הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול

הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול
Hopewell Culture National Historical Park
	תלוליות משוחזרות בפארק
	תלוליות משוחזרות בפארק
אתר מורשת עולמית
	התלוליות הטקסיות של ההופוול
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 1 ו-3
חלק מתוך	התלוליות הטקסיות של ההופוול
מידע כללי
על שם	מרדכי הופוול
מיקום
מדינה	ארצות הברית
מיקום	מחוז רוס
קואורדינטות	39°22′33″N 83°00′23″W / 39.375833°N 83.006389°W
	www.nps.gov/hocu/index.htm
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; תרבות הופוול

הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול (באנגלית: Hopewell Culture National Historical Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית עם תוואי נוף מלאכותיים (אנ') ותלי קבורה מתרבות הופוול, עמים ילידים ששגשגו משנת 200 לפנה"ס לערך ועד שנת 500 לספירה. הפארק מורכב מארבעה אתרים נפרדים הפתוחים לציבור במחוז רוס, במדינת אוהיו, כולל "המונומנט הלאומי קבוצת עיר התלוליות" (Mound City Group National Monument). הפארק כולל משאבים ארכאולוגיים של תרבות הופוול. הוא מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של מחלקת הפנים של ארצות הברית.

בשנת 2008, כללה מחלקת הפנים של ארצות הברית את הפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות הופוול כחלק מ"התלוליות הטקסיות של ההופוול", אחד מ-14 אתרים ברשימה הראשונית של ארצות הברית, שממנה מוצעות מועמדויות לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1] אונסק"ו הכריז על התלוליות הטקסיות של ההופוול כאתר מורשת עולמית ב-19 בספטמבר 2023, הכולל את הפארק ואתרים נוספים של תרבות הופוול.^[2]

היסטוריה עריכה

תרבות הופוול עריכה

מפה של "עיר התלוליות" משנות ה-40 של המאה ה-19

משנת 200 לפנה"ס לערך ועד שנת 500 לספירה, עמק הנהר אוהיו היה אזור מרכזי של תרבות הופוול הפרהיסטורית. המונח הופוול (מקורו בשמו של בעל הקרקע שבה נמצא אחד ממתחמי התלים) מיושם על רשת רחבה של אמונות ומנהגים בקרב עמים אינדיאנים שונים אשר אכלסו חלק גדול ממזרח אמריקה הצפונית. התרבות מאופיינת בבניית מתחמים העשויים מקירות עפר, הבנויים לרוב בדוגמאות גאומטריות, ותלוליות בצורות שונות. שרידים גלויים של תרבות הופוול מרוכזים בעמק הנהר סיוטו (אנ') ליד צ'יליקותי (אנ') של ימינו באוהיו.

אתרי הופוול הבולטים ביותר מכילים תלוליות עפר בצורה של ריבועים, עיגולים וצורות גאומטריות אחרות. רבים מהאתרים הללו נבנו בקנה מידה מונומנטלי, עם קירות עפר בגובה של עד 3.7 מטרים המתארים דמויות גאומטריות בקוטר של יותר מ-300 מטרים. תלוליות עפר בצורת חרוט ובצורת ריבוע בגובה של עד 9 מטרים נמצאות לעיתים קרובות בשילוב עם תלוליות העפר הגאומטריות. האנשים שבנו אותם היו בעלי ידע מפורט על הקרקעות המקומיות, והם שילבו סוגים שונים כדי לספק את מירב היציבות לתלוליות. זה דרש עבודה מאורגנת של אלפי שעות אדם, כאשר אנשים נשאו את האדמה בסלים קלועים ביד.

שלט הכניסה לפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול

"עיר התלוליות" (Mound City), הממוקמת כ-6 קילומטרים צפונית לצ'יליקותי לאורך נהר סיוטו (אנ'), היא קבוצה של 23 תלוליות עפר שנבנו על ידי תרבות הופוול. כל תל בתוך הקבוצה כיסה את שרידי בית המתים (אנ'). לאחר שאנשי הופוול שרפו את המתים, הם שרפו את בית המתים. הם בנו תל מעל השרידים. הם גם הציבו בתלוליות חפצים כמו דמויות נחושת, נציצים, חודי חצים וחניתות, קונכיות ומקטרות.

גילוי ושימור עריכה

אמריקאים אירופאים מיפו את האתר לראשונה בשנות ה-40 של המאה ה-19. הארכאולוגים אפרים ג'ורג' סקוויר (אנ') ואדווין המילטון דייוויס (אנ') היו החופרים הראשונים באתר וצברו אוסף גדול של חפצים מהתלוליות שנשמר כעת במוזיאון הבריטי.^[3] חלק ניכר ממנו נהרס במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר צבא ארצות הברית בנה במקום בסיס אימונים צבאי, מחנה שרמן (אנ'). לאחר המלחמה הצבא הרס את המחנה. האגודה ההיסטורית של אוהיו (אנ') ערכה חפירה ארכאולוגית של האתר בין השנים 1920–1922, ולאחריה שחזור התלוליות.^[4] בשנת 1923 הכריזה מחלקת הפנים של ארצות הברית על "קבוצת עיר התלוליות" (Mound City Group) כמונומנט לאומי, שינוהל על ידי הממשלה הפדרלית.

אתר "עיר התלוליות"

בשנת 1992 הורחב המונומנט הלאומי "קבוצת עיר התלוליות" ושמו שונה ל"הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול". הפארק כלל שרידים של ארבע מערכות תלים ותלוליות עפר סמוכות נוספות. שני אתרים של מחוז רוס נמצאים במרחק של כמה קילומטרים מ"עיר התלוליות" ופתוחים לציבור. אתר "תלוליות סיפּ" (Seip Earthworks) שוכן כ-27 קילומטרים מערבית לצ'יליקותי על כביש 50 (אנ'). "קבוצת תלוליות הופוול" (Hopewell Mound Group) היא האתר של החפירה ב-1891 על הקרקע שהייתה שייכת למרדכי הופוול (Mordecai Hopewell, על שמו קרויה התרבות). אתר "תלוליות הופטון" (Hopeton Earthworks) ממוקם מעבר לנהר סיוטו מ"עיר התלוליות", ו"תלוליות הגדה הגבוהה" (High Bank Works), הסגורה לציבור.

האגודה ההיסטורית של אוהיו מחזיקה גם במספר מערכות תלוליות ותוואי נוף מלאכותיים משוכללים באזור דרום אוהיו, כולל האתרים הלאומיים ההיסטוריים: פורט אנשנט, תלוליות ניוארק ותלולית הנחש (אנ'). 15 מתחמי תלוליות שזוהו קודם לכן במחוז אבדו בשל חקלאות או פיתוח עירוני.

הפארק הלאומי מכיל משאבים ארכאולוגיים בעלי משמעות לאומית, לרבות מתחמי תלוליות עפר ותלים גדולים. אלה מספקים תובנה על החיים החברתיים, הטקסיים, הפוליטיים והכלכליים המתוחכמים והמורכבים של בני הופוול.^[5]

מרכז המבקרים בפארק כולל סרט הכוונה, אזור מכירת ספרים וסיורים בהדרכה עצמית.

יחידות הפארק עריכה

הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות הופוול מורכב מחמש יחידות מופרדות גאוגרפית, ארבע מתוכן פתוחות לציבור:

סידורי	שם	שם במקור	מיקום	תיאור
1	קבוצת עיר התלוליות	Mound City Group	39°22′35″N 83°00′14″W / 39.376489°N 83.003989°W / 39.376489; -83.003989	האתר היחיד שבו יש מרכז המבקרים והאתר היחיד המשוחזר במלואו של הופוול. חומות האתר מקיפות לפחות שני תריסר תלוליות בשטח גדול מעשרה מגרשי כדורגל. אף על פי כן, בהשוואה למתחמי הענק הרבים הממוקמים מסביב לאזור צ'יליקותי, זהו אחד האתרים הקטנים של תרבות הופוול.^[4]
2	תלוליות סיפּ	Seip Earthworks	39°14′15″N 83°13′11″W / 39.237469°N 83.219825°W / 39.237469; -83.219825	אתר זה הכיל פעם יותר מארבעה קילומטרים של חומת סוללה המקיפה מעל 490 דונם בצורת שני עיגולים גדולים וריבוע של 109 דונם עם כיוונים אסטרונומיים. חומת הסוללה הייתה בחלק מהמקומות בגובה עד שלושה מטרים. במרכז היה תל עפר עצום שגובהו היה למעלה מ-10 מטרים, אורכו 80 מטרים ורוחבו 48 מטרים. הוא הכיל כמה קברים טקסיים שכללו שרידים אנושיים וחומרים אקזוטיים נדירים ויקרים.^[6]
3	קבוצת תלוליות הופוול	Hopewell Mound Group	39°21′40″N 83°05′36″W / 39.360983°N 83.093372°W / 39.360983; -83.093372	באתר זה בנו בני תרבות הופוול מתחם עבודות עפר עצום המשתרע על פני כ-526 דונם. חומת עפר השתרעה לאורך יותר מארבעה קילומטרים, והקיפה חלל קדוש עצום שכלל 29 תלי קבורה. הצורה הכללית של עבודת העפר היא מקבילית באורך 550 מטרים בצד המזרחי והמערבי ואורך 850 מטרים בצפון ובדרום.^[7]
4	תלוליות הופטון	Hopeton Earthworks	39°23′05″N 82°58′45″W / 39.384792°N 82.979156°W / 39.384792; -82.979156	האתר כולל עיגול של 80 דונם, ריבוע של 80 דונם, לפחות שני עיגולים קטנים וקירות מקבילים. האתר בן 1,180 דונם מורכב ממתחם מרובע בגודל של כ-270 מטר בצד המחובר למעגל בקוטר של כ-320 מטרים. גם מבנים עגולים קטנים יותר מצטרפים לריבוע בנקודות שונות, תלוליות מקבילות קוויות משתרעות מערבה לכיוון הנהר כ-640 מטרים מהפינה הצפון מערבית של הריבוע.^[8]
5	תלוליות הגדה הגבוהה	High Bank Works	39°17′55″N 82°55′07″W / 39.298561°N 82.918489°W / 39.298561; -82.918489	האתר כולל תוואי קרקע מרובים הפרוסים על פני 800 דונם על טרסה מעל הנהר סיוטו. מעגל ומתומן, כל אחד בקוטר של כ-300 מטרים, הם מאפיינים עיקריים של אתר זה. בחלק הפנימי של המתומן היו שמונה תלוליות התואמים את שמונה נקודות ההצטלבות של הקירות החיצוניים. שש מנקודות ההצטלבות יוצרות שערים, ואחת מצפון יוצרת כניסה למעגל הגדול. למעגל הגדול יש שער אחד במזרח והוא מול מתחם עגול קטן יותר בקוטר 75 מטרים. האתר נפגע משנים של עיבוד חקלאי, לא שוחזר ואינו פתוח לציבור.^[9]

לקריאה נוספת עריכה

Squier, Ephraim G. and Davis, Edwin H., Ancient Monuments of the Mississippi Valley, Washington D.C.: Smithsonian Institution Press, 1998. (reprint of 1848 book)
Woodward, Susan L. and McDonald, Jerry N., Indian Mounds of the Middle Ohio Valley, Blacksburg, VA: McDonald & Woodward Publishing, 1986.
A. Martin Byers and DeeAnne Wymer, eds. Hopewell Settlement Patterns, Subsistence, and Symbolic Landscapes (University Press of Florida, 2010); 400 pages
Christopher Carr and D. Troy Case, eds. Gathering Hopewell: Society, Ritual, and Ritual Interaction (Interdisciplinary Contributions to Archaeology, Springer Verlag, 2005)' 733 pages