הקיץ גווע

שיר מאת חיים נחמן ביאליק
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הקיץ גווע הוא שיר מאת חיים נחמן ביאליק שנכתב בשנת ה'תרס"ה (1905-1904), ומספר על נקודת המעבר בין תום הקיץ לתחילת הסתיו. השיר מציג שתי עמדות כלפי העולם: הראשונה היא עמדה רגשית-רומנטית[1] המתפעלת מיופי העולם, ולעומתה הגישה המעשית המתמקדת במטלות היום יום.

הקיץ גווע

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

גן ציבורי בסתיו בעיר אודסה בה חי ביאליק רוב ימיו הבוגרים

השיר נמצא בתוכנית הלימודים בישראל לבחינת הבגרות בספרות.

השירעריכה

ביאליק מספר על הצבעים בסתיו המזרח-אירופי, ובתיאורו הוא מתאר את תום הקיץ כתקופה מרהיבה אך מורבידית. לאחר מכן, ביאליק מתמקד בפרדס המתרוקן, כשרק אנשים מעטים מטיילים בו, ומביטים אל החסידות הנודדות לאקלים חמים יותר. אנשים מעטים בלבד יוצאים לטייל עתה כדי להביט ביופיו של ההווה. האחרים כנראה כבר טרודים בהכנות ליום המחר.

הבית האחרון נצבע כבר בצבעים אפרוריים, כאשר הסגרירות שבחוץ פורצת אל תוך הבית. האנשים הפשוטים לא יכולים להרשות לעצמם לראות את היופי שבסתיו, והם צריכים לבדוק אם נעליהם טובות להליכה בשלג, לתפור טלאים על בגדיהם ולהכין מזון לחורף, במקרה זה תפוחי אדמה, משום שהיו מזון יסוד במזרח אירופה.

פירוש השירעריכה

אמנם הסתיו יפה, אבל אחריו בא החורף, שאתו מזג אוויר קר וקשה להיות זמן רב מחוץ לבתים. לכן נצבע הנוף היפה של הסתיו בצבעי מוות וגסיסה. לכן גם "מתייתם הלב", כלומר ישנה תחושה של דיכאון, עצב, פחד ובדידות בחורף.

בתי השיר מציגים תהליכי מעבר: התחלפות העונות - הקיץ גווע, הסתיו נוכח והחורף מתקרב; התקרבות מהכללי אל הפרטי - מהטבע, לפרדס ולבסוף לבית, כמטפורה לעצבות שמתגברת.

הקריאה בסוף השיר מציגה את הדילמה העומדת בבסיסו. האם אפשר ומותר לתפוס בעמדה רומנטית כלפי העולם, או שיש להתרכז בצד המעשי של החיים היומיומיים?

לקריאה נוספתעריכה

  • יוסף האפרתי, "ביאליק, "הקיץ גווע": עיון בעיצובו של שיר אוירה", מולד ב (תשכ"ח), 85–93. (התפרסם גם בתוך: גרשון שקד (עורך), ביאליק – יצירתו לסוגיה בראי הביקורת: אנתולוגיה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד, עמ' 161–173; מהדורה ב' מורחבת: תשנ"ב, עמ' 194–206 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר").
  • חמוטל בר-יוסף, ""הקיץ גווע" של חיים נחמן ביאליק", בספרה טעמי הקריאה: רשימות ביקורת ספרותית, מבשרת ציון: צבעונים, 2006, עמ' 27–28.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7461 דינה ציונית, האסכולה הרומנטית, אתר מט"ח