הסאגה על בני אינגלינג

החלק הראשון במחזור העולם, סאגה מאת סנורי סטורלוסון

הסאגה על בני אינגלינגאיסלנדית: Ynglinga saga) היא סאגה, שנכתבה במקור בנורדית עתיקה על ידי המשורר וההיסטוריון האיסלנדי סנורי סטורלוסון בערך בשנת 1225. זהו החלק הראשון בחיבור ההיסטורי מחזור העולם של סטורלוסון.

איור השער של מהדורת 1899
המלך השוודי דאג החכם (אנ') מבית אינגלינג באיור של הסאגה מאת גרהרד מונתה, 1899

סנורי סטורלוסון ביסס את עבודתו על הפואמה המוקדמת יותר Ynglingatal מסוגת השירה הסקלאדית (אנ') המיוחסת לתיאודולף מהוויניר (אנ') מהמאה ה-9 שמופיעה גם כשהיא מתורגמת ללטינית ב-Historia Norwegiae (אנ') (תיאור מקוצר של ההיסטוריה של נורווגיה שנכתב על ידי נזיר אלמוני במאה ה-13). הוא מספר את החלק העתיק ביותר בסיפורה של שושלת אינגלינג (אנ') (מכונה Scylfings ביצירה האפית ביאוולף). סנורי תיאר את המוצא של מלכי נורווגיה מבית המלוכה של שוודיה.

הסאגה על בני אינגלינג הוא החלק הראשון במחזור העולם, ההיסטוריה של המלכים הנורדים הקדומים על פי סנורי. היצירה של סנורי מכסה את ההיסטוריה של מלכי נורווגיה מהעידן הפרהיסטורי המיתולוגי ועד שנת 1177, עם מותו של המתחזה אייסטיין מוליה (אנ'). בנרטיב זה שזורים התייחסויות לאירועים היסטוריים חשובים.

הסאגה מתארת את הגעת האלים הנורדיים לסקנדינביה ובאופן שבו ייסד פרייר את שושלת אינגלינג השוודית באופסלה. ואז הסאגה עוקבת אחר השושלת של מלכי שוודיה עד המלך המיתולוגי אינגיאלד (אנ') (Ingjald illråde), ולאחריה התיישבו הצאצאים בנורווגיה והפכו לאבותיו של האראלד הראשון, מלך נורווגיה.

בבתים הראשוניים של השיר, אסאגרת היא בירת אסאלנד, קטע באסיה שממזרח לנהר טאנה-קוויסל (Tana-kvísl) או נהר ואנה-קוויסל (Vana-Kvísl, קוויסל הוא "נהר מסתעף"), שאותו מסביר סנוררי שהוא טנאיס (אנ'), או הנהר דון, הזורם לים השחור. הנהר מחלק את "שוודיה הגדולה", תוך קבלת נקודת המבט הוויקינגית. הוא אף פעם לא נקרא כך לפני הוויקינגים (קטע 1).

תקציר

עריכה

אודין הוא השליט של אסגארד. משם הוא מנהל ושולח משלחות צבאיות לכל חלקי העולם. יש לו את הסגולה שלעולם הוא לא מפסיד בקרב (קטע 2). כשהוא נעדר, שני אחיו, וילי ו-וה, שולטים באסאלנד (Ásaland) מאסגרר (Ásgarðr).

על גבול שוודיה יש רכס הרים שכיוונו מצפון-מזרח לדרום-מערב. דרומית לו ארצות הטורקים, שם היה לאודין רכוש; לפיכך, ההרים חייבים להיות הרי הקווקז. בצפון נמצאים הגבעות הבלתי ראויות למגורים, שחייבים להיות אזור הטונדרה / טייגה. ככל הנראה, הוויקינגים לא נתקלו בהרי אורל או בעמי האזור. סנורי לא כולל שום ידיעה עליהם.

אין שום אזכור לטרויה, שלא הייתה רחוקה מקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית ומבחינה צבאית מחוץ להישג ידם של הוויקינגים. סנורי הבין שטרויה לא יכולה להיות אסגארת, והסיבה היא שמעמדם של האסיר באסאלנד היה מעורער בגלל הפעילות הצבאית של הרומאים; כלומר של האימפריה הביזנטית.

כתוצאה מכך הוביל אודין חלק מהאסיר צפונה וחיפש אדמות חדשות להתיישב בהן. הם השתמשו בדרך הוויקינגית במעלה הדון והוולגה דרך גרדאריקי (אנ'), הכינוי של הוויקינגים לרוס של קייב. משם הם המשיכו לסקסלנד (Saxland, גרמניה) ולארצות של המלך גילפי (אנ') בסקנדינביה (קטע 5). הנוף ההיסטורי הוא בעיקר פנטסטי. הגרמנים היו בגרמניה ובסקנדינביה במהלך אזכורם המוקדם ביותר בספרות הרומית, הרבה לפני שהרומאים בכלל כבשו את איטליה. עד כמה התיאור של סנורי הוא יצירה פואטית נותר בלתי ברור.

הודח מתפקידו כמלך האלים, אודין הופך לקוסם גדול בסאגה על בני אינגלינג. הוא יכול לשנות צורה, מדבר רק בפסוקים ומשקר כל כך טוב שכל מה שהוא אומר נראה נכון. הוא מכה אויבים וכשאנשיו נלחמים הם משתוללים ולא ניתן לפגוע בהם. יש לו ספינה שניתן לגלגל כמו מפת שולחן כאשר לא משתמשים בה, הוא מסתמך על שני עורבים מדברים כדי לאסוף מודיעין, והוא מתייעץ עם ראשו המדבר של מימיר לקבל עצות (הוא נושא אותו זמן רב כשהוא מנותק מגופו) (קטע 7).

כאדם אודין מתמודד עם הצורך למות. גופתו נשרפת ונכסיו נשרפים איתו כדי שיוכל לעלות אל - לאן? אם אסגארד הוא מקום ארצי, לא שם. סנורי אומר בהתחלה שמדובר בוולהאלה, ואז מוסיף: "השוודים האמינו עכשיו שהוא הלך לאסאגרת הישנה ויחיה שם לנצח" (קטע 10).

קישורים חיצוניים

עריכה