מימיר או מיםנורדית עתיקה: Mímir) הוא ענק מהמיתולוגיה הנורדית. ראשו נערף במהלך מלחמת האסיר-ואניר, אולם הוא המשיך לחיות ולהוות מקור המידע עבור אודין.

אודין ומימיר

סיפורועריכה

לאחר שנים ארוכות שבהן נלחמו אלי האסיר באלי הוואניר, לא הצליחו הצדדים להגיע להכרעה. לפיכך הם הסכימו על שביתת נשק במסגרתה מסרו זה לזה בני ערובה. הוואניר שלחו לאסגארד את מיטב אנשיהם: ניורד ובנו פרייר. בתמורה שלחו האסיר לואנאהיים את מימיר והוניר. כאשר פעלו מימיר והוניר יחד, הם אכן הרשימו את הוואניר, אולם כאשר מימיר לא היה בסביבה, הוניר הפגין חוסר החלטיות. הוואניר הרגישו שרומו, ועל כן כרתו את ראשו של מימיר וסרסו אותו. את הראש הכרות הם שלחו לאסגארד.

אודין לקח את ראשו של מימיר, חנט אותו עם עשבי תיבול כדי שלא יירקב, והטיל עליו קסם, אשר נתן לו את הכוח לדבר איתו לחשוף בפניו סודות.[1] הוא הניח את הראש בבאר ביוטונהיים - עולם ענקי הכפור, ליד אחד משורשיו של יגדראסיל.[2] שתיית מי הבאר העניקה חכמה, אולם מימיר דרש עבור הגישה למים הקרבה של עין אחת. אודין היה היחיד שהיה מוכן לשלם את מחיר הידע, וכאשר נותר עם עין אחת בלבד, נקרא גם בַלֵיְג ("בעל העין הבוערת").[3]

בעת הראגנארוק, ילך אודין להתייעץ עם מימיר בפעם האחרונה.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מימיר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כל הסיפור מופיע בסאגת ינגלינג, פרק 4.
  2. ^ האדה הפרוזאית, התרמית על גילפי, 15.
  3. ^ המידע מופיע בפואמה הראשונה של האדה הפואטית, "נבואתה של החוזה", בתים 27 ו-29, ראו תרגום לאנגלית. משם מצוטט גם בחלק הראשון של האדה הפרוזאית, "התרמית על גילפי", בית 15, ראו תרגום לאנגלית.
  4. ^ האדה הפרוזאית, התרמית על גילפי, 51.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.