רשת ג'
רשת ג' הייתה תחנת רדיו ישראלית, השייכת לרשות השידור. רשת ג' נוסדה ב-20 ביוני 1976[1] כתחנה ישראלית המשדרת מוזיקה פופולרית, כשהיא מנהלת תחרות עם קול השלום של אייבי נתן ועם גלי צה"ל, בעיקר על לבם ואוזנם של הקהל הצעיר. התחנה שהתחילה כתחנה המשדרת מוזיקה מכל הסוגים (כולל מצעד להיטים עברי לצד מצעד להיטים לועזי) שינתה פורמט החל מ-2 בנובמבר 1997 והחלה לשדר מוזיקה ישראלית בלבד.
פרטי התחנה | |
---|---|
סוג | רדיו ממלכתי |
שפה | עברית |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | 20 ביוני 1976 – 11 במאי 2017 (40 שנה) |
אזורי קליטה ותדרים | |
אזור קליטה | מרכז הארץ, ירושלים והסביבה, דרום הערבה, צפת, הגליל |
נקלט בתדר | 97.8FM |
אזור קליטה | חיפה, אילת, צפת והגליל, צפון בקעת הירדן, באר שבע, צפון הנגב |
נקלט בתדר | 105.5FM |
אזור קליטה | אצבע הגליל, תל אביב והסביבה, צפון בקעת הירדן, צפון הערבה, מרכז הנגב |
נקלט בתדר | 89.7FM |
אזור קליטה | אפרת, ירושלים, נצרת והסביבה |
נקלט בתדר | 97.5FM |
אתר רשמי |
ב-11 במאי 2017 נסגרה לצמיתות. ב-15 במאי 2017 קמה במקומה התחנה כאן גימל במסגרת תאגיד השידור הישראלי שממשיכה באותו פורמט עברי.
היסטוריה
עריכהבשנות השישים פעלה תחנה של קול ישראל אשר כונתה רשת ג', אשר עסקה בשידורים בשפות ושידורים לגולה[2].
שידורי "הגל הקל"
עריכהב-1960 החלו שידורי "הגל הקל" (שלאחר מכן נקרא רשת ב'). כל ערב החל מ-21:05 בראשית דרכה, ובשלב מסוים מ-20:05, שידרה התחנה תוכניות מוזיקה קלה, כמו פופ, מוזיקה ישראלית, מצעדי פזמונים, ותוכניות אחרות מסוג זה שעד כה המעיטה בהן רשת א' ה"כבדה" יותר.
שנות השבעים של המאה ה-20 – קול ישראל וקול השלום
עריכהבתחילת שנות השבעים הגיעה לחופי ישראל ספינת השלום של אייבי נתן והחלה בשידוריה בשם "קול השלום". ב"קול ישראל" הבינו שהמצב ששרר עד אז – היעדר רשת מוזיקה פופולרית – לא יכול להימשך, והוחלט על הקמת ערוץ רדיו חדש שישדר מוזיקה קלה ישראלית ובין-לאומית. בגלל היעדר משאבי שידור הוקצה בשלב ראשון תדר בודד במרכז הארץ בגלים בינוניים. תדר זה שימש עד אז את רשת ה', ששידרה באמצעות משדר, אשר שימש בעבר (עד מלחמת ששת הימים וקודם לכן את הרדיו המנדטורי קול פלשתינה) את רדיו רמאללה. ביתר שעות היממה שימש התדר להעברת תוכניות בשפות זרות לעולים. שידורי רשת ה', החלו בחורף 1972 ונמשכו מדי ערב בין השעות 20:00 ו-22:00. אות התחנה היה הפתיח של השיר "בשמלה אדומה". תחנת קול השלום של אייבי נתן הפכה מדבר חולף, כפי שקיוו אנשי קול ישראל, לעובדה קיימת, והפופולריות של התחנה הלכה וגברה אחרי חידוש השידורים בתום מלחמת יום הכיפורים. בקול ישראל הבינו שיש להציע מוצר מתחרה ורשת ה' הפכה לרשת גימל[3] וקיבלה גם תדר משלה בקצה תחילת הסקאלה של התדרים ב-AM, לעומת קול השלום ששדר בתדר 1540 קילוהרץ. ב-20 ביוני 1976 נחנכה רשת ג' באופן רשמי, ושידרה 19 שעות ביממה, מ-6 בבוקר עד 1 אחר חצות, בתדר 529 קילוהרץ AM[1]. בתחילה, שמה של התחנה היה רדיו ג' והיא שידרה מוזיקה פופולרית מכל הסוגים ומכאן הייתה גם הצלחתה הגדולה. הוספת שידורי Stereo FM בקול השלום של אייבי נתן בסוף שנות השמונים דרבנה שוב את קול ישראל להשיק שידורים דומים גם ברשת ג' (וברשתות אחרות), אחרי ששנים בוצעו השידורים אמנם ב-FM אבל רק במונו.
שנות ה-90 של המאה ה-20 ומעבר למוזיקה בעברית
עריכההתחלת השידורים של גלגלצ ב-31 באוקטובר 1993, העבירו אליה את רוב המאזינים של רשת ג'. עד שבשנת 1997 חשבו על לסגור אותה[דרוש מקור]. החל מה-2 בנובמבר 1997, במטרה להציל את התחנה, שונתה לגמרי מתכונת השידורים, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית. תחילה בעברית בלבד ומאוחר יותר שולבו גם יוצרים ישראליים השרים באנגלית. את הלוגו שליווה את המיתוג החדש של הרשת עיצב האמן והמעצב הגרפי דורון עזורי.
הצטרפות לתאגיד השידור "כאן"
עריכהרשת ג' סיימה את שידוריה במסגרת רשות השידור ב-11 במאי 2017 בשעה 01:00 בלילה. תחנת הרדיו "כאן גימל" קמה במקומה במסגרת תאגיד השידור הישראלי "כאן" והחלה לשדר ב-15 במאי 2017.
עורכים ומגישים
עריכהעם עורכיה הידועים נמנו גלעד בן ש"ך, אברהם זיגמן, טוני פיין, מנחם גרנית, בני דודקביץ, דליה הלר, טובה קלינגר, רות כידן, נאוה בודק אחירון, יוסי כסיף ועופרה הלפמן; ובין מגישיה: שוש עטרי, יצחק איתן, דן כנר, בני הנדל, חיים א-דור, איתן גור, שמירה אימבר, אבי אתגר, יקיר אביב, אורנה יקיר, גבי ינון, אורלי מורג, לאה ליאור, יהודית בן-יעקב, יגאל רביד, כרמל בן-אפרים, מלאכי חזקיה, מנחם פרי, אהרון פררה, אבי משולם, עופר נחשון, דידי הררי, יוסי סיאס, רויטל עמית, ריבי גדות וורד יפתחי גרין.
תוכניות בולטות
עריכה"חדש חדיש ומחודש" עם שוש עטרי (בעריכת טוני פיין); "מה כבר תשע?" עם אבי אתגר; "רק בימי חול" עם מנחם פרי; "לי ולך שיר וברכה" עם רויטל עמית; "חולה רדיו" עם דידי הררי; קופסאת הלהיטים[4]; "קצת אחרת" – רוק ופופ מתקדם; "שוקו חם" – מוזיקה וחידונים; "קולבו" – מגזין המוזיקה של ג' (בעריכת מנחם גרנית); מצעדי הפזמונים – מצעד הפזמונים העברי השנתי, מצעד הפזמונים הלועזי ומצעד לפזמוני העבר, "מקום בצמרת"; "על בטוח" (שודרה בימי שבת); "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס; "זמר שכזה"; "מועדון גימל" – פינת המסיבות של היצירה האלקטרונית ועוד. בימי הקיץ, בעיקר בימי החופש הגדול, הרשת הרבתה לצאת במבצעי שידור מיוחדים ולערוך חידונים ושעשועונים נושאי פרסים בתוכניות כמו "שלושה בגיגית" עם טוני פיין, שוש עטרי ודודו דותן; "יום יום ים" עם מנחם פרי ו-"30 בצל" עם יקיר אביב[5].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של רשת ג'
- רשת ג', בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- רדיו רשת ג' – האזנה אונליין לרדיו, באתר AudioIsrael
- דף אודות היסטוריית תחנת רשת ג', באתר רשת ג' | ארכיון האינטרנט
- מיכל אייזקס, היושבים בקצה הסקאלה – יומולדת לרשת, מעריב, 18 ביוני 1984
- החזון ושברו, ריאיון עם שוש עטרי, באתר "סוכן תרבות", 5 באוגוסט 2008
- נקודת מבט מושכלת – אז לעומת היום, ריאיון עם מנחם גרנית, באתר "סוכן תרבות", 5 באוגוסט 2008
- בין פיצול לפיצוץ, ריאיון עם טוני פיין, באתר "סוכן תרבות", 5 באוגוסט 2008
- ברק בוקס, לכבוד יום ההולדת 35 לרשת ג'- הרהורים על הקמתה כביטוי לצורך חברתי, באתר "יקום תרבות", 21 ביוני 2011
לציון 40 שנה לרשת ג'
עריכה- רשת ג' חוגגת 40, בביצוע כתבה של אודי בצלאל, מתוך מבט של הערוץ הראשון, כתבה באתר יוטיוב
- טוני פיין ונועם גיל-אור בריאיון לבן כספית, התוכנית עושים סדר חדש, הטלוויזיה החינוכית, בדף הפייסבוק של רשות השידור
- חיים ביאור, 40 שנה במדבר, באתר עיתונות של אגודת העיתונאים בתל אביב, 20 ביוני 2016
- יעקב בר-און, 40 שנים לרשת ג': בחזרה לתכניות הבלתי נשכחות והשדרים המיתולוגיים, באתר מעריב אונליין, 21 ביוני 2016
- כולם חוגגים עכשיו - רשת ג' בת 40, מתוך הבלוג דמיון חופשי, באתר קפה דה מרקר, 21 ביוני 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 יוסף פריאל, רדיו ג' – רשת קלה חדשה מהיום ברדיו, דבר, 20 ביוני 1976
- ^ שידורים קבועים, דבר, 30 ביולי 1965
- ^ יוסי פריאל, תכנון חדש למשדרי הרדיו, דבר, 25 במאי 1976
- ^ קופסת הלהיטים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ^ שלושים בצל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית