הפיגוע בנמל לרנקה
הפיגוע בנמל לרנקה היה פעולת טרור, שבה נרצחו שלושה ישראלים על ידי מחבלים פלסטינים במרינה של העיר לרנקה שבקפריסין ב-25 בספטמבר 1985.
| תאריך | 25 בספטמבר 1985 |
|---|---|
| תאריך עברי | י' בתשרי ה'תשמ"ו |
| מקום | המרינה של לרנקה, קפריסין |
| מטרה | יהודים, ישראלים |
| סוג |
פיגוע  |
| הרוגים | 3 |
  | |
רקע
עריכהבמשך זמן רב שימשה קפריסין בסיס לטרור פלסטיני שכוון בחלקו לישראל ולהפגנות ענק נגד ישראל. בעיקר אחרי מלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה גורשו מלבנון לתוניסיה אלפי פלסטינים, חלקם הגיעו לקפריסין, אם כי גם לפני כן היה האי הקטן מקום מושב של אנשי אש"ף.
נמלי החוף של קפריסין שימשו באופן תדיר ארגוני גרילה פלסטינים שביקשו לחדור בשנית לנמל טריפולי בלבנון ממנו גורשו על ידי ישראל כשנתיים קודם לכן.[1]
לפי עדויותיהם של הרוצחים, שלאחר מכן זיהו עצמם עם ארגון אש"ף, החליטו להגיע לקפריסין על מנת לחטוף ספינה ישראלית ולדרוש שחרור פלסטינים שנחטפו על ידי ישראל משלוש ספינות קפריסאיות במים הטריטוריאליים של קפריסין, בדרכם ללבנון.[2]
אירוע הרצח
עריכהביום רביעי, 25 בספטמבר 1985, פרצו והשתלטו שלושה מחבלים מכוח 17, יחידת העילית של פת"ח, על היאכטה הישראלית "פירסט" שעגנה בנמל לרנקה והחזיקו בשלושת יושביה כבני ערובה. תחילה המחבלים רצחו את אסתר פלצור על סיפון היאכטה בירי[3] והציגו את גופתה, ולאחר מכן דרשו לשחרר עשרים טרוריסטים פלסטינים בתמורה לבני הערובה האחרים. לאחר מכן, מסיבות שלא התבררו, הם הוציאו להורג את אברהם וראובן בירי בראשיהם ולבסוף, אחרי עשר שעות, הסגירו עצמם למשטרה הקפריסאית. זהו שיאו של גל פיגועים שביצע הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), בראשות יאסר ערפאת, לאחר נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון ביוני 1985.
הרצח היה נקודת מפנה שהסבה תשומת לב עולמית לטרור בקפריסין.[4]
המשפט
עריכהבאוקטובר 1985 הואשמו שלושה מחבלים ברצח,[5] ולאחר מכן הם הועמדו לדין. שלושת הנאשמים – חאלד עבדל חטיב (28), עבדל חכים סעדו אלחליפה (29), ואייאן מייקל דייוויסון (27) – הודו בהריגת אברהם אבנרי ואסתר וראובן פלצור. תחילה הודו חטיב וחליפה, באמצעות מתרגם, באשמת רצח אסתר פלצור ולאחר מכן הודה גם דייוויסון. אולם לאחר מכן, כאשר הועלו סעיפי הרצח של שני הגברים, אמר כל אחד מהנאשמים: "אני מודה בהריגה". לאחר התיעצות עם שני השופטים האחרים, הודיע נשיא בית המשפט ג'ון פויאדיס כי השלושה אינם מודים באשמת הרצח.
השופט נימק את ההוראה לרשום את הודעות הנאשמים ככופרים באשמה, בכך שאינם מבינים את ההשלכות של הודאה באשמה. בדברי הפתיחה שלו אמר התובע קיפריאנו, שהוא לא מתכוון לנהל את המשפט על בסיס פוליטי, ושלא יתקבלו עדויות באשר למניעים. "כל מניע המוביל להפסקת חיי אדם, אין להשלים עימו", אמר. התובע סיפר שהנאשמים עלו על היאכטה של הישראלים, ואמרו לשני הגברים שאם ישמרו על שקט, לא יאונה להם רע. אז יצאה אסתר פלצור מן הקבינה, שלפה סכין מטבח והתחילה לצעוק לעזרה. חטיב ירה בה, אבל למרות פצעיה היא עלתה לסיפון. שם הרג אותה חליפה בצרור מרובה קלשניקוב. שגי הגברים נמצאו ביאכטה ללא רוח חיים, כתוצאה מיריות, כשהם קשורים ופיותיהם סתומים.[6]
לאחר האירוע
עריכההפיגוע היה אחד הגורמים למבצע רגל עץ שיצא לפועל כשבוע לאחר האירוע. שלט זיכרון שהציבו שייטים ישראלים במרינה הוסר, ונשיא קפריסין, גלפקוס קלירידיס, אף העניק ב-1993 חנינה לשלושת הרוצחים שנידונו למאסר עולם.
שר החוץ באותה תקופה, שמעון פרס, ביקר את המהלך ואמר כי עיתוי השחרור של שלושת המחבלים בעיצומו של תהליך השלום של הסכמי אוסלו אינו משרת את התהליך ואף פוגע בו.[8]
הרצח במרינה של לרנקה היה אבן דרך ביחסים בין ישראל לקפריסין וגרם לירידה גדולה בתיירים המגיעים לאי מישראל בשנים שלאחריו.[9]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Three Israelis Killed In 10-Hour Yacht Siege, AP NEWS (באנגלית)
- ^ Τριπλός φόνος στη Λάρνακα για την... ελευθερία των Παλαιστινίων, De Jure, 12 במאי 2021 (ביוונית)
- ^ שלמה (מומו) כהן, שיוט פלצור - לזכרם של אסתר וראובן פלצור שנרצחו בקפריסין • דברים לזכרם וסיפור הפיגוע בקפריסין, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2 בנובמבר 2019
- ^ אהרל'ה ויסברג, ליאור יעקבי, "אלפא", דיווחו הטייסים. מעוז הטרור הושמד, באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2015
- ^ Three Charged with Murder in Killing of Israelis, AP, October 25 1985
- ^ השופט בלתקה: למחוק הודאת הנאשמים נוצה | חדשות | 3 דצמבר 1985 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ Three Get Life Terms in Cyprus Slaying of Israelis, LA Times, December 13,1985
- ^ Family awaits return of freed British guerrilla, HeraldScotland (באנגלית)
- ^ שרה ליבוביץ-דר, השכנה הטובה: כך הפכה קפריסין מחממה לטרור לידידה הגדולה של ישראל, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2016