פתיחת התפריט הראשי

הקלטת טקס הכרזת העצמאות

דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות, ולפניו המיקרופונים של חברת "צליל"

טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שנערך ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בבניין המוזיאון שבשדרות רוטשילד 16 בתל אביב, הוקלט במלואו באמצעות חריטה ישירה של תקליטים על גבי מכונות הקלטה מיוחדות. התקליטים המקוריים לא נדרשו על ידי רשויות המדינה ועם חלוף הזמן נעלמו ומקומם אינו ידוע. העתקים של הקלטת הכרזת העצמאות בגרסאות שונות ובאיכות שונה שרדו על אמצעי הקלטה אחרים.

חברת "צליל"עריכה

 
המכתב ללוסיאן זלצמן ובו ההזמנה לביצוע ההקלטה
 
רישיון הכניסה של לוסיאן זלצמן

חברת "צליל - חברה ארץ-ישראלית להקלטה בע"מ" הוקמה בתחילת 1947 בתל אביב ועסקה בהקלטתם ובשיווקם של תקליטים מסחריים של מוזיקה ישראלית, שירים עבריים ומוזיקה קלאסית. תקליטיה של חברת "צליל" הושמעו גם מעל גלי האתר, בתחנת השידור של "קול ירושלים" המנדטורית. באפריל 1948, כשבועיים לפני הכרזת העצמאות, הקליט לוסיאן זלצמן מחברת "צליל" את התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית מבצעת את המנון "התקווה" באולם "אהל שם" בתל אביב, הקלטה ששימשה במשך שנים רבות את "קול ישראל", במיוחד כאות סיום יום השידורים בחצות, ואת שגרירויות ישראל ברחבי העולם.

הקלטת הטקסעריכה

ההקלטה בוצעה על ידי לוסיאן זלצמן מחברת "צליל - חברה ארץ-ישראלית להקלטה בע"מ". ההזמנה הרשמית (ראו בתמונה) לביצוע הקלטת הטקס נשלחה מטעמו של קרל סלומון מ"קול ישראל"[1] ובשמו של מנדל מהלר-קלקשטיין, המזכיר הכללי של התזמורת הפילהרמונית, אשר הרכב מצומצם של כ- 30 מנגניה הוזמן לנגינת המנון "התקווה". לוסיאן זלצמן, שהיה מצויד ברישיון כניסה (ראו בתמונה) מטעם מנהלת העם לבניין המוזיאון, התקין בסיועם של שני עוזרים, אחיינו גיורא חנוך ופדור שנון, את שתי מכונות ההקלטה והציב על שולחן הנשיאות שני מיקרופונים זהים[2] אשר על אחד מהם כרוכה רצועת בד לבנה ועליה שם החברה "צליל". ההקלטה בוצעה באמצעות חריטה ישירה של תקליטים דו-צדדיים בקוטר 30 סנטימטר אשר סובבו במהירות של 78 סיבובים לדקה כך שעל כל צד ניתן היה להקליט כארבע דקות בלבד. לקראת סיום ההקלטה על תקליט שעל אחת המכונות עברו להקלטה על תקליט אחר שעל המכונה השנייה, וחוזר חלילה. לפיכך הקלטת הטקס כולו, שארך כ-33 דקות, בוצעה על ששה תקליטים ובסה"כ אחד-עשר צדדים מוקלטים. ההקלטה מסתיימת במילותיו של דוד בן-גוריון: "קמה מדינת ישראל, תמה הישיבה הזאת!".

הבדלים בין הנוסח המוקלט לבין הנוסח הכתוב של ההכרזהעריכה

בהקלטה המקורית של "צליל" נשמעים במלואם דברי הפתיחה של דוד בן-גוריון טרם הקראת המגילה עצמה: "חברי מועצת העם, שליחי היישוב והעם היהודי, אקריא לפניכם את מגילת היסוד של מדינת ישראל, אשר אושרה בקריאה ראשונה על ידי מועצת העם."

בפסקה ה-12, המתחילה במילים "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית...", נכתב בהמשך: "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", אך השוואה עם הנוסח המוקלט מגלה כי בן-גוריון אומר: "תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך, תרבות ולשון".

בפסקה ה-13, המתחילה במילים "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה...", נכתב בהמשך: "מיום 29 בנובמבר 1947", אך השוואה עם הנוסח המוקלט מגלה כי בן-גוריון אומר: "מיום 29 בנובמבר 1927 [אלף תשע מאות עשרים ושבע]".

בפסקה ה-16, המתחילה במילים "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה..." נכתב בהמשך: "לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו", אך השוואה עם הנוסח המוקלט מגלה כי בן-גוריון אומר: "העם היהודי", ולא "העם העברי".

המקור והסיבה לשני הבדלים אלו אינם ידועים. גם שלושת הדפים מהם הקריא בן-גוריון את ההכרזה, דפים הנראים היטב בתמונות הרבות מהטקס והעשויים לשפוך אור על מקור ההבדלים, טרם נמצאו.

מכונות ההקלטהעריכה

הטכנולוגיה של ההקלטה בארץ ישראל בזמן הכרזת העצמאות הייתה מבוססת על הקלטה ישירה על תקליטים דו-צדדיים שנחרטו במכונות הקלטה מיוחדות[3]. התקליטים הריקים היו עשויים מדיסקה עגולה מאלומיניום מצופה בשכבת לכה של ניטרוצלולוז שכונה אז אצטט[4], בצבע שחור או צהוב. בארץ הקליטו (חרטו) תקליטים כאלה בקוטר 25, 30, 35 ו-40 סנטימטר. בירושלים היו החל מסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 מכונות הקלטה מתוצרת חברת .PRESTO RECORDING CORP מארצות הברית באולפני קול ירושלים, באוניברסיטה העברית וכן בביתם של ד"ר הלנה כגן ואמיל האוזר, אשר ייסד בשנת 1933 את "הקונסרבטוריון הארץ-ישראלי למוזיקה" בירושלים. שתי מכונות ההקלטה של חברת "צליל" בתל אביב היו מתוצרת חברת SAREG מצרפת.

גלגולי ההקלטהעריכה

לוסיאן זלצמן העביר לתזמורת הפילהרמונית את התקליטים המקוריים והעתקים נוספים, למעט סט תקליטים אחד שהותיר בידיו. בנוסף, במאי 1949 העניק לוסיאן זלצמן אלבום עם תקליטי ההכרזה לראש הממשלה דוד בן-גוריון לרגל יום העצמאות הראשון[5]. מקומם של תקליטים אלו אינו ידוע. רק באפריל 1981, במהלך תחקיר שביצעו יוצרי סדרת הטלוויזיה "עמוד האש", נחשף שוב דבר קיומו של סט התקליטים המקוריים שנותר בידיו של לוסיאן זלצמן. הקלטת הטקס שעליהם הועברה אז במלואה באולפני "קול ישראל" לסרטי הקלטה מגנטיים ברוחב 1/4 אינץ' הנמצאים היום בידי רשות השידור, ובסדרה "עמוד האש" שולבו קטעים רבים מהקלטה זו[6]. בסוף שנות ה-80 תרם לוסיאן זלצמן גם את התקליטים שנותרו בידיו לרשות השידור, אך גם מקומם של תקליטים אלו אינו ידוע. בארכיון התזמורת הפילהרמונית נותר תקליט אחד בלבד מתוך ששת התקליטים המקוריים (ראו בתמונה).

 
התקליט המקורי היחידי שנותר מתוך ששת התקליטים המקוריים של חברת "צליל"

שידור הרדיו של הטקסעריכה

השידור החי של טקס הכרזת העצמאות מבניין המוזיאון היה למעשה השידור הראשון של "קול ישראל" כתחנת הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל. המשדר בו השתמשו לשידור זה הותקן בחשאי במבנה תת-קרקעי בפרדס נטוש בשכונת תל חיים בתל אביב אשר על גבול גבעתיים. משדר זה שידר בגלים קצריםאורך גל 43 מטר בערך) בהספק של 2.5 קילוואט ואותותיו נקלטו היטב בכל רחבי הארץ ואף במקומות שונים בעולם[7].

הקלטת שידור הרדיו של טקס הכרזת העצמאותעריכה

בנוסף להקלטת טקס הכרזת העצמאות של לוסיאן זלצמן קיימת גם הקלטה של שידור הרדיו של הטקס ששודר ב"קול ישראל", הקלטה שבוצעה ללא הזמנה רשמית או אישור כלשהו ולכן ניתן לראות אותה כהקלטה פיראטית. הקלטה זו מתחילה במילים: "האזינו לקול ישראל! האזינו לקול ישראל!" בקולו של מרדכי זלוטניק (לימים אבידע) שיחד עם עמיתתו ריטה פרסיץ הנחו את השידור החי של הטקס. קולם של שני הקריינים נשמע עוד מספר פעמים במהלך הקלטה זו. בארכיון המדינה מצויים שני תקליטים אריכי נגן (במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה) דו-צדדיים בהם ההקלטה של שידור הרדיו. אורכה הכולל של הקלטה זו הוא 32 דקות, אך המקליט ומקור ההקלטה של שידור הרדיו אינם ידועים.

שי דרורי, מומחה הקלטות שעבד ביחד עם מומחה ההקלטות של ארכיון הצליל הלאומי (הפונותיקה) אבי נחמיאס, קובע כי על פי בדיקת תקליטים אלו המקליטה הייתה פרופ' אסתר גרזון-קיוי או העוזר שלה[8]. התקליטים הם מסוג זהה לתקליטים בהם השתמשה פרופ' גרזון-קיוי, וגם מבחינת המספר הסידורי של התקליטים יש התאמה ל"חור" ברשומות שלה הנמצאות בארכיון הצליל הלאומי[9]. בארכיון הצליל הלאומי נמצאות גם שתי מכונות ההקלטה של פרופ' גרזון-קיוי. בארכיון המדינה מצוי תקליטור שעליו נמצאת אותה הקלטה בדיוק של שידור הרדיו של הטקס ותקליטור זה מיוחס להנס ורלף הלינגר מחברת "רדיו דוקטור" מתל אביב.

במשך השנים מאז הכרזת העצמאות פורסמו הקלטות של הטקס בגרסאות מקוצרות של 24, 18, 14 דקות ועוד. לדוגמה, לספרו של מרדכי נאור ארץ נולדת: ה"א באייר תש"ח[10], צורפה קלטת שמע ועליה 24 דקות מתוך הטקס. גם מרכז ההסברה, משרד החינוך וגורמים פרטיים פרסמו גרסאות שונות, אשר כולן נערכו וקוצרו מתוך הקלטת שידור הרדיו והמיוחסות בדרך כלל לרלף הלינגר וחברת "רדיו דוקטור", אך כאמור לעיל המקליט ומקור ההקלטה של שידור הרדיו הזה אינם ידועים.

הלינגר נגד רשות השידור ונגד זלצמןעריכה

רלף הלינגר, הבעלים של אחד מאולפני ההקלטות הראשונים בארץ ישראל המנדטורית ("רדיו דוקטור"), טען שבידיו הזכויות הבלעדיות להקלטה של הטקס. עם זאת, כשניסה הלינגר לתבוע את זכויות ההקלטה מרשות השידור בשנת 1981, יעץ לו שופט בית משפט השלום בתל אביב, על סמך עדותו של לוסיאן זלצמן, למשוך את תביעתו והלינגר אכן עשה זאת[11]. בשנת 1985 תבע הלינגר ישירות את לוסיאן זלצמן על הפרה כביכול של זכויות היוצרים "שלו" על ההקלטה. התביעה נדחתה על הסף, בעקבות טיעונו של לוסיאן זלצמן כי מדובר באותו עניין כמו בתביעה נגד רשות השידור ומכיוון שהלינגר משך שם את תביעתו הרי שאין הוא יכול עוד לטעון בפני בית משפט אחר את אותן טענות[12]. ערעוריו של הלינגר לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו על הסף[13][14]. ב-21 בינואר 2010 העניקה שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, לרלף הלינגר ולברוך זלצמן, בנו של לוסיאן זלצמן, תעודות הוקרה רשמיות על "תרומה להנצחת רגעיה ההיסטוריים של מדינת ישראל", אך זאת מבלי לציין במפורש את הקלטות טקס הכרזת העצמאות[15].

לקריאה נוספתעריכה

  • איזי מן, קול ישראל מירושלים...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב, ירושלים 2008

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איזי מן, קול ישראל מירושלים...1948 - 2008 /// מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב, ירושלים 2008 עמ' 106 - 110, "קול ישראל" נכתב במירכאות מאחר שזה היה "קול ישראל שבדרך" ממש לפני הקמתו ולא קול ישראל של היום.
  2. ^ שני מיקרופונים מתוצרת חברת "שור" (ארצות הברית) - Shure "Ultra" Model 701D
  3. ^ זאת לאחר הגברה מתאימה של האותות החשמליים המייצגים את הצליל
  4. ^ ראו ערך באנגלית Acetate disc
  5. ^ ארכיון המדינה, תיק ג-9035/2, לשונית ז'
  6. ^ "עמוד האש" פרק 19
  7. ^ מ.א. ברמן (מנהל שרותי ההנדסה-רדיו במשרד הדואר), במאמר: "הנדסת רדיו כובשת את גלי האתר", החובב הצעיר אלקטרוניקה פופולרית לנוער ולחובב, עורך ע. שרמר, הוצאת י. מרכוס ושות' בע"מ, ירושלים, הדפסה שנייה 1973, כרך ג' עמ' 13-15
  8. ^ כתבה על הקלטות טקס ההכרזה בקישורים חיצוניים לעיל
  9. ^ אוספי התקליטים של פרופ' אסתר גרזון-קיוי וכן של ד"ר רוברט לכמן נמצאים בארכיון הצליל הלאומי שבספרייה הלאומית
  10. ^ הוצאת כנרת, 1988
  11. ^ משה פרל, נעמה כהן, משפט טקס הכרזת המדינה הסתיים בניצחון רשות השידור: רלף הלינגר תבע את רשות השידור על שימוש ללא רשות בהקלטת טקס הכרזת המדינה. במשפט הופיע עד שטען: "אני הקלטתי. הלינגר בכלל לא היה שם"."חדשות" 13 בדצמבר 1984
  12. ^ א (ת"א) 15846/85 הלינגר נגד זלצמן, החלטת השופט נתן עמית :"דוחה את התביעה על הסף... התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 800 ש"ח..." ניתנה ביום 6 באפריל 1986
  13. ^ ע"א (ת"א) 478/86 הלינגר נגד זלצמן, בפני שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בת"א, בפסק הדין נדחה הערעור על הסף, והמערער חויב בהוצאות בסך 4000 ש"ח, ניתן ביום 1 בנובמבר 1987
  14. ^ בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון רע"א 364/87 רלף הלינגר נגד לוסיאן זלצמן, החלטת הנשיא מאיר שמגר: "מסקנותיהם של שתי הערכאות שקדמו לנו בדין יסודן, אין גם מקום לערעור נוסף ברשות לערכאת ערעור נוספת", ניתנה ב-9 בדצמבר 1987
  15. ^ זלצמן נגד הלינגר: מי הקליט את בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל באתר נענע