הקידוח העמוק בים המלח
הקידוח העמוק בים המלח הוא חלק מפרויקט מחקר בין-לאומי שהתבצע בים המלח בשנים 2010–2011 וכלל קידוח עמוק בלב האגם, וכמה קידוחים בשוליו, בהם הוצאו דגימות גלעין באורך כולל של כ-720 מטרים. הדגימות עברו ניתוח גיאופיזי וגיאוכימי מקיף ועל בסיסו נבנה חתך רציף המספק מידע יקר ערך על הכרונולוגיה הגאולוגית, סייסמולוגית ואקלימית בתקופה הבין קרחונית האחרונה.[1][2][3][4]
הקידוח העמוק בים המלח הוא מהפרויקטים המדעיים הגדולים ביותר שנעשו בישראל בתחום מדעי כדור הארץ, והוא בעל חשיבות עולמית שכן הוא מספק מידע רב על התנאים הסביבתיים ששררו בכדור הארץ בתקופות הקדומות (מההולוקן ועד אמצע הפליסטוקן).[2]
חשיבות גלעיני הקידוח שהפרויקט מספק היא ברזולוציה הגבוהה שלהן, שנובעת בשל קיומם של מופעי משקעים (סדימנטים) עונתיים המאפשרים ניתוח ביחידות זמן הקטנות משנה אחת.[2]
אתרי הקידוח עריכה
הקידוחים בוצעו באמצעות אסדת קידוח מיוחדת שהובאה מגרמניה בשני אתרי קידוח באגן הצפוני של ים המלח.[4]
- האתר העמוק (מרכז האגם הצפוני, במרחק של כ-7 ק"מ מחופי עין גדי, בעומק מים של כ-300 מטר) - בו בוצע הקידוח העמוק ביותר, בעומק של 456 מטר מתחת לקרקעית הים. בנוסף, בוצעו בו עוד כמה קידוחים קצרים יותר בעומק של כ-100 מטר מהקרקעית.
- האתר הרדוד (סמוך לחוף עין גדי, בעומק מים של כ-2.5 מטר) - בו בוצע קידוח בעומק של 350 מטר מתחת לקרקעית הים.
אנליזה על גלעיני הקידוח עריכה
גלעיני הקידוח שהוצאו עברו חיתוך רוחבי. חצי מהגלעין נשלח לאחסון לטווח ארוך וחציו השני נשלח לביצוע בדיקות גאופיזיות וגאוכימיות, ביניהן:[4]
- צילום ברזולוציה גבוהה של החתך בגלעין.
- תיעוד ליתוגרפי מפורט.
- בדיקה של סמנים ביולוגים.
- סריקה מגנטית ברזולוציה גבוהה (High resolution magnetic susceptibility scanning)
- אנליזת XRF שמטרתה בחינה כימית מפורטת של הגלעין, בדגש על בחינה של יחסי טיטניום-כלור, גופרית-כלור, אורניום-תוריום, ויחס איזוטופי בין חמצן 16 לחמצן 18 (ראו תיארוך רדיומטרי).
תקצוב, ניהול הפרויקט ומשתתפים עריכה
בפרויקט שעלותו נאמדה בכ-2.5 מיליון דולר, השתתפו יותר מארבעים חוקרים משש מדינות והוא התבצע בשיתוף פעולה אזורי בהובלת ישראל.[2]
הפרויקט אורגן על ידי ה-ICDP (הגוף המדעי הבינלאומי לקידוחים יבשתיים). בראש הקידוח עמדו פרופ' צבי בן–אברהם, חבר האקדמיה וראש מרכז מינרבה לחקר ים המלח באוניברסיטת תל אביב, ד"ר מוטי שטיין מהמכון הגאולוגי במשרד האנרגיה ופרופ' אמוץ עגנון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים. מנהל הפרויקט הוא ד"ר מייקל לזר מאוניברסיטת חיפה.[2]
בנוסף, שותפים בו המכון הגאולוגי; אוניברסיטת תל אביב; האוניברסיטה העברית בירושלים; מכון למונט–דוהרטי באוניברסיטת קולומביה; מכון GFZ ,פוטסדאם, גרמניה; המכון ללימודי יפן, קיוטו; המכון הטכנולוגי של ציריך. הפרויקט נעשה בתמיכת המועצה האזורית תמר, קיבוץ עין גדי וחברת "מוטי גונן עבודות ים וצלילה", המפעילה את תחנת המחקר לחופי עין גדי, ובמימון הפרויקט המדעי תומכים גם מפעלי ים המלח, הות"ת, המכון הגאולוגי והאוניברסיטאות השותפות.[2]
מחקרים ראשונים שנעשו על הגלעין העלו קורלציה בין הרקורד שמופיע בגלעין לבין רקורדים מוכרים של איזוטופים של חמצן באוקיינוסים ובמערות נטיפים. נמצא כי יש קשר סוג המשקע והכימיה שלו לבין שינויי מפלס האגם בתקופות הקרחוניות והבין קרחוניות. בתקופות של מפלס נמוך בים המלח שקעו בעיקר חתכים של מלח ואילו בתקופות המפלס הגבוה שקעו בעיקר למינות של ארגוניט (גיר) וסילט (טין). מתברר שיחד עם המלח שקעו גם משקעים נחליים שכנראה קשורים לאירועים שטפוניים גדולים שנוצרו באפיקי ים סוף, אפיק שמשפיע יותר על אזורנו בתקופות יבשות אז המרכיב של המערכות המונסוניות מתגבר על המרכיב של המערכות הים תיכוניות. בתקופות הקרחוניות ירדו מפלסי הים אך דווקא מפלסי אגמי הבקע עלו ככל הנראה עקב ירידת אידוי או עליה בכמות המשקעים. גם ריכוז המגנזיום במי המשקעים ובאינקלוזיות שנמצאו בתוך המלח מראים עליה וירידה בריכוז במקביל לשינויים במפלס מי האגם.
קישורים חיצוניים עריכה
Dead Sea Scientific Deep Drilling Project ICDP, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים עריכה
- ^ קידוח עמוק בים המלח, המכון הגאולוגי, ישראל (ארכיון)
- ^ 1 2 3 4 5 6 מדע במקום הנמוך בעולם: הקידוח העמוק ביותר בקרקעית ים המלח, איגרת 32, דצמבר 2010, עמ' 35–37
- ^ Neugebauer, I., et al, The ICDP Dead Sea Deep Drilling Project: An overview and the potential for high-resolution records of floods and droughts in the Levant, EGU General Assembly Conference Abstracts Vol. 14, 2012
- ^ 1 2 3 Mordechai Stein, The ICDP Dead Sea Deep Drilling Project, Report GSI/23/2012, Geological Survey of Israel, July 2012 (ארכיון)