הסכם פותי
הסכם פותי היה הסכם זמני בין האימפריה הגרמנית והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, שבו קיבלה גאורגיה הגנה והכרה מגרמניה. ההסכם נחתם ב-28 במאי 1918, על ידי הגנרל אוטו פון לוסוו מהצד הגרמני וראש הממשלה נואה רמישווילי ושר החוץ אקקי צ'חנקלי מהצד הגאורגי, בעיר הנמל הגאורגית, פותי.
המנהיגים הפוליטיים המובילים של גאורגיה ראו בהסכם עם גרמניה את הדרך היחידה להימנע מכיבוש על ידי האימפריה העות'מאנית, שהמשיכה במערכה צבאית נחושה נגד הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז, פדרציה חופשית של ארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה שקמה בעקבות מהפכת אוקטובר הבולשביקית, משנת 1917 ברוסיה. מצד שני ביקשה גרמניה לנצל את המצב כדי להבטיח את מיקומה לאור המלחמה המתמשכת, והיריבות הגדלה בין גרמניה לאימפריה העות'מאנית על ההשפעה והמשאבים בקווקז. במיוחד שדות הנפט של באקו בים הכספי ומסילת הברזל המשותפת, וצינור הנפט המקשר בין בתומי לבין הים הכספי.
ההסכם נחתם יומיים אחרי הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-26 במאי 1918, וארבעה ימים לאחר ועידת השלום העקרה, בין האימפריה העות'מאנית לבין המדינות של עבר-הקווקז, שהייתה בתיווך הגרמנים, שנסגרה ב-24 במאי 1918. בעידוד פרידריך קרס פון קרסנשטיין ופרידריך ורנר פון דר שולנברג, נסוגה גאורגיה מהפדרציה, והכריזה על עצמה כרפובליקה נפרדת. בחיפוש הנואש אחר בעלת ברית, ולנוכח מתקפה עות'מאנית מתחדשת, מיהרו השרים הגאורגים לפותי, שם פגשו במשלחת הגרמנית בראשות הרוזן וון לוסוו, שהמתין על סיפון הצוללת "מינה הורן". ב-28 במאי נחתם הסכם זמני, שבו קיבלה גאורגיה הכרה בעצמאותה ואת חסותה של האימפריה הגרמנית. הוועידה סיפקה לגרמניה, בין היתר, גישה חופשית וללא הגבלות למסילות הברזל של גאורגיה, לכל ספינותיה, ולכל נמלי הים שלה, החזקת נקודות אסטרטגיות על ידי כוחות המשלחת הצבאית, הכנסה למחזור של המטבע הגרמני בגאורגיה, ייסוד של חברת כריה משותפת גרמנית-גאורגית, והחלפת נציגויות דיפלומטיות וקונסולריות בין שתי המדינות. בנספח סודי נוסף הבטיח וון לוסוו לעזור בהשגת הכרה בינלאומית לגאורגיה, והגנה על אחדותה הטריטוריאלית. מיד לאחר מכן, עזבה המשלחת הגרמנית לקונסטנצה, כשאתה גם נציגות גאורגית שכללה את צ'חנקלי, זוראב אבליאשווילי וניקו ניקולדזה, שהוסמכו על ידי ממשלת גאורגיה לשאת ולתת על הסכם סופי עם ברלין. למרות זאת, סירבה גאורגיה בהחלטיות להצטרף למעצמות המרכז במלחמה, ועקב כך התארך המשא ומתן על ההסכם הסופי, משא ומתן שנכשל בסופו של דבר, בעקבות תבוסתה הצבאית של גרמניה בנובמבר 1918.
שיתוף הפעולה הגרמני-גאורגי היה לפיכך קצר, אך הועיל מאוד לרפובליקה הגאורגית החדשה, ותרם להישרדותה בשנת 1918 הסוערת.
מקורות עריכה
- לנג, דויד מרשל (1962), "ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה" עמ' 207-8. לונדון: ווידנפלד וניקולסון