פתיחת התפריט הראשי
הצד הרחוק של הירח, כפי שצולם על ידי החללית LRO
השוואת הטופוגרפיה בין שני צידי הירח, הקרוב משמאל והצד הרחוק מימין. ניתן לראות כי פני הצד הרחוק מכוסים במספר רב יותר של מכתשים ופחות ימות
מפת אלבדו גלובלית של הירח ממשימת קלמנטיין. האזורים הכהים הם המַארִיָה (ימות), והאזורים הבהירים הם הרמות. במרכז התמונה הצד הקרוב של הירח ובצדדיה הצד הרחוק

הצד הרחוק של הירח הוא צדו של הירח שאותו לא ניתן לראות מכדור הארץ. תפיסה שגויה הקשורה לצד הרחוק של הירח היא שמדובר בצד חשוך, אך הדבר נכון רק בזמן "ירח מלא". בעת מולד הירח, דווקא צדו הרחוק של הירח הוא הצד המואר.

כיוון שהירח מצוי בתהודת סיבוב־מסלול עם כדור הארץ, זמן ההקפה של הירח מסביב לכדור הארץ שווה לזמן הסיבוב סביב צירו, ולכן רק צד אחד פונה אל כדור הארץ. תופעות הליברציה והנוטציה גורמות לכך שניתן לראות מכדור הארץ כ־59% משטחו הכולל של הירח.

תוכן עניינים

פני השטחעריכה

פני השטח של שני צדי הירח שונים באופן משמעותי זה מזה. הצד הפונה אל כדור הארץ מכוסה ברובו בימים, מישורים בזלתיים נרחבים שנראים בקלות בעין בלתי מזוינת, אך בצד הרחוק של הירח נראים מכתשי פגיעה רבים יותר ושני ימים בלבד - ים מוסקבה (Mare Moscoviense) וים הגאונות (Mare Ingenii).

חקר הצד הרחוק של הירחעריכה

בעוד שמפות של צדו הנראה של הירח קיימות מאז המאה ה־17, רק ב־1959 נגלה צדו הרחוק. ב־7 באוקטובר 1959 הקיפה הגשושית הסובייטית לונה 3 את הירח וצילמה את הצד הרחוק. בני האדם הראשונים שראו במישרין אזור זה בירח היו שלושת אנשי הצוות שטסו בחללית אפולו 8. בעת בחירת אתר הנחיתה לחללית אפולו 17 הציע האסטרונאוט הריסון שמיט לנחות במכתש ציולקובסקי (Tsiolkovskiy) תוך שימוש בלוויין תקשורת במסלול ירחי להעברת תשדורות אך בכירי NASA פסלו אפשרות זו כיוון שהיא מסוכנת מדי. החללית הסינית צ'אנג־אה 4, נחתה במכתש פון קרמן בצד הרחוק ב־3 בינואר 2019.

 
קובץ GIF שנערך מצילומיו של לוויין המופעל על ידי סוכנות NOAA האמריקנית (בשיתוף עם נאס"א וחיל האוויר האמריקני) ונמצא בנקודת לגראנז' L1 במרחק של כ־1.5 מיליון קילומטר מכדור הארץ, ובו ניתן לראות את הצד הרחוק של הירח

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הצד הרחוק של הירח בוויקישיתוף