צריפין

מחנה קבע של צה"ל באזור המרכז
המונח "סרפנד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סרפנד (פירושונים).

צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, שכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44, במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.

צריפין
שער יפו בצריפין
שער יפו בצריפין
מידע על המבנה
סוג מחנה צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם יגאל ידין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°57′31″N 34°50′22″E / 31.95868056°N 34.83953611°E / 31.95868056; 34.83953611
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עם בניית קריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון בצומת הנגב, והעתקת בסיסי ההדרכה של צריפין אליה, מתפנים כלל בסיסי צריפין באופן הדרגתי. מרכז המחנה נהרס בשנת 2019 לטובת הקמת שכונה חדשה בת כ-1,100 דירות בראשון לציון[1][2].

ההתיישבות ההיסטורית

עריכה

מקור השם "צריפין" הוא ביישוב עברי שהתקיים באזור החל מהמאה הראשונה לפנה"ס. שמו של היישוב רומז לענף הצורפות, בו עסקו אנשי היישוב. האזור כולו נקרא באותה העת "גיא החרשים", וכך הוא מוזכר בתנ"ך (דברי הימים א', ד', י"ד). היישוב צריפין מוזכר במקורות העבריים במשנה (מסכת מנחות, פרק י', משנה ב') ובתלמוד הבבלי במסכת מנחות (דף ס"ד, עמוד ב').[3] עד 1948 שכן במקום הכפר הערבי סרפנד אל-עמאר (صرفند العمار) (אנ') שנחרב במבצע ברק.

המחנה הצבאי

עריכה
 
צילום אוויר של מחנה סרפנד
 
סרפנד, כיבוש הבסיס 1948
 
סרפנד, כיבוש הבסיס 1948

מחנה צריפין הוקם בשנת 1917 כבסיס של הצבא הבריטי בשם "סרפנד", על שם הכפר הערבי הסמוך סרפנד אל-עמאר. בשנת 1936 הוקם בסמוך מחנה המעצר סרפנד[4], בו נעצרו פעילי מחתרות[5]. לאחר המרד הערבי הגדול הוזרמו לארץ כוחות גדולים של הצבא הבריטי ואז החלה בנייה משמעותית של המחנה, שהפך עד מהרה למתחם של אלפי דונמים הכולל מספר רב של מחנות צבא[6]. המחנה שימש מוקד פרנסה עיקרי לרבים מתושבי היישוב העברי בתקופת המנדט וסיפק פרנסה גם לאלפי ערבים, מה שהביא לשגשוג כלכלי יחסי בארץ ישראל של אותם הימים. בתקופת מלחמת העולם השנייה, המחנה גדל והתעצם משמעותית במסגרת פריסת כוחות האימפריה במזרח התיכון לממדי השטח החופפים לשטח המחנה עד לתחילת פינויו בשנת 2015. על פי התפיסה הבריטית סרפנד נבנה כמשק אוטרקי המספק את כל צרכיו. הכל תוכנן כך שהחיילים לא היו צריכים כלל לצאת מהבסיס ללא צורך. מבחינה פסיכולוגית יכלו החיילים לשהות בבסיסים מוגנים, ולא להתמודד עם סביבה עוינת, מה שסייע להם לשמירת המורל.[7]

לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 החלו מוסדות היישוב במשא ומתן עם ממשלת המנדט לרכישת מחנות הצבא הבריטי שבתחום המדינה היהודית העתידית. באפריל 1948 הוסכם שמחנה צריפין ירכש בידי הסוכנות היהודית תמורת 650,000 לירות ארץ ישראליות, אך התשלום לא הועבר והעסקה לא הושלמה[8][9].

למחרת הכרזת העצמאות ב-15 במאי 1948 בשעה 9 בבוקר עזבו הבריטים את מחנה צריפין, אחד ממחנות הצבא הגדולים והמרכזיים שהוקמו בארץ, והכניסו דרך השער המזרחי ("שער ירושלים") את חיילי הלגיון הערבי. מיד עם השתלטותם על המחנה החלו חיילי הלגיון להמטיר אש על ראשון-לציון הסמוכה. המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת "גבעתי" במהלך מלחמת העצמאות, בקרב שנערך בתאריך 18–19 במאי 1948[10].

במהלך מלחמת העצמאות היה במקום מחנה שבויים לערבים שנתפסו בקרבות. מחנה השבויים נסגר בקיץ 1949[11].

הבסיס שימש במשך שנים רבות כמחנה בו התרכזו בסיסי האימונים והדרכה בהם נערכו קורסים רבים של צה"ל (בראשם בסיסי ההכשרה הראשיים לבנים ולבנות בה"ד 4 ובה"ד 12, בהתאמה) ובסיסי מפקדי החילות (כגון קצין תותחנים ראשי, קצין קשר ראשי ועוד). עבור הסגל וחניכי הקורסים המתקדמים הוקם "בית קולנוע צריפין", ליד מרכז מסחרי שהקימו הבריטים ב-1924. ובריכת השחייה שימשה את חיילי הבסיס, אך גם תלמידים מבתי ספר מראשון לציון הסמוכה[7].

בשנות ה-50 הייתה במקום מעברה אשר ברבות הזמן עברו ממנה תושביה אל יישובי הסביבה, בעיקר ללוד.

שטחה של צריפין סופח לשטחה של באר יעקב בשנת 1960. במהלך השנים שחלפו הלכה ראשון לציון והתקרבה לבסיס בשל בניית שכונות חדשות וכיום גובלות שכונותיה המזרחיות של העיר בצדו המערבי של המחנה. מצב זה הביא את צה"ל להכנת תכנית "עיר הבה"דים" בנגב שבמסגרתה יפונה חלק גדול של הבסיס (בעיקר בסיסי ההדרכה) ובכסף שיתקבל ממכירת הקרקע יכוסו חלק מעלויות ההקמה שלה.

למחנה שלושה שערים:

במרכז המחנה נמצאת אנדרטת גדוד 42 וחורשת זיכרון לגדוד 42 של חטיבת קרייתי.

בתחנת האוטובוס שסמוכה לשער יפו, אירע בי"ב באלול תשס"ג (9 בספטמבר 2003) הפיגוע בתחנת האוטובוס בצריפין, בשעה שמחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתוך מבנה תחנת ההסעה לחיילים ורצח 9 ישראלים. כל הרוגי הפיגוע היו מחיילי הבסיס וממחנה גדעונים הסמוך.

ב-4 באפריל 2023 נפצעו שני חיילים באורח קשה ובינוני בפיגוע דקירה בשער ירושלים. המחבל מחמוד מעוודה בן 21 מחברון[12] נוטרל בידיים חשופות על ידי אזרח בשם בני משולם, שקיבל על כך צל"ש[13].

בסיסים, מחנות-משנה ומתקנים צבאיים בצריפין

עריכה

בסיסי צה"ל ששכנו בצריפין בעבר

עריכה

בית הלוויות הצבאי

עריכה

בתחילת 2007 הוחלט להקים בית לוויות חדש בבסיס הרבנות הצבאית, בית לוויות ראשון מסוגו שהחליף מבנה בריטי ישן שבו היה בעבר "בית הלוויות הצבאי הישן" סמוך אל מחנה דורי בשטח בית החולים תל השומר - לטיהור ולהכנת גופות לטקס קבורה צבאי. הרבנות הצבאית יזמה את הקמת המתחם על מנת להקל על גישתן של המשפחות השכולות לטקס וכדי לאפשר עריכת קבורה צבאית הולמת ומכובדת.

מתקנים לא-צבאיים

עריכה

נוסף על הבסיס הצה"לי שוכנים במקום בית החולים יצחק שמיר (לשעבר בית חולים אסף הרופא), מחסנים של הסוכנות היהודית וכן אזור תעשייה, שוק סיטונאי (שהוקם ב-2006 כחלופה זמנית לשוק הסיטונאי בתל אביב). בנוסף, מאז 1976 פועל במחנה בית ספר של רשת אורט, המשלב לימודי תיכון עם לימודים מקצועיים – מגמת לוגיסטיקה ומנהל רכש ומגמת אומנויות הבישול והאירוח.[14]

שלוחת הרכבת

עריכה
 
מפה של אזור צריפין משנת 1942, בשליש התחתון של המפה ניתן לראות את שלוחת מסילת הרכבת לצריפין ופיצולה לכמה מסילות בתוך המחנה הבריטי

במהלך 1921 נבנתה שלוחה באורך כ-4 ק"מ מלוד למחנה צבאי הבריטי סרפנד. בשטח המחנה הייתה קיימת בעבר תחנת רכבת, כמו כן, מספר מסילות השלוחה היו מגיעות למחסנים בשטח הבסיס. השלוחה הייתה מתפצלת ממסילת לוד-אשקלון. השלוחה הייתה גם בשימוש של צה"ל והייתה משרתת את בסיס המזון 6120 ומרכז המזון 6100 עד לסגירתה בסוף שנות ה-50.

בשנות ה-90, במפעל הארגז-צריפין שהיה ממוקם באזור תעשייה, בוצעו פרויקטי שיפוץ ובניית קרונות עבור רכבת ישראל. לצורכי פרויקטים האלה הוקם חיבור מסילתי לשלוחה לצריפין.

התכנית לפינוי מחנה צריפין

עריכה

במרץ 2014 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז מרכז את תוכנית השלד לפינוי מחנה צריפין, הכוללת 17 אלף יחידות דיור ועוד 1.6 מיליון מ"ר לשטחי תעסוקה. תוכנית האב הזו משתרעת על 4,000 דונם, שיעברו לתחומן של באר יעקב וראשון לציון. התוכנית מציעה בין היתר פארק בינעירוני בשטח של כ-600 דונם וכן מציעה שימור חלק מהמבנים הבריטיים המצויים במחנה ושדירות העצים החוצות את המתחם[15].

פינוי הבסיס החל בשנת 2015 כאשר רוב פינוי הקרקעות יועבר אל העיר ראשון לציון[16].

התכנית לפינוי מחנה צריפין מורכבת משמונה מתחמים:

  1. מתחם מספר 1 - משויך לבאר יעקב. שכונת מגורים חדשה בת כ-3700 יחידות דיור הכוללת מבני מגורים, מבנים מוסדות ציבור, מסחר ושטחים ציבוריים פתוחים. כמו כן התווית מערכת דרכים חדשה[17].
  2. מתחם מספר 2 - משויך לבאר יעקב, שכונת מגורים חדשה הכוללת כ-3,200 יחידות דיור, כ-180,000 מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר וכן מוסדות ומבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[18].
  3. מתחם מספר 3 - משויך לבאר יעקב, שכונת מגורים חדשה הכוללת כ-2750 יח"ד, כ-11,132 מ"ר שטחי מסחר וכן, מוסדות ומבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[19].
  4. מתחם מספר 4 - משויך לראשון לציון. הקמת שכונת מגורים בצפון מזרח ראשון לציון. סה"כ - 4,002 יח"ד מתוכם 250 יח"ד בדיור מיוחד וכ - 1,000 יח"ד קטנות. בנוסף כ-70,000 מ"ר מסחר ותעסוקה[20].
  5. מתחם מספר 5 - משויך לראשון לציון. הקמת שכונת מגורים חדשה בת כ-3575 יחידות דיור הכוללת מגורים, מבנים ומוסדות ציבור, מסחר ושטחים ציבוריים פתוחים. התווית דרכים חדשות וקו הרכבת הקלה[21].
  6. מתחם מספר 6 - משויך לראשון לציון. הקמת רובע תעסוקה הכולל מסחר בקומות הקרקע ומגרשים עבור דיור מיוחד, מבנים ומוסדות ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[22].
  7. מתחם מספר 7א - משויך לראשון לציון. יצירת מסגרת תכנונית להקמת אזור תעסוקה ומסחר הכולל מגורים, מוסדות ומבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, מתקן הנדסי ודרכים. מתחם זה כולל כ-409 דונם[23].
  8. מתחם מספר 7ב - משויך לבאר יעקב. יצירת מסגרת תכנונית להקמת אזור תעסוקה ומסחר הכולל מגורים, מוסדות ומבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, מתקנים הנדסיים ודרכים. מתחם זה כולל כ-447 דונם[24].
  9. מתחם מספר 8 - משויך לבאר יעקב. הקמת אזור תעסוקה בצפון מזרח באר יעקב בשטח של כ-195 דונם[25].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צריפין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אבי בר, רגע היסטורי! צה"ל מפרסם סרטון של הריסת מרכז בסיס צריפין לטובת בניית 1100 דירות בראשון לציון (עמ' 2), באתר BE106ראשון לציון9, ‏15 ביולי 2019
  2. ^   מערכת אתר צה"ל, רגע היסטורי:כך נראה פינוי מרכז מחנה צריפין, באתר צה"ל, 14 ביולי 2019 (הקישור לא פעיל)
  3. ^ זהר עמר ואבי ששון, הבאת מנחת העומר ולחם הפנים מבקעת לוד- לזיהוים של צריפין ועין סוכר, מחקרי יהודה ושומרון ו, תשנ"ו, עמ' 189-179.
  4. ^ הנציב העליון בסרפנד, דבר, 30 ביוני 1936
  5. ^ האצ"ל בחיפה ה"אדומה", יהודה לפידות, אתר 'דעת'
  6. ^ להרחבת מחנות הצבא, דבר, 14 ביולי 1936
  7. ^ 1 2 עומר וולף, ממחנה צבאי למרחב עירוני-תכנית הבינוי בצריפין, באתר אורבנולוגיה, ‏13 באפריל 2017
  8. ^ חביב כנען, כיצד נרכשו מחנות הצבא הבריטיים לאחר הכרזת החלוקה, הַבֹּקֶר, 20 ביוני 1958
  9. ^ עמירם אורן, אזרוח מחנות הצבא הבריטי - כלכלה במלחמה : קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד יצחק בן-צבי 2017
  10. ^ כיבוש מחנה צריפין, הארץ, 20 במאי 1948
  11. ^ חודשה תנועת הרכבת חיפה-ת"א, חרות, 22 באוגוסט 1949
  12. ^ אור הלר, דור כהן, הפיגוע בצריפין: הלוחם נאבק במחבל – שניסה לחטוף את נשקו, באתר חדשות 13, 4 באפריל 2023
  13. ^ איתי בלומנטל, Post, טוויטר, ‏4 באפריל 2023
  14. ^ על ביה”ס, באתר תיכון ומכללה אורט צריפין
  15. ^ עינת פז-פרנקל, תוכנית האב לפינוי צריפין אושרה; תתאפשר בניית 17 אלף יח"ד, באתר כלכליסט, 11 במרץ 2014
  16. ^ אריק בנדר, ‏בחזרה לצריפין: הבסיס הזניח של הבריטים שהפך לתחנת חובה של כל חייל, באתר מעריב אונליין, 29 במרץ 2015
  17. ^ תמל/ 1018 צריפין, מתחם 1, באתר תבע.קום
  18. ^ תמל/ 1019 צריפין מתחם 2, באתר תבע.קום
  19. ^ צריפין - מתחם 3, באתר תבע.קום
  20. ^ צריפין מתחם מס. 4, באתר תבע.קום
  21. ^ רצ/151/1 צריפין מתחם 5, באתר תבע.קום
  22. ^ צריפין מתחם 6, באתר תבע.קום
  23. ^ מתחם 7א צריפין, באתר תבע.קום
  24. ^ מתחם 7ב צריפין, באתר תבע.קום
  25. ^ צריפין, מתחם 8, באתר תבע.קום