משפחת קדמוני
משפחת קדמוני (באנגלית: The Flintstones, "משפחת פלינטסטון", מילולית משפחת אבן צור) היא סדרת אנימציה בת 166 פרקים שהופקה במקור על ידי האנה-ברברה לערוץ ABC, בין השנים 1960–1966. משפחת קדמוני נחשבת לאחת מסדרות הסיטקום המוצלחות ביותר שנעשו עד היום. וב-2002, פרסם מגזין הטלוויזיה TV Guide רשימה של 50 תוכניות הטלוויזיה הגדולות של כל הזמנים, ודרג את "משפחת קדמוני" במקום השלישי. הסדרה מבוססת במקור על קומדיית מצבים אמריקאית משנות החמישים בשם "The Honeymooners". הסדרה התמקדה בחייו של אדם קדמון השייך למעמד העובד בגרסה מודרנית של תקופת האבן, במשפחתו ובשכנו ברני, שהוא גם חברו הטוב ביותר. חלק מההומור בסדרה מתבסס על הצגת אורח חיים מודרני עם טכנולוגיה המבוססת על תקופת האבן ושימוש בבעלי חיים פרהיסטוריים, כולל דינוזאורים (כך למשל פרד הוא מנופאי המפעיל אפטוזאורוס ואילו וילמה, אשתו, שוטפת את הכלים עם חדק של ממותה). סדרה מצוירת זו תוכננה במקור למבוגרים אבל שינו אותה שתהיה מיועדת לצעירים ומבוגרים כאחד. בשנת 1966 אחרי סיום הסדרה יצא לאקרנים סרט הקולנוע מצויר באורך מלא בשם "האיש ששמו קדמוני" המבוסס על הסדרה וזכה להצלחה, הן מסחרית והן מהביקורות.
משמאל לימין: בטי, ברני, פרד, וילמה, ודינו | |
סוגה | אנימציה, קומדיית מצבים |
---|---|
יוצרים | ויליאם האנה וג'וסף ברברה |
מדבבים | אלן ריד (פרד), מל בלאנק (ברני ודינו), ג'ין ואנדר פייל (וילמה ופבלס), בי בנדרט (בטי), דון מסיק (באם-באם והופי), ג'ון סטפנסון (מר סלייט) |
מדבבים בעברית | שמעון כהן, עמי מנדלמן (פרד), אוהד שחר, רוני בליץ (ברני), גילת מואב, ענת ניב (וילמה), לין כהן (פבלס), אפי בן ישראל, אורלי קטן (בטי), יוני חן, גדי לוי (מר סלייט), סיון שביט, עפרון אטקין, חנן רוזן |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 6 |
מספר פרקים | 166 |
הפקה | |
מפיק | ג'וזף ברברה |
חברת הפקה | האנה-ברברה, Pantomime Pictures |
הפצה | סקרין ג'מס, האחים וורנר טלוויזיה |
אורך פרק | 30 דקות |
שידור | |
רשת שידור | ABC |
רשת שידור בישראל |
הטלוויזיה החינוכית (מתורגם) ערוץ הילדים (מדובב) ערוץ 2 (מתורגם) ערוץ המזרח התיכון Cartoon Network ערוץ ג'וניור (מדובב מחדש) |
תקופת שידור מקורית | 30 בספטמבר 1960 – 1 באפריל 1966 |
תקופת שידור בישראל | 2 במרץ 1989[1] |
קישורים חיצוניים | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
בשנת 1994 יצא סרט לייב אקשן (בניגוד לקודמיו המצוירים) בשם "הפלינטסטונס" המבוסס על עלילת הסדרה שבו כיכבו ג'ון גודמן והאלי בארי. בשנת 2000 יצא סרט הפריקוול לסרט הקודם בשם "הפלינטסטונס: ויוה רוק וגאס" שגם הוא היה לייב אקשן.
בישראל הסדרה שודרה בטלוויזיה החינוכית ובערוץ 2 תחת שידורי קשת עם תרגום (ערוץ 2 שידר גם את סרט הקרוסאובר עם משפחת סילוני), בערוץ הילדים בדיבוב ובערוץ המזרח התיכון במשך שנים רבות. מאוחר יותר, שודרה גם בערוץ Cartoon Network ולאחר מכן בערוץ ג'וניור, בדיבוב מחדש. סדרת הטלוויזיה דובבה בישראל פעמיים: פעם אחת בתחילת שנות ה-90, כשעל הבימוי וההפקה הופקד יוני חן, ואת שיר הפתיחה בעברית ביצעו אפי בן ישראל ושמוליק קלוסקי, ופעם שנייה בשנת 2010, כאשר על הבימוי הופקד עמי מנדלמן (ששר גם את שיר הנושא ביחד עם ענת ניב) ועל ההפקה יעל אללוף.
הדמויות הראשיות
עריכהמשפחת קדמוני/פלינטסטון
עריכה- פרד קדמוני (Fred Flintstone) שמעון כהן/עמי מנדלמן – הדמות הראשית בסדרה.
- וילמה קדמוני (Wilma Flintstone) גילת מואב/ענת ניב – אשתו של פרד.
- פבלס קדמוני (Pebbles Flintstone) לין כהן – בתם התינוקת של משפחת קדמוני. הדמות הראשית בסדרות הבת של משפחת קדמוני: "ילדי המערות", "יאבה-דבה דינוזאורים" (כילדה) ו"שעת קדמוני" (כנערה מתבגרת). חברתו הטובה ביותר ומושא אהבתו של באם-באם.
- דינו (Dino) – דינוזאור המחמד של משפחת קדמוני.
- בייבי פוס (Baby Puss) – חתול שן-חרב המחמד של משפחת קדמוני.
משפחת אבן/ראבל
עריכה- ברני אבן (Barney Rubble) אוהד שחר/רוני בליץ – שכנו וחברו הטוב ביותר של פרד.
- בטי אבן (Betty Rubble) אפי בן-ישראל/אורלי קטן – אשתו של ברני וחברתה הטובה ביותר של וילמה.
- באם-באם אבן (Bamm-Bamm Rubble) – בנם התינוק המאומץ של משפחת אבן, חזק באופן פנומנלי. הדמות הראשית בסדרות הבת של משפחת קדמוני: "ילדי המערות", "יאבה-דבה דינוזאורים" (כילד) ו"שעת קדמוני" (כנער מתבגר). חברה הטוב ביותר ומושא אהבתה של פבלס.
- הופי (Hoppy) – דינוזאור דמוי קנגורו המשמש כחיית המחמד של משפחת אבן.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- "משפחת קדמוני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "משפחת קדמוני", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "משפחת קדמוני", באתר Metacritic (באנגלית)
- "משפחת קדמוני", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
עריכה- ^ SG26 - מעריב, 24/02/1989, באתר jpress.org.il