איסלנדים

איסלנדים (באיסלנדית: Íslendingar) הם עם, לאום וקבוצה אתנית, השוכן מזה דורות רבים באי איסלנד ומהווה כ-96.5% מכלל תושביו. המונח "איסלנדים" יכול גם להתייחס לכלל אזרחיה של רפובליקת איסלנד, ללא הבדל מוצא. האיסלנדים מבחינה אתנית הם ברובם צאצאי מהגרים מאזור נורווגיה ודנמרק שהתיישבו באיסלנד בתקופת הוויקינגים. הם נמנים עם העמים הגרמאניים ושפתם - האיסלנדית - היא חלק מתת-קבוצת השפות הגרמאניות הצפוניות. הדת השלטת באיסלנד היא הנצרות הלותרנית. מדינת האיסלנדים, איסלנד, הייתה לרפובליקה עצמאית ב-17 ביוני 1944 כשמימשה את זכותה להתנתק מממלכת דנמרק.

איסלנדים
Íslendingar

קולאז' של אישים איסלנדים. לחיצה על תמונה תוביל לשם האדם המופיע בה
אוכלוסייה
383,500–465,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
: 295,672 : 8,429 : 8,274 : 5,454 : 42,716 : 2,225 : 1,802 : 1,122 : 94,205 : 980 : 576 : 492 ארצות אחרות: 3,000
שפות
איסלנדית שפות מקורבות: פארואית, נורווגית, דנית, שפות גרמאניות, כולל סקנדינביות, אחרות,
דת
נצרות לותרנית אמונות אחרות:מיעוטים דתיים נצרות רומית קתולית: 1,000-1,500, נאו-פגניזם נורמני וכו';חילונים.
קבוצות אתניות קשורות
בני איי פארו, נורווגים, דנים, שטלנדים, אורקדים, אירים, סקוטים, הולנדים, גרמנים

האיסלנדים הם אחד העמים ה"הומוגניים" ביותר בעולם. בשל עובדה זו, נעשו מאמצים לחקור ולהשתמש לצרכים מסחריים בנתוני המאגר הגנטי של תושבי המדינה, אך המאמצים הללו נתקלו בחששות להפרת הזכות לפרטיות ולהסכמה לביצוע מחקרים המבוססים על נתונים אלה.

ההומוגניות הגנטית עצמה של האוכלוסייה אינה ודאית מבחינה מדעית, במובן שישנן השערות לפיהן מספר גדול מהמהגרים מהארצות הסקנדינביות שהגיעו בזמנו לאיסלנד היו עבדים קלטים מהאיים הבריטיים שהתערבבו עם המהגרים הסקנדינבים הגרמאניים. לפי תיעודים היסטוריים ונתוני DNA משערים כי 80-60% מתושביה הראשונים של איסלנד היו נורמנים, אנשי צפון שמוצאם בעיקר במערב נורווגיה והשאר היו ממוצא קלטי, שאבותיהם חיו באירלנד ובחופי סקוטלנד. בידודו של האי איסלנד על ידי הים גרם לצמצום המגעים ותערובת של תושביה עם עמים אחרים למשך אלף שנה עד למלחמת העולם השנייה. הקדמה הטכנית והמוביליות הגוברת של האוכלוסייה גרמו בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 להגעת מהגרים השייכים לקבוצות אתניות נוספות לאיסלנד.

איסלנד

ערך מורחב – איסלנד

הפיתוח של איסלנד היה איטי בגלל חוסר העניין שגילו לגבי האי המעצמות ששלטו בו למשך מרבית שנות ההיסטוריה: נורווגיה, דנמרק-נורווגיה ואחר כך דנמרק לבד. בתקופה שהייתה מושבה מגעי איסלנד עם העולם היו מוגבלים למדי. למשך מאות שנים האי היה ספק דגים לארצות רבות במערב אירופה. קוימו קשרים בעיקר עם בריטניה ועם אירלנד. סוחרים גרמנים והולנדים באו לאי מן הימים הקדומים. גם ימאים בסקים וברטונים מצרפת דגו בסביבות האי. בחוף המזרחי של איסלנד הייתה נוכחות צרפתית משמעותית במשך שלוש מאות שנה, במיוחד קרוב לעיר פאסקרודספיורדור.

בשנת 1918 הפכה איסלנד לעצמאית במסגרת איחוד מכסים עם דנמרק. ב-1944 הפכה איסלנד לרפובליקה עצמאית ומאז ידעה תהליך מהיר של מודרניזציה, במקביל למודרניזציה שהתרחשה במערב אירופה.

היסטוריה

האי איסלנד הוא גוש יבשתי צעיר מבחינה גאולוגית אשר התהווה לפני כ-20 מיליון שנים בעקבות התפרצויות של הרי געש ברכס המרכזי האטלנטי. הוא היה אחד האיים הגדולים שנשארו בלתי מיושבים זמן רב, עד שלפי ההערכות המקובלות בדרך כלל, בסביבות שנת 874 התיישבו בו בני האדם. קיימות ראיות מסוימות לנוכחות אנושית באי גם לפני הגעת הוויקינגים.

המתיישבים הראשונים

איגנולפר ארנרסון, המתיישב הראשון, מגיע לרייקיאוויק בשנת 874, בציור מאת יוהאן פטר רוסה

סלע החוק בת'ינגוויליר, מקום התכנסות האלת'ינגי

הוויקינג הראשון שראה את חופי איסלנד היה גארדר סוואוורסון שבעת הפלגתו מנורווגיה אל איי פארו סטה מן המסלול בגלל תנאים קשים. רישומיו הביאו למאמצים הראשונים לאתר את האי. פלוקי וילגרדרסון (יליד המאה ה-9) היה הנורמני הראשון שארגן מסע לאיסלנד. סיפורו מתועד בכתב היד לאנדנאומאבוק וייתכן כי הוא זה שנתן לאי את שמו - "איסלנד". בדרך כלל התואר של המתיישב הראשון באיסלנד מוענק לראש שבט נורווגי בשם אינגולפר ארנארסון. הוא התנחל באי עם משפחתו בסביבות 874, במקום שאותו כינה "מפרץ העשן" - באיסלנדית רייקיאוויק.

באותה שנה, 874, בעקבות אינגולפור, הפליגה קבוצה אחרת מנורווגיה על פני האוקיינוס האטלנטי הצפוני, עם משפחות, בעלי חיים ועבדים. קבוצה זו נמלטה משלטונו של המלך האראלד בהיר-השיער. הם שטו לאורך 1000 ק"מ על מנת להגיע לאיסלנד המיוחלת. חברי הקבוצה היו נורווגים, אך היו בה גם אנשים ממוצא אירי או גלי-סקוטי. כפי שמסופר בסאגות האיסלנדיות, האירים והסקוטים הגלים בקבוצה היו עבדים או משרתים של ראשי השבטים הנורמנים, או היו צאצאים של קבוצת נורמנים שהתיישבו בסקוטלנד ואירלנד והתחתנו בנישואי תערובת עם מקומיים דוברי שפות קלטיות (גלית).

על סמך ממצאים גנטיים כ-62% ממאגר הגנים האימהיים של איסלנד מאירלנד או סקוטלנד, בעוד השאר - 37% - ממוצא גרמאני צפוני. לעומת זאת כ-20-25% ממאגר הגנים האבהיים באיסלנד ממוצא קלטי (גלי), והשאר גרמאני-נורמני.

עידן ההתיישבות האיסלנדי - Landnámsöld - נמשך בערך מהשנה 874 עד השנה 930, כשמרבית האי היה בבעלות של מתיישבים, ובת'ינגווטליר הוקם האלת'ינגי, אספת הקהיליה האיסלנדית.

מצוקות וסכסוכים

השלטון הנורווגי (1380-930)

בשנת 930 במישור ת'ינגווטליר על ידי רייקיאביק, התכנסו ראשי השבטים ומשפחותיהם והקימו את האלת'ינגי, הפרלמנט הלאומי הראשון של איסלנד. עם זאת לאלת'ינגי לא היה את הכוח ליישם את החוקים שחוקק. ב-1262 העימותים בין ראשי השבטים היריבים פיצלו את הארץ עד שהיה צורך לפנות אל מלך נורווגיה, האקון הרביעי, כדי לשמש כבורר סופי בכל המריבות, כחלק מה"ברית העתיקה". תקופה זו ידועה כ"עידן הסטורלוג".

השלטון הדני עד לאוטונומיה

הר הגעש לאקי בשנת 2004

איסלנד נשארה תחת שליטה נורווגית עד שנת 1380, כשהשושלת המלכותית של נורווגיה דעכה. החל מאותה שנה נורווגיה ואיסלנד כאחת נשלטו על ידי הכתר הדני. בעקבות הנהגת המונרכיה האבסולטית בדנמרק, ויתרו גם האיסלנדים על האוטונומיה שלהם לטובת שלטון מלכי דנמרק, לרבות בתחום יזימת החקיקה ואישורה. התחילו אז 300 שנים של שפל וחוסר אוטונומיה. דנמרק ומלכיה לא ראו באיסלנד מושבה שזקוקה לסיוע כלשהו. בהיעדר הגנה מספקת, נחשפו אז החופים האיסלנדים לעיתים קרובות לפשיטות של פיראטים.

להבדיל מנורווגיה לא נזקקה דנמרק לדגי איסלנד או לצמר המקומי שלה. משום כך נפגע המסחר של תושבי איסלנד, ולא נבנו באי ספינות חדשות. בשנת 1602 ממשלת דנמרק אסרה על מסחר בין איסלנד למדינות אחרות. במאה ה-18 חלה הרעה ניכרת באקלים של האי, מצב שלא נראה כמוהו מאז ההתיישבות הראשונה באי.

בשנים 1783–1784 פרץ הר הגעש לאקי בדרום איסלנד עם השלכות קשות ביותר עבור תושבי הארץ. אסון זה נודע בתולדות איסלנד כ-"מודוהארדינדין" (Móðuharðindin) - "צרת הערפל". נוצרה לבת בזלת בנפח של כ-15 km³ ונוצרה טפרה בנפח של 0.91 km³. האירוסולים שנוצרו קיררו באופן משמעותי את האזור הצפוני. 25-33% מתושבי איסלנד, לפי העשרות שונות, מתו בשנים 1783–1784 מרעב. בגלל שחרור פלואור כ-80% מהכבשים, 50% מהבקר ו-50% מהסוסים מתו מהרעלת פלואור.

בשנים 1798–1799 הופסקה למשך כמה עשורים פעילות האלת'ינגי בת'ינגווליר והוא הוקם מחדש ברייקיאוויק, בירת איסלנד, בשנת 1844, לאחר כתשע מאות שנים של פעילות בת'ינגווליר.

אוטונומיה ושגשוג

יון סיגורדסון, בציור מאת ת'ורארין ת'ורלקסון

במאה ה-19 ידעה איסלנד שיפור משמעותי במצב התושבים. בהשפעת התנועות הלאומיות והרומנטיות מיבשת אירופה קמה גם באיסלנד תנועת מחאה שדגלה ב"חזרה לתודעה הלאומית" וברפורמות מדיניות וחברתיות. בראש תנועה זו עמד יון סיגורדסון, היסטוריון וסופר, שפרסם את משנתו בעיתונים וספרים. בשנת 1854 הסכימה הממשלה הדנית להקל את הגבלות המסחר שנכפו על איסלנד בשנת 1602. איסלנד התחילה להיות חלק ממערב אירופה מבחינה כלכלית וחברתית. המגע המחודש עם שאר העמים התלווה בהתעוררות של הספרות והאומנויות. כעבור עשרים שנה, ב-1874 זכתה איסלנד בחוקה. כיום, איסלנדים מחשיבים את מאמציו של יון כאלו שהביאו לצמיחה החברתית והכלכלית המחדושת של איסלנד.

עצמאות

איסלנד זכתה לריבונות ועצמאות מלאה החל משנת 1918 בתום מלחמת העולם הראשונה. היא הפכה אז לממלכת איסלנד, כשמלך דנמרק גם מלך איסלנד ולמדינה קשרים פורמליים בלבד לכתר דנמרק. ב-17 ביוני 1944 בוטל המשטר המונרכי והוכרזה רפובליקה ביום הולדתו ה-133 של יון סיגורדסון. עם אירוע זה הושם קץ לשש מאות שנים של תלות פוליטית בדנמרק.

דמוגרפיה וחברה

בגלל ממדיה המצומצמים של האוכלוסייה המייסדת וההיסטוריה של בידוד יחסי, האיסלנדים נחשבו תכופות כהומוגניים מבחינה גנטית לעומת אוכלוסיות אירופיות אחרות. משום כך ובגלל הרישומים הגנאלוגיים הנרחבים הקיימים לגבי רבים מתושבי איסלנד, והמגיעים אחורה בזמן עד לתקופת ההתיישבות, נבחרו האיסלנדים כמוקד למחקרי גנום רבים על ידי חברות ביוטכנולוגיות וחוקרים אקדמיים ורפואיים. החוקרים יכלו משום כך לשחזר הרבה מהגנום האמהי של התושב השחור הראשון של איסלנד, הנס יונתן, (1824-1787) מתוך ה-DNA של צאצאיו בני ימינו, בין השאר מכיוון שהחלקים האפריקאיים של הגנום שלו היו יחידיים באיסלנד עד לתקופה האחרונה. עדויות גנטיות הראו שרוב אילנות היוחסין של האיסלנדים של ימינו קשורים לתקופת המתיישבים הראשונים של איסלנד, ושמאז הייתה הגירה מועטה אל האי. עדויות אלה מצביעות כי האוכלוסייה המייסדת של איסלנד הגיעה מאירלנד, סקוטלנד וסקנדינביה:מחקרי DNA מיטוכונדרי וכרומוזומים Y מצביעים כי אצל 62% מהתושבים הגנאלוגיה האמהית שלהן באה מסקוטלנד ואירלנד (כשמרבית השאר - מסקדנינביה), בעוד 75% מההגינאלוגיה האבהית באה מסקנדינביה (כשהשאר - מאירלנד ומהאיים הבריטיים). על אף בידודה ההיסטורי של איסלנד המפה הגנטית של האיסלנדים של ימינו היא עדיין שונה מזו של האוכלוסייה המייסדת, בגלל אפקט המייסד והסחף הגנטי. במחקר אחד נמצא שהתורשה הסקנדינבית בקרב המתיישבים האילסנדים הייתה 56%, בעוד שאצל התושבים של ימינו האחוז היא 70%.

מחקרים אחרים זיהו תורשות נוספות. מחקר אחד של DNA מיטוכונדרי, קבוצות דם ואיזוזימים הצביע על אוכלוסייה יותר מגוונת ממה שהיה צפוי, הניתנת להשוואה למגוון הקיים אצל קבוצות אירופים אחרות. מחקר אחר הראה שאחוז זעום מתוך המדגמים של איסלנדים בני זמננו, יש להם שושלות רחוקות יותר, השייכות ל קבוצת הפלו C, היכולה להתקשר ליישוב אמריקה מלפני כ־14000 שנים. ממצא זה רומז על אחוז קטן של איסלנדים שיש להם תורשה ילידית אמריקאית (אינדיאנית) שנוצרה בימי יישוב גרינלנד וצפון אמריקה על ידי הסקנדינבים.

תרבות

שפה וספרות

איסלנדית, שפת האיסלנדים, היא ממשפחת השפות הגרמאניות הצפוניות, והיא למעשה משמשת כשפה הרשמית של איסלנד, למרות שדבר זה אינו קבוע בחוק. בשפה האיסלנדית הטיות רבות, ודקדוקה דומה לדקדוק של אנגלית עתיקה וכמעט זהה לדקדוק של נורדית עתיקה, השפה שממנה התפתחה.

מרבית הספרות האיסלנדית מתחלקת לכמה קטגוריות, הידועים מביניהם השירה האדית, השירה הסקאלדית, והסאגות. השירה האדית מספרת על סיפורים מיתולוגיים, והמונח "שירה סקאלדית" מתייחס לשירה אשר משבחת אדם כלשהו. הכתיבה בסאגות היא פרוזאית, והיא נעה בין בדיון מוחלט לכתיבה היסטורית עובדתית יחסית.

האדה הפרוזאית, האדה הפואטית והסאגות נחשבים לטקסטים הספרותיים האיסלנדיים העיקריים והמשמעותיים ביותר. האדה הפואטית היא לקט שהועלה על הכתב במאה ה-13 של שירים מיתולוגיים נורדים מוקדמים יותר, והאדה הפרוזאית היא חיבור ספרותי מהמאה ה-13 של ההיסטוריון האיסלנדי סנורי סטורלוסון, שעוסק רבות במיתולוגיה הנורדית. האדות חוברו בתקופה שבה השפה המדוברת באיסלנד עדיין הייתה נורדית עתיקה, והניב האיסלנדי לא השתנה מספיק בשביל להיחשב כאיסלנדית.

דת

המתיישבים הראשונים באי איסלנד היו עובדי אלילים, אך הם בעצמם השאירו מעט מאוד מידע לגבי אמונותיהם, בדומה לשאר עובדי האלילים הגרמאניים. המקורות העיקריים על המיתולוגיה הנורדית, המיתולוגיה של העמים הצפון גרמאניים הפגאניים, הם האדות אשר נדונו קודם, שנכתבו על ידי איסלנדים נוצרים במאה ה-13.

איסלנד התנצרה בסביבות שנת 1000 לספירה. תחילה איסלנד הייתה קתולית, אך הנצרות הקתולית הוחלפה בנצרות הפרוטסטנטית בעקבות הרפורמציה. למרות שהנצרות האיסלנדית המוקדמת הייתה מתירנית יחסית, תנועה דתית בשם פייטיזם, שיובאה מדנמרק במאה ה-18, הותירה את עקבותיה באי. הפייטיזם ראה באור שלילי כל פעילות לא דתית, וכך טיפח התנהגות נוקשה וקודרת, אשר הייתה במשך זמן רב סטריאוטיפ איסלנדי. הפייטיזם הוביל גם לצמיחה של הדפוס, וכיום איסלנד היא אחת המדינות בעלת אחוז האוריינות הגבוה בעולם.

כיום, איסלנד חילונית אך עדיין נוצרית מבחינה תרבותית. הכנסייה הלותרנית משייכת לעצמה כ-84% מאוכלוסיית איסלנד. למרות הדומיננטיות של הכנסייה הלותרנית, כיום יש ייצוג של דתות רבות באי. ישנן קהילות קתוליות קטנות ומספר כנסיות פרוטסטנטיות חופשיות, ישנם כמה אלפי חברים בארגון הדוגל בנאו-פגאניזם נורדי, האסאטרוארפרלאג, ובשנת 2001 שכנו באי כ-30 יהודים.

מטבח

המרכיבים העיקריים של המטבח האיסלנדי הם בשר כבש, דגים ומוצרי חלב. בעבר, אדם איסלנדי טיפוסי היה אוכל בעיקר דגים, אך לאחרונה בשרים כמו בקר, בשר לבן, ובשר עוף נהיו יותר שכיחים.

באיסלנד ישנו מונח מיוחד למאכלים מסורתיים מסוימים - ת'ורומאטר (Þorramatur - "האוכל של ת'ורי"). המאכלים הללו יכולים להיות משונים עבור מבקרים זרים, והם כוללים בשר כבש ממולח ומעושן או נא, ראשי כבש חרוכים, דג מיובש, סלמון כבוש ומעושן, כריש מעושן, שומן לוויתן כבוש, אשכי כבש מורתחים ומשומרים, וסנפירי כלב ים משומרים.

ספורט

נבחרת איסלנד בכדורגל השתתפה במונדיאל 2018, לאחר שהגיעה גם לרבע הגמר ביורו 2016. גם נבחרת איסלנד בכדורגל נשים הגיעה להישג משמעותי יחסית כשהגיעה לרבע הגמר באליפות אירופה בכדורגל נשים 2013. איסלנד השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912, ובפעם השנייה באולימפיאדת ברלין בשנת 1936. איסלנד השתתפה לראשונה במשחקי החורף האולימפיים באולימפיאדת סנט מוריץ בשנת 1948. בשנת 1956, האתלט האיסלנדי ויליאומור איינארסון זכה במדליית כסף בקפיצה משולשת במשחקים האולימפיים במלבורן. נבחרת איסלנד בכדוריד גם כן זכתה להצלחה יחסית, כשהיא זכתה זכתה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג (2008) ובמדליית ארד באליפות אירופה בכדוריד שהתקיימה באוסטריה ב-2010.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איסלנדים בוויקישיתוף