישה אפשרית ללוב (אנ'),[1] כפי שעשה אגתוקלס לפניו.
פירוס הגיע לסיציליה בתחילת 278 לפנה"ס. כשנחת על סיציליה כרת ברית עם טינדריון (אנ'), שליט טאורומניום. לאחר שקיבל חיילים מאותה עיר, המשיך לקטנה שם הורד את חיל הרגלים שלו. בזמן שהעביר את צבאו וציו לסירקוזה, הקרתגים שלחו משם שלושים מספינותיהם למשימות אחרות. הצי והצבא הנותרים נסוגו ופירוס נכנס לסירקוזה ללא התנגדות. לאחר שתונון וסוסטרטוס מסרו לו את העיר, הוא פייס אותם.
לאחר מעשה
עריכהפירוס הוסיף את הצי של סירקוזה לצי שלו. לסירקוזה היו למעלה מ-120 ספינות עם סיפון, 20 ללא סיפון וספינות מלכותיות, והגדילו את הצי שלו ליותר מ-200 ספינות. הרקלידס, שליט לאונטיני, מסר גם הוא את עירו ואת צבאו שהיה מורכב מ-4,000 חיילי רגלים ו-500 פרשים, לפירוס. לאחר שקיבל ערים רבות אחרות בסיציליה בברית, הוא קיווה שאולי אפילו יכבוש את לוב.
פירוס סירב לתחינות קרתגיות לשלום ותקף את שטחם על סיציליה. הוא צמצם את שטחם לליליבאום, המעוז האחרון שלהם במערב סיציליה. פירוס הטיל מצור על ליליבאום (אנ'), אך לא הצליח להשתלט עליו כי קרתגו עדיין שלטה בים וסיפקה היטב את מזונות ונשקי העיר. הוא הסיר את המצור והחל בהכנות לפלישה ללוב עם הצי שלו.
בשלב זה הוא היה מבוזה על ידי היוונים הסיציליאנים על התנהגותו האוטוריטרית. הקש האחרון עבור היוונים הסיציליאנים היה הוצאתו להורג של תונון. למרות שתונון וסוסטרטוס שיתפו פעולה עם פירוס, הוא לא בטח בהם. כאשר סוסטרטוס כבר לא הרגיש בטוח וברח, הוא האשים את תונון בקשירת קשר עם סוסטרטוס והרג אותו. היוונים הסיציליאנים נעשו עוינים כלפיו, כאשר כמה ערים התחברו עם הקרתגים והממרטינים (אנ'). בשלב זה החליט לחזור לדרום איטליה כדי לתמוך בסאמניטים ובטרנטינים, שהפסידו במלחמה עם הרפובליקה הרומית.