ויקיפדיה

הסכם ההגנה מצרים-סוריה (נובמבר 1966)

הסכם להגנה משותפת של שתי המדינות במקרה שאחת מהמדינות תותקף

הסכם ההגנה מצרים-סוריה שנחתם בנובמבר 1966, כחלק מחימום היחסים בין סוריה למצרים לאחר חמש שנות נתק, הבטיח הגנה משותפת של שתי המדינות במקרה שאחת מהמדינות תותקף. ההסכם כלל התחייבות של סוריה שלא לחמם את הגבול עם ישראל, התחייבות שלא מולאה. בעקבות מספר תקריות גבול בהם תקפה ישראל את סוריה ומצרים לא יצאה לעזרתה של סוריה, התעוררה ביקורת רבה על מצרים, בעולם הערבי. ייתכן שביקורת זאת הייתה מהגורמים שהביאו את גמאל עבד אל נאצר להכניס את צבאו לחצי האי סיני במאי 1967, ולפרוץ מלחמת ששת הימים.

רקע עריכה

עם התפרקות הרפובליקה הערבית המאוחדת, שהייתה איחוד של מצרים וסוריה, בספטמבר 1961, נותקו היחסים הדיפלומטיים בין מצרים וסוריה, שכן מצרים לא הכירה בלגיטימיות של המדינה הסורית העצמאית. סוריה עברה לאחר מכן סדרה ארוכה של הפיכות, שהאחרונה שבהם הייתה בפברואר 1966, בה עלתה לשלטון ממשלה בעלת נטיות פרו סובייטיות חזקות. עם זאת, השלטון בסוריה נחשב חלש ושברירי ובספטמבר 1966 סוכל בסוריה ניסיון הפיכה. על מנת להציג את עצמה כמגינת העולם הערבי ולמנוע התקוממות פנימית, נתנה ההנהגה הסורית לארגון הפת"ח יד חופשית לפעול נגד ישראל.

מצרים הייתה שקועה באותה עת במלחמת האזרחים של צפון תימן וביקשה לשמור על ההגמוניה שלה בעולם הערבי מבלי להסתבך בלחימה עם ישראל. שתי המדינות היו במעגל ההשפעה של ברית המועצות אל מול סעודיה וממלכת ירדן שהיו מקורבות לארצות הברית. החל מאמצע 1966 פעל אלכסיי קוסיגין לחיזוק הקשרים של ברית המועצות במזרח התיכון[1] וכחלק מכך ביקשה ברית המועצות לחזק את הקשרים בין בעלות בריתה באזור[2].

ההסכם עריכה

באוגוסט 1966 נפתחו שיחות בין מצרים וסוריה[3][4]. על פי הצהרת שר החוץ של סוריה, איבראהים מאחוס, השיחות נפתחו מיד לאחר תקרית חילוץ ספינת המשמר בכנרת[5]. השיחות נוהלו על ידי ועדת משנה בראשות שר ההגנה המצרי, שאמס אל דין באדראן, ורמטכ"ל סוריה, אחמד סודאני[6]. באמצע ספטמבר 1966 הגיעה משלחת צבאית מצרית לסוריה[7]. בתחילת נובמבר 1966 הגיע ראש ממשלת סוריה, יוסף זעין, לקהיר[8], ונאצר התערב אישית במגעים[9]. המגעים הסתיימו בחתימה על ההסכם ב-4 בנובמבר 1966[6].

על פי ההסכם, במקרה שאחת המדינות תותקף, יבוא הצבא של המדינה השנייה לעזרתה. תוקם מועצת הגנה משותפת שתקבע את האסטרטגיה המשותפת של המדינות ואת יסודות שיתוף הפעולה, בה יכהנו שרי החוץ ושרי ההגנה של המדינות. מועצת ההגנה תכונס אחת לשישה חודשים ובמועדים נוספים על פי בקשה של אחת המדינות. כן תוקם מפקדה משותפת. בהסכם נקבע שבמקרה של מלחמה ייטול הרמטכ"ל המצרי את הפיקוד על הכוחות של שתי המדינות. כל מדינה תישא בהוצאות של המתקנים הביטחוניים בשטחה[10]. ההסכם נחתם לחמש שנים עם אופציה להארכה לחמש שנים נוספות.

מטרות הצדדים עריכה

סוריה, שהייתה חוליה החלשה, רצתה בהסכם בתור חיזוק אל מול ישראל. גם ברית המועצות רצתה בהסכם כדי למנוע את נפילת המשטר הסורי שחיזק את הקשרים עם ברית המועצות[11]. מצרים חתמה על ההסכם בתקווה לרסן את הסורים ולהביא רגיעה ביחסים בין ישראל וסוריה[12][13][14].

היו ששיערו שגורם משמעותי שהביא לחתימת ההסכם הייתה הצהרה של רמטכ"ל צה"ל, יצחק רבין, שהתפרש ככוונה ישראלית להפיל את המשטר בסוריה[15]. אחרים טענו שהחשש למשטר בסוריה הגיע דווקא מכיוון ירדן וחשש זה הוא שהניע את הסובייטים לדחוף את המצרים והסורים לחתום על ההסכם[16].

תגובות להסכם עריכה

קהילת המודיעין של ישראל הופתעה מחתימת הסכם ההגנה. לאחר שנודע על החתימה המודיעין הישראלי העריך שההסכם ירסן את הסורים, בהתאם לכוונות המצריות[15]. ממשלת ישראל התכנסה לדיון בהסכם מיד לאחר החתימה[17], אולם לא ייחסה חשיבות להסכם לאור השקט בגבול המצרי וההנחה שמצרים לא תסתכן במלחמה עם ישראל בגלל נחיתות צבאה ובמיוחד כל עוד צבאה שקוע בעימות בתימן[18].

ברוב מדינות ערב התקבל ההסכם בברכה ובהבעת תקווה שעוד מדינות ערביות יצטרפו להסכם. במיוחד ביקשו במצרים ובסוריה שעיראק ואלג'יריה יצטרפו להסכם[17], אולם אלו הבהירו שלא יצטרפו להסכם. חוסיין מלך ירדן ציין את ההסכם כדוגמה לכך שהליגה הערבית אינה מתפקדת[19].

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "הפעילות הסובייטית החדשה במזרח התיכון מעוררת דאגה גוברת במערב", דבר, 9 באוגוסט 1966
  2. ^ ועידה מצרית - סורית - עיראקית תיערך בעת ביקור קוסיגין בקאהיר, דבר, 6 במאי 1966
  3. ^ שמואל שגב, דמשק משקמת הזרוע האוירית ומנהלת מו"מ בהפסקות עם נאצר, מעריב, 7 בספטמבר 1966
  4. ^ אורי דן, "פיגארו": נאצר הוא כיום אדם בודד - בבית ובחוץ, מעריב, 20 בספטמבר 1966
  5. ^ מאחוס: הושג הסכם סורי־מצרי על שיתוף פעולה צבאי בין שתי המדינות, דבר, 20 בספטמבר 1966
  6. ^ 1 2 הסכם הגנה סורי מצרי ייחתם היום, מעריב, 4 בנובמבר 1966
  7. ^ משלחת צבאית מצרית בסוריה, דבר, 18 בספטמבר 1966
  8. ^ ראש ממשלת סוריה יוצא לקאהיר, מעריב, 31 באוקטובר 1966
  9. ^ נאצר דן עם זעין במתן סיוע אווירי מצרי לסוריה, דבר, 3 בנובמבר 1966
  10. ^ נחתם הסכם הגנה בין מצרים וסוריה - יוקם פיקוד משותף, על המשמר, 6 בנובמבר 1966
  11. ^ Soviet Policy and the 1967 Arab-Israeli War, page 3
  12. ^ L. James, Nasser at War: Arab Images of the Enemy, page 103
  13. ^ Reconceptualizing Deterrence: Nudging Toward Rationality in Middle Eastern, page 87
  14. ^ Worse Than a Monolith: Alliance Politics and Problems of Coercive Diplomacy, page 271
  15. ^ 1 2 Ami Gluska, The Israeli Military and the Origins of the 1967 War, page 83
  16. ^ Judith Apter Klinghoffer, Arthur Jay Klinghoffer, Israel and the Soviet Union: alienation or reconciliation, page 40
  17. ^ 1 2 הסכם־ההגנה המצרי סורי נדון בממשלה, דבר, 7 בנובמבר 1966
  18. ^ Gadi Heimann, Franco-Israeli Relations, 1958-1967, page 159
  19. ^ Uriel Dann, King Hussein and the Challenge of Arab Radicalism: Jordan, 1955-1967, page 156
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הסכם_ההגנה_מצרים-סוריה_(נובמבר_1966)&oldid=35051677"