המשטרה המעולה
המשטרה המעולה (באנגלית: The Mounted Police Force, מילולית: המשטרה הרכובה) או "הז'נדרמריה הפלשתינאית" הוא כינוי לכוח ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור) רכוב, בפיקוד בריטי, שפעל בארץ ישראל המנדטורית בין השנים 1921 ל-1926 והמשרתים בו היו תושבי הארץ, יהודים וערבים, שגויסו על פי מפתח עדתי. הכוח פעל במקביל לכוח בריטי דומה, שכונה הז'נדרמריה הבריטית.
תולדות המשטרה המעולה
עריכהלאחר כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, החלו השלטונות הבריטים בארגון כוח משטרה מקומי, שהורכב בתחילתו מאנשי המשטרה הצבאית הבריטית, ולאחר מכן גויסו אליו גם תושבי הארץ לפי מפתח עדתי. ביולי 1920 הוחלף הממשל הצבאי הבריטי בממשל אזרחי, לקראת ההכרזה על המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים. הסכסוכים בין העדות בארץ, שהגיעו לשיא במאורעות תרפ"א, העמידו בספק את יכולתו של כוח המשטרה לשמור על השלום. היהודים העלו ספקות באשר לנאמנותם של השוטרים הערבים בכוח, וטענו כי אלו עמדו מן הצד ואיפשרו לפורעים לבצע את הפרעות.
הנציב העליון, הרברט סמואל, החליט ליצור כוח משטרה שישמש להגנת הגבולות ולמניעת מהומות. ב-3 ביולי 1921 הכריז הנציב כי "חושבים לגייס ענף חדש לגדוד המשטרה אשר יכיל 500 איש מהמעולים, ואשר יתגייסו מכל בני התושבים. אלו יקבלו משכורת קצת יותר גבוהה מזו של השוטרים הרגילים, ויתחנכו בחינוך טוב, במשמעת טובה ותחת הנהגתם של קצינים בריטים. הגדוד הזה ישמש להגנה על גבולות פלשתינה (א"י) נגד התנפלויות אפשריות, ובמקצת ככוח מילואים במקרה של הפרעות...".[1]
ביולי 1921, כחודשיים לאחר תום הפרעות, החל הגיוס למשטרה המעולה (שכונתה "הז'נדרמריה הפלשתינאית"), לה גויסו בני הארץ בפיקוד בריטי. המטרה הייתה ליצור כוח מעורב, בו תהיה נציגות לכל העדות בארץ ישראל, לרבות היהודים. בתחילה נקבע כי למשטרה יוכלו להתגייס רק מי שנולדו בארץ, אך בהשתדלות מוסדות היישוב הוסרה מגבלה זו, שהייתה מונעת מרבים מבני העלייה השנייה והעלייה השלישית להתגייס לכוח החדש. בתחילה התייחס היישוב בהסתייגות למשטרה, שכן הדבר הביא לסיכול התקווה כי יוקם כוח הגנה יהודי, שגרעין שלו החל להתגבש בחודש מאי, בסמוך לתחילת הפרעות. לאחר מכן הוסרה ההתנגדות, אך היישוב לא השתתף באופן מוסדי בגיוס המתנדבים למשטרה.[1]
בראש המשטרה הועמד מייג'ור בריטי בשם פרדריק ויליאם ביושר (Bewsher). למשטרה התגייסו כחמש מאות איש, שחולקו לארבע פלוגות והוצבו במקומות שונים בארץ.[2] מרכזה של המשטרה המעולה היה בתחילה בירושלים, ולאחר מכן עבר לצריפין. כן היו לה בסיסים ביריחו, בבאר שבע, בטולכרם, בג'נין, בבית שאן, בצמח ובראש פינה.[3] הכוח היה כוח רכוב על סוסים, אך המשרתים בבאר שבע רכבו על גמלים.[1]
המטרה כי שליש מהמשרתים בכוח יהיו יהודים לא הושגה. בסוף שנת 1922 היו במשטרה המעולה 234 ערבים, 157 יהודים, 72 צ'רקסים ו-27 דרוזים.[4] לקראת פירוקה של המשטרה, בסוף שנת 1925, שירתו בה 18 קצינים בריטים, 35 ערבים נוצרים, 227 ערבים מוסלמים, 97 צ'רקסים, 10 דרוזים, 2 ארמנים ו-100 יהודים.[5] מספר היהודים היה, אם כן, מעט למעלה מחמישית. בתחילה היו מחלקות מיוחדות ליהודים, ולאחר מכן פוזרו היהודים בין המחלקות. בתחילה ערך היישוב ניסיונות להשתלב מבחינה מוסדית במשטרה, ולשלבה בפעולות "ההגנה", אך לאחר מכן איבד בכך עניין. חלק מהמתגייסים, שהתגייסו מתוך רצון לתרום למאמץ הלאומי, עזבו, ובמקומם הגיעו אחרים, שמניעיהם כספיים בעיקר.[6] התנאים במשטרה המעולה היו רחוקים מהמובטח. המשכורת לא הייתה טובה, המתגייסים הוכרחו לחתום לארבע שנים, והיחס המזלזל של הקצונה הבריטית היוו גורמים שהרחיקו את בני הנוער המעולים של היישוב מההתגייסות למשטרה.[7]
במקביל לכוח זה, הוקם, בתחילת שנת 1922, כוח נוסף בשם "הז'נדרמריה הבריטית" שכלל כ-700 שוטרים בריטים, ותיקי מלחמת האזרחים האירית.
פעולתן של שתי הז'נדרמריות הביאה לרגיעה ביטחונית מסוימת לקראת סוף כהונתו של הרברט סמואל.
פירוק המשטרה המעולה
עריכהבשנת 1925 הוחלף סמואל בלורד הרברט פלומר. פלומר החליט לבצע רה-ארגון בכוח המשטרה, על מנת לחסוך בהוצאות. הוא החליט לפרק את שתי הז'נדרמריות, ולהקים את חיל הספר העבר-ירדני.[8] שינויים אלו נתפסו אצל אנשי היישוב כ"הוצאת היהודים מהמשטרה המעולה" ויצירת כוח שכל המשרתים בו ערבים. בתוך היישוב הערבי קמה התנגדות גדולה להקמת חיל הספר העבר-ירדני. בין המתנגדים היו שדרשו להסתפק בדרישה שלא להקים את חיל הספר העבר ירדני, מסיבות טקטיות. אחרים דווקא דרשו הקמת גדוד עברי במקביל לחיל הספר הערבי.[9][10] עם זאת, היו שהתנגדו באופן עקרוני להקמת גדוד עברי.[11]
בפועל, חיל הספר העבר ירדני הוקם לבדו והיו בו רק 28 יהודים מבין כשמונה מאות המשרתים בו.[12] יתר המשרתים במשטרה המעולה הועברו למשטרת המנדט (המשטרה הרגילה) או השתחררו. חלקם היו לפעילים בארגון "ההגנה", וניצלו את הידע והאימונים שקיבלו במסגרת המשטרה המעולה.
מדינת ישראל הכירה בשירותם ובתרומתם של שוטרי המשטרה המעולה,[13] וקבעה כי מי ששירת במסגרת זו חצי שנה זכאי לשאת את אות המשמר ובלבד שהשירות במשטרה המעולה נעשה על דעתם של מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 על המשטרה המעולה, דבר, 12 ביולי 1925
- ^ אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, ספריית מעריב, 1982, עמ' 239
- ^ בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972, חלק שני, עמ' 202 (להלן: "תולדות ההגנה")
- ^ ש. שווארץ, המשטרה המעולה, דואר היום, 5 ביולי 1923
- ^ המשטרה והפשעים בדו"ח הממשלתי, דבר, 27 ביולי 1926
- ^ תולדות ההגנה, עמ' 203
- ^ על המשטרה המעולה, דבר, 13 ביולי 1925
- ^ תולדות ההגנה, חלק שני, עמ' 212
- ^ אספת החילים המשוחררים בקשר עם יצירת הגדודים הערבים, דואר היום, 27 בפברואר 1926
- ^ אספת החילים המשוחררים בתל אביב, דואר היום, 24 בפברואר 1926
- ^ גלוי דעת, דואר היום, 11 באפריל 1926
- ^ לגמר הגיוס, דבר, 28 במאי 1926
- ^ אות המשמר הוענק אתמול, מעריב, 11 באפריל 1963