הסליק בגבת (תחנת שרה)

הסליק בגבת (תחנת שרה) היה סליק בקיבוץ גבת, שבניגוד לרוב הסליקים בארץ יועד להיות תחנת אלחוט של ארגון ההגנה. הסליק הוקם ב-1939 והפעילה אותו אלחוטנית בשם שרה (ולכן הסליק נקרא "תחנת שרה"). הסליק פעל כחמש שנים במהלכן שימש ליצירת קשר עם אירופה. לאחר קום המדינה הפך לאתר מורשת וניתן לבקר בו.

שלט של הסליק בקיבוץ גבת (תחנת שרה)
הכניסה לתחנת שרה בקיבוץ גבת

רקע עריכה

עם תום המרד הערבי הגדול ופרוץ מלחמת העולם השנייה הידקו הבריטים את הפיקוח על מידע שיצא מההנהגה היהודית בארץ לתפוצות. אחד הצעדים שנקטה ההנהגה הייתה החלטה להקים בארץ תחנת שידור חשאית שתאפשר לפרוץ את הצנזורה הבריטית. בהמשך להחלטת זו הוחלט להקים את תחנת השידור בקיבוץ גבת וזאת מהסיבות הבאות:

  • שמחה אבן-זהר, שהיה תקופה מסוימת חבר הקיבוץ ובהמשך היה בין מייסדי שירות הקשר (שהפך אחרי קום המדינה לחיל הקשר), היה זה שהציע להקים את התחנה בגבת.
  • חבר הקיבוץ חיים גבתי תמך בלהט בהקמת התחנה בקיבוץ.
  • בגבת חי יצחק נבו שנחשב לאחד מהמומחים הגדולים בארץ לבניית סליקים.

גורם נוסף שסייע להחלטה זו היה הימצאותה של קשרית מנוסה בקיבוץ.

ההיסטוריה של תחנת השידור עריכה

בתחילת 1939 החלה חפירת הסליק עבור התחנה. סיפור הכיסוי היה חפירת בור ספיגה עבור מקלחת משותפת שהוקמה באותו זמן. העבודה בוצעה על ידי מספר אנשי סוד[1] כשעיקר העבודה נעשתה בלילות וחלק מבעלי המלאכה הובאו למקום בעיניים מכוסות. מעל הסליק נבנה מחסן מזון ובסליק עצמו הותקנו מספר אלמנטים מתוחכמים:

  • במחסן למזון בעלי חיים הותקנה ברצפה מעלית מתוחכמת להורדת האלחוטן לחלק התחתון של הסליק בעומק של 5 מטר.
  • מעלית קטנה נוספת נבנתה והוסוותה כבור ביוב[2].
  • בעומק של 5 מטר נבנה מסדרון שחיבר את שתי המעליות ובאמצעיתו הותקנה דלת סודית בצורת לוח בטון שנע על גבי מסילות.
  • בסליק נבנו 2 חדרים (חדר שידור וחדר תחזוקה).
  • מחוץ לסליק הותקנה אנטנה טלסקופית מצינורות מתכת בגובה של 18 מטר. את האנטנה ניתן היה להרים באמצעות ידית דמוית ברז.
  • צינורות האוורור הוסוו כשובך יונים.

עם סיום בניית התחנה הותקן בה מכשיר אלחוט בשיטת השידור מורס והחלה לעבוד בה חברת הקיבוץ שרה צ'רנומורץ-פפיש שעבדה כרפתנית[3][4][5]. שרה הייתה מגיעה לתחנה כל ערב ב-10, מרימה בעצמה את האנטנה ומשדרת ידיעות לתחנה בלונדון שם ישב ברל לוקר. היא שידרה בקוד מוצפן גם לחיים ויצמן בלונדון ולניו יורק. ב-4 בבוקר סיימה שרה את שידוריה והייתה יוצאת לחלוב את הפרות.

השידור מהתחנה היה חד סיטרי ולכן כל מברק שודר מספר פעמים ליתר ביטחון. במברקים חוזרים מלונדון, שהגיעו לשמחה אבן-זהר, פורטו המברקים שהגיעו לא תקינים ואותם יש לשדר בשנית.

חלפים למכשיר הקשר נגנבו ממחסני הצבא הבריטי על ידי איש חיל הקשר הבריטי נפתלי רז. כדי לבדוק את תקינות המכשיר לאחר התיקונים הייתה שרה יוצרת קשר עם שדה התעופה בבירות תוך התחזות למגדל הפיקוח בשדה התעופה בלוד.

התחנה פעלה עד 1943 ואז נסגרה והועברה לתל אביב[6]. במהלך השבת השחורה ב-1946 ערכו הבריטים חיפושים בקיבוץ אך התחנה לא התגלתה.

לפי מספר מקורות[7][8] התחנה לא התגלתה על ידי הבריטים במכוון מאחר שתחנת אלחוט בריטית בעכו עסקה ביירוט חלק גדול מהשידורים של התחנה.

לאחר הקמת המדינה עריכה

עד 1970 היה הסליק נטוש. בשנה זו נערך שחזור ראשון של תחנת השידור בהשתתפות האנשים שהפעילו את התחנה[9].

ב-1998 שיפץ חבר הקיבוץ אמציה בן-דור את המקום ופתח אותו לביקורים. ב-2000 נפטר אמציה ומשפחתו המשיכה לתחזק את המקום.

ב-2008 שופץ המקום על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. במסגרת תהליך זה הפך מקלט קרוב לחדר תצוגה והדרכה.

לקריאה נוספת עריכה

  • ד"ר רפי קיטרון, ארץ ישראל הנסתרת - סיפורם של הסליקים ותולדותיהם, הוצאת אריאל, 2010, עמודים 41-43

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הסליק בגבת בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בין אנשי הסוד ניתן למנות את יצחק נבו (תכנון), יששכר שיפמן (בניין) ושמואל רבניצקי (מסגרות)
  2. ^ מעלית זו יועדה למקרי חירום של כשל המערכות החשמליות של המעלית הראשית
  3. ^ שרה כבר הייתה באותה עת אלחוטנית מנוסה לאחר שעמדה בראש רשת קשר בצפון הארץ
  4. ^ שרה פפיש, באתר גבת
  5. ^ שרה פפיש, באתר ביליוןגרייבז
  6. ^ ההשערה היא שהפסקת השימוש בתחנה קשורה לתפעול שדה התעופה רמת דוד
  7. ^ סליקים באתר "נוסטלגיה"
  8. ^ הספר של רפי קטרון, עמוד 43
  9. ^ סליק הקשר הראשי שוחזר, למרחב, 18 במאי 1970