המכון הגיאולוגי לישראל

המכון הגיאולוגי לישראל[1] הוא מוסד מחקר ממלכתי בתחום מדעי האדמה, הפועל במסגרת מינהל מדעי האדמה במשרד האנרגיה והמים. במכון קיים מאגר מחקרים גאולוגיים שנעשו במדינת ישראל וגם בתקופת המנדט הבריטי[2]. המכון מקיים מסכת הדוקה של שיתוף פעולה מקצועי עם מוסדות מחקר ממשלתיים, אוניברסיטאות וגורמים אחרים בישראל ומחוצה לה.

המכון הגיאולוגי לישראל
המכון הגיאולוגי לישראל.svg
הכניסה למבנה המכון הגיאולוגי (לשעבר) במחנה שנלר בירושלים.
הכניסה למבנה המכון הגיאולוגי (לשעבר) במחנה שנלר בירושלים.
מכון מחקר
תאריך ייסוד 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
קואורדינטות 31°46′19″N 35°13′29″E / 31.772049°N 35.224812°E / 31.772049; 35.224812
www.gsi.gov.il/eng/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מיקרוסקופ אלקטרוני סורק במעבדת המכון הגיאולוגי לישראל

המכון מקיים מעקב רצוף אחרי רעידות אדמה המורגשות בישראל, וגם הפיק מפה המצביעה על הסיכונים ברעידת האדמה לפי אזורים שונים בארץ.

היסטוריהעריכה

המכון הגאולוגי לישראל הוקם על בסיס המכון הגאולוגי של ממשלת המנדט הבריטי[3]. תחילה היה המכון באחריות משרד המסחר והתעשייה[4] ובהמשך הועבר לאחריות משרד ראש הממשלה וממנו למשרד החקלאות[5] ומשרד הפיתוח. כעת הוא באחריות המשרד לתשתיות לאומיות, אנרגיה ומים. בשנותיו הראשונות עסק המכון בהכנת מפה גאולוגית של ישראל בקנה מידה של 1:20,000[6]. בשנת 1952 עברו משרדיו למבנה בית החולים סנט ג'ון ובשנת 1962 עבר למחנה שנלר[7]. תחנה סיסמולוגית בבעלות משרד הפיתוח (המכון הגאולוגי) והאוניברסיטה העברית (המחלקה לגאולוגיה) הוקמה בשנות השישים של המאה ה-20.[8]

בשנת 1966 הועברה מחלקת הנפט למכון הנפט[9]. בתחילת שנת 2020, עבר האגף לסייסמולוגיה מהמכון הגיאופיזי לישראל למכון הגאולוגי[10].

משנת 2014 נבנה משכנו החדש ברחוב ישעיהו ליבוביץ' בגבעת רם.

ראשי המכוןעריכה

בראש המכון עמד בשנים הראשונות פרופ' יהודה ליאו פיקרד[11].

בעקבות פניית משרד הפיתוח לאונסק"ו, הגאולוג ד"ר פריץ ברוצן (גר')[12] הגיע משוודיה[13]. הוא שהה בארץ בשנים- 1955-1954, ושימש כיועץ ומנהל המכון [14][15].

לאחריו ניהל יעקב בן-תור את המכון במשך שנים רבות[16]. בסוף שנת 1966 התפטר בן-תור והחליפו אליהו זוהר[9] שכיהן בתפקיד במשך מעל עשור[17]. בתחילת שנות ה-80 כיהן כראש המכון אורי כפרי[18][19]. החל משנת 1982 כיהן כראש המכון ד"ר יוסף ברטוב[20][21]. מסוף שנות ה-80 כיהן כמנהל המכון ד"ר עמוס ביין[22].

בשנת 2005 התמנה זאב בנימין בגין לראש המכון כמחליפו של ד"ר עמוס ביין[23]. עם שובו לחיים הפוליטיים בשנת 2009 החליפו ד"ר איתי גבריאלי, ובשנת 2015 התמנתה ד"ר רבקה אמית לראש המכון.

יעדי המכוןעריכה

המכון הוא גורם מרכזי בתחום המחקר היישומי במדעי האדמה. הוא מהווה בסיס מקצועי למקבלי ההחלטות ולגורמים הסטטוטוריים בתחומים אלה, כגון נציבות המים, מינהל מקרקעי ישראל, מינהל התכנון, המשרד להגנת הסביבה והממונים על המכרות והנפט.

להלן תחומי הפעולה העיקריים של המכון:

  • ריכוז ידע בתחום מדעי האדמה. יצירת מרכז מידע לאומי בתחום מדעי האדמה הכולל מסדי נתונים בתחום מדעי האדמה. הערכת נכסי הטבע הכוללים: מים, נפט וגז ומחצבים לבנייה, סלילה ותעשייה.
  • גורם מרכזי בהערכת סיכוני רעידות אדמה ובזיהוי אתרים מועדים להכשל תשתית בשל העתקים, התנזלות וגלישות וכן כל כשל גיאוטכני אחר והגדרת תהליכים ומגמות בעלי השלכה תשתיתית, סביבתית ואקלימית דוגמת עתידו של אגן ים המלח.
  • מתן מענה לצורכי פתוח פרויקטים לאומיים ספציפיים כגון תוכניות מתאר להבטחת חומרי גלם לבניה ולתעשייה ולהתמודדות עם בעיות תשתית מהותיות כגון בורות ים המלח. יצירת מרכז לניטור ומעקב אחר הגורמים המשליכים על תחום מדעי אדמה.

רעידות האדמהעריכה

המכון הגיאולוגי מקיים מעקב רצוף אחרי רעידות האדמה המורגשות בישראל. לאור זאת ניתן למצוא באתר המכון: כללי התנהגות בעת רעידות האדמה. המכון גם מציג מבט על התפוצה של קבוצת רעידות האדמה החזקות בישראל וסביבותיה במאה השנים האחרונות, כפי שמופיעה מפת מיקום רעידות האדמה באזורינו (אורכב 29.09.2013 בארכיון Wayback Machine), מלמד שרובן התרחשו באזורים הבאים:

  • מפרץ אילת (עקבה) - היה הקטע הפעיל ביותר במאה שעברה, כאשר הבולטת ביותר היא הרעידה מנובמבר 1995 שעוצמתה בסולם ריכטר הייתה 7.1 ולוותה באלפי רעידות משנה חלשות יותר. לאחריו ניכרת הפעילות בים המלח ששיאה ברעידה החזקה ביולי 1927, שהייתה דרגה 6.2, אך גרמה להרבה יותר נפגעים ונזקים משום קרבתה למקומות יישוב. פעילות פחותה בהרבה נרשמה בכנרת, בחולה, ובבקעות שבמזרח השומרון.
סביב העתק הכרמל נרשמה פעילות סייסמית ערה. אמנם עדיין לא ידוע על רעידה חזקה שהתרחשה עליו, אולם משיקולים גאולוגים לא ניתן לשלול את האפשרות כי זו עלולה להתרחש עליו בעתיד.
  • הקשת הקפריסאית - הוא אזור פעיל למרות שאזור ים המלח מהווה גורם סיכון משמעותי יותר בישראל כתוצאה מקרבתו לריכוזי ההתיישבות.
עקר הפעילות מתרחש לאורך חופיו הדרומיים של האי קפריסין, ובהקשר זה ניתן לציין את הרעידה מאוקטובר 1996 שהורגשה היטב גם בישראל.
  • מפרץ סואץ - לכאורה השקט מבין הגבולות. ואולם יש לשים לב למתרחש בקצותיו. בקצה הדרומי שלו ארעה במרץ 1969 ככל הנראה הרעידה החזקה ביותר במאה האחרונה בגבולות תת-הלוח סיני. בשוליים הצפון מערביים שלו ארעה הרעידה של קהיר, באוקטובר 1992, ואף שהגיעה לדרגה 5.9 בלבד, הייתה לקטלנית ביותר במאה האחרונה כאן.

חיזוי רעידות אדמהעריכה

למרות ההתקדמות המדעית, נותר נושא חיזוי רעידות אדמה כאחד היותר סבוכים במחקר הסייסמולוגי. אף שברור כי רעידות אדמה חוזרות ונשנות על אותו ההעתק, הרי שהמחזוריות אינה מסודרת בזמן ולא ניתן להסתמך עליה לשם חיזוי. עם זאת, ניתן להתמודד עם קושי זה כאשר מתייחסים בנפרד ל:

  • מיקום - מרבית רעידות האדמה באזורנו התרחשו באזור ים המלח. קרבתו לריכוזי האוכלוסייה בישראל מגבירה את הסיכון לבני האדם.
  • עוצמה - הניסיון שהצטבר בעולם מראה שככל שההעתק ארוך יותר, כך הרעידות שעליו תהינה חזקות יותר. כך או כך, נראה שהרעידה המקסימלית הצפויה באזור ים המלח עלולה להגיע לדרגה 7.5 בסולם ריכטר.
  • זמן - מאמץ רב מושקע לאיתור מבשרים לרעידות חזקות. כך למשל, מבחינים שלעיתים רעש חלש מקדים רעידה חזקה, ואולם רק בדיעבד ניתן היה ללמוד על כך.

בפברואר 2022 חנך המכון את מערכת "תרועה", שבמקרה של רעידת אדמה תיתן התרעה קצרה על כך באמצעות מערכת הצופרים של פיקוד העורף, בהתבסס על הזמן שלוקח לגלי הרעידה להתפשט ממוקד הרעש אל ריכוזי האוכלוסייה. דוגמה:כאשר תתרחש רעידה בצפון ים המלח, ההתרעה לתושבי ירושלים תהיה כשלוש שניות, לתושבי תל אביב כ-18 שניות, ולתושבי חיפה – כ-30 שניות.[24]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הכתיב המקובל בוויקיפדיה הוא גאולוגי ולא גיאולוגי. אין אנו משנים שמות של ארגונים, אבל השימוש במילה גיאולוגי תוגבל בערך לשמו של הארגון בלבד
  2. ^ לדוגמה נמצאו במכון תיקים מפורטים על תכנון הניצול של מכרות גופרית בארי משנת 1929
  3. ^ מפה גיאולוגית מלאה של ארץ ישראל, דבר, 28 באוגוסט 1939
  4. ^ ממשלת ישראל בעבודתה, הצופה, 18 ביולי 1948
  5. ^ המכון הגיאולוגי יועבר למשרד החקלאות, הצופה, 17 ביוני 1952
  6. ^ המכון לגיאולוגיה מכין מיפוי בקנה מידה גדול, חרות, 1 באפריל 1951
  7. ^ תחנה סיסמוגרפית גדולה תופעל בינואר בירושלים, דבר, 28 ביוני 1962
  8. ^ תחנה ססמולוגית, באתר ארכיון המדינה
  9. ^ 1 2 התפטר מנהל המכון הגיאולוגי, דבר, 13 בדצמבר 1966
  10. ^ אגף סייסמולוגיה עובר למכון הגאולוגי, המכון הגיאופיסי לישראל, 13 ינואר, 2020.
  11. ^ רם עברון, אני מכחיש - משמע אני קיים, דבר, 18 בנובמבר 1971
  12. ^ יהודי-ציוני, יליד פולין. התגורר בארץ בצעירותו, וחקר מאובנים בכרמל. יצא לגרמניה ללימודים גבוהים, והשלים דוקטורט ב-1931. ב-1934, עקב עליית הנאצים לשלטון, עקר לשבדיה, שם התגורר, נפטר ונקבר. (ע"פ הויקיפדיה הגרמנית)
  13. ^ הגיע גיאולוג משוודיה, חרות, 8 במרץ 1954
  14. ^ פרופסור מפוזר, מעריב, 24 בדצמבר 1954
    הרצאת ד"ר ברוצן, הצופה, 24 בינואר 1955
  15. ^ שלד רמש מאובן מלפני 100 מליון שנה נתגלה בנגב, על המשמר, 2 באוגוסט 1955
  16. ^ יחיד וציבור, חרות, 26 במרץ 1962
    צבי לביא, כאן עומד עוד סטאלין על כנו, מעריב, 28 באוקטובר 1965
  17. ^ קידוח נסיוני לגילוי מרבצי פחם ליד דימונה, דבר, 3 במאי 1977
  18. ^ שנתון הממשלה לשנת תשל"ט, עמ' 411, בארכיון המדינה
  19. ^ שנתון הממשלה לשנת תשמ"ב, עמ' 394, בארכיון המדינה
  20. ^ Yosef Bartov, Geological phenomonology of nuclear tests, CTBTO spectrum 9, page 23
  21. ^ שנתון הממשלה לשנת תשמ"ג, עמ' 398, בארכיון המדינה
  22. ^ שנתון הממשלה לשנת תש"ן, עמ' 463, בארכיון המדינה
  23. ^ Israel national commision for UNESCO, Report on activities 2004-2005, page 19
  24. ^ יוסי הטוני, ‏נחש צפע? "צבע אדום" לרעידות אדמה, באתר "אנשים ומחשבים", 7 בפברואר 2022