עמוד האש (סדרת טלוויזיה)

סדרת טלוויזיה

עמוד האש היא סדרת טלוויזיה תיעודית של רשות השידור ששודרה בערוץ הראשון על תולדות הציונות.

עמוד האש
עטיפת מארז ה-DVD, עליו לוגו הסדרה
עטיפת מארז ה-DVD, עליו לוגו הסדרה
סוגה תעודה
יוצרים יגאל לוסין והפקה של יעקב אייזנמן
כותבים יגאל לוסין
מנחים יוסי בנאי (עברית)
איאן מקלן (אנגלית)
פסקול שם טוב לוי
ארץ מקור ישראל
מספר עונות 1
מספר פרקים 19 (עברית)
7 (גרסה בינלאומית)
הפקה
מפיק יעקב אייזנמן
מפיקים בפועל נעמי קפלנסקי[1]
שידור
רשת שידור הערוץ הראשון
ערוץ ההיסטוריה (במסגרת שידורי הכבלים והלוויין)
ערוץ 20
כאן 11
פורמט (תמונה) SDTV 4:3
פורמט (קול) מונו
תקופת שידור מקורית 1980–הווה (כ־42 שנים)
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
כריכת האלבום המפואר "עמוד האש" שליווה את הסדרה וראה אור בהוצאת שקמונה וכתר הוצאה לאור

הסדרה שודרה במשך כחמישה חודשים בחורף ואביב 1981 וזכתה לאחוזי צפייה גבוהים. הסדרה שודרה מאז פעמים רבות בשידורים חוזרים בערוץ הראשון, בערוץ ההיסטוריה, בערוץ 33, בערוץ 20 ובנובמבר 2020 שוב במסגרת שידורי כאן 11.

גרסה בינלאומית של הסדרה, במספר שפות, הופקה בשיתוף ערוץ 4 הבריטי, שכללה 7 פרקים[2].

על הסדרהעריכה

הסדרה מתמקדת בתולדות הציונות החל משנת 1896, עם ההתעוררות הלאומית של הרצל, דרך תולדות העם היהודי במאה העשרים, התעוררות הציונות, העליות לארץ לפני קום המדינה, תחיית הלשון העברית, השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי בארץ ישראל, האנטישמיות באירופה, עליית הנאצים והשואה, תולדות היישוב העברי והמאבק לעצמאות ומסתיימת בשנת 1948, עם הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל.

הסדרה התבססה על חומר ארכיוני רב מארכיונים רבים ברחבי העולם ועל 250 מרואיינים מהארץ ומחו"ל, כולל אנואר סאדאת, אבא אבן, גולדה מאיר, מנחם בגין, ניצולי השואה ועוד.

"עמוד האש" נכתבה מנקודת מבט ציונית ולא מתחה כמעט ביקורת על מעשי הציונות ומחולליה (זאת בניגוד לסדרת ההמשך שלה "תקומה" מ-1998, שהתמקדה בתולדות מדינת ישראל והופקה, לטענת רבים, מנקודת מבט פוסט-ציונית). בשנת 2016 יצאה בערוץ הראשון הסדרה והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל העוסקת בתולדות ארץ ישראל משחר ההיסטוריה ועד התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, סדרה זאת נחשבת כסדרה משלימה לטרילוגיה של תולדות ארץ ישראל.

הקריין בגרסה העברית היה יוסי בנאי. את המוזיקה המקורית שליוותה את הסדרה כתב, עיבד וניצח על ביצועה שם טוב לוי.

פרקי הסדרהעריכה

  • פרק 1: היעד – ירושלים (18961917) - עוסק בראשית הציונות, הרצל, ומלחמת העולם הראשונה עד כיבוש ירושלים בידי הבריטים תקציר הפרק: תיאודור הרצל מייסד את ההסתדרות הציונית. אך בימי חייו אינו מצליח לקבל תמיכה מאחת המעצמות. רק כעבור עשרים שנה מעניקה ממשלת בריטניה את הצהרת בלפור, הקוראת להקמת "בית לאומי ליהודים בארץ ישראל"
  • פרק 2: הערבים מתעוררים (19181920) - עוסק בהמשך מלחמת העולם הראשונה עד סיומה, חוזה ורסאי והקרב שניטש בו בין היהודים לערבים. תקציר הפרק: בריטניה מעמידה את האמיר פייסל בראש ממשל עצמאי למחצה בסוריה ובעבר הירדן. וכאשר מתברר לערביי ארץ ישראל, כי לסוריה מובטחת עצמאות ואילו ארץ ישראל איננה מובטחת להם על פי הצהרת בלפור, הם מתעוררים לפעולה פוליטית, בהדגישם כי פלסטין היא "סוריה הדרומית"
  • פרק 3: עם ישראל אייכה? (שנות ה–20) - עוסק בקריאתו המפורסמת של חיים ויצמן (-שם הפרק) בעקבות העובדה שהעם היהודי לא ניצל את השעה לעלות בהמוניו לארץ. פירוק הגדודים העבריים. תקציר הפרק: מדוע לא ניצלו היהודים את שעת הכושר שנפתחה לפניהם עם ראשית המנדט ולא עלו בהמוניהם לארץ ישראל? מדוע לא הספיקו להקים את מדינת ישראל בטרם השואה? מה פשר קריאתו המפורסמת של ד"ר וויצמן "עם ישראל אייכה?"
  • פרק 4: העמק הוא חלום (שנות ה–20) - עוסק בעלייה השלישית ובפרעות של תר"פ ותרפ"א. תקציר הפרק: בראשית שנות העשרים הייתה הארץ מחוז חפצם של חלוצים בעלי חלומות. הם סללו כבישים, ייבשו ביצות, הקימו קיבוצים ומושבים. מטרתם הייתה לברוא בארץ חברת מופת, שאין בה עשירים ועניים וכולם מתפרנסים מפרי עמלם.
  • פרק 5: המקום השקט ביותר במזרח התיכון (שנות ה–20) - עוסק בעלייה הרביעית ובהידרדרות לפרעות תרפ"ט. תקציר הפרק: בשנת 1924 מחוקק הקונגרס האמריקני את "חוק המיכסות", ששם קץ להגירה ההמונית לארצות הברית. ארץ ישראל שהייתה עד כה יעד לחלוצים אידיאליסטים משמשת מכאן ואילך מקלט לפליטים נרדפי אנטישמיות. שמונה שנים של שקט יחסי מסתיימות בגל התנפלויות ערביות על יישובים עבריים בארץ ישראל. אלה היו פרעות תרפ"ט
  • פרק 6: פרשת הדרכים (19291933) - עוסק בספר הלבן של פאספילד והקמת ארגון ב' (לימים-האצ"ל). תקציר הפרק: עם התחזקות התנועה הלאומית הערבית בהנהגת המופתי, מבקשת ממשלת בריטניה לסגת מהתחיבויותיה ליהודים. הציבור בארץ נחלק ביחסו לשאלה הערבית. מכאן ממליצה "ברית שלום" על מדינה דו-לאומית, ומכאן תובע ז'בוטינסקי מדיניות של קיר ברזל. המשבר הכלכלי העולמי ועליית הנאצים בגרמניה מבשרים רעות.
  • פרק 7: חשרת הסופה (1933–1935) - עוסק בעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובתחילת העלייה החמישית. תקציר הפרק: נבואות הציונות בדבר עתיד יהודי אירופה מתחילות להתגשם עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. הדמוקרטיות המערביות נועלות את שעריהם בפני פליטים מגרמניה ומפולין, ואלה המצליחים להגיע לארץ ישראל מכפילים בתוך 4 שנים את האוכלוסייה היהודית פי שלושה ויותר: מ-120 אלף ל-400 אלף. הארץ משגשגת, ותל אביב הופכת מעיירה קטנה לעיר ולכרך.
  • פרק 8: מאורעות ומרד (1936) - עוסק במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול) תקציר הפרק: בשנת 1936 מכריזים הערבים על שביתה כללית, ופותחים בהתקפות רצחניות על יהודים. אלה "מאורעות תרצ"ו" (או "המרד הערבי" 1936), אך בניגוד לכוונות הערבים הן רק מסייעות לחיזוקו של היישוב היהודי. בריטניה משגרת לארץ ועדה מלכותית. וזו ממליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ערבית ויהודית.
  • פרק 9: מי מפחד ממדינה יהודית (19371938)- עוסק בוועדת פיל ובחומה ומגדל תקציר הפרק: עם חידוש המרד הערבי (מאורעות תרצ"ז-תרצ"ח), חוזרת בה ממשלת בריטניה מן התוכנית לחלוקת הארץ ולהקמת מדינה יהודית. היטלר מספח את אוסטריה ומצווה לגרש את כל יהודיה, אך שערי כל ארצות העולם, כולל שערי ארץ ישראל, ננעלות בפני פליטים יהודים. באותו זמן מתעצם כוחו הצבאי של היישוב היהודי בארץ, והוא ער לתנופת התיישבות חסרת תקדים.
  • פרק 10: מלכודת (1938–1939) - עוסק בהתגברות האירועים האנטישמיים בגרמניה, ששיאם בליל הבדולח, שגרמו לגל בריחה גדול משם. אלא שלא היה להם לאן לברוח כי כל המדינות סגרו את שעריהן והתנערו מהבעיה בתירוצים מגוונים (ועידת אוויאן). תקציר הפרק: רדיפת יהודי גרמניה מגיעה לשיא ב-"ליל הבדולח". בימים ובאוקיינוסים שטות אניות שאינן יכולות להוריד את נוסעיהן - פליטים יהודיים - בשום נמל. בריטניה מפרסמת את "הספר הלבן" שבו היא מתכחשת למעשה ל-"הצהרת בלפור", וברייכסאג מאיים היטלר לראשונה בהשמדת היהודים.
  • פרק 11: חיילים ללא דגל (1939–1941) - פתיחת מלחמת העולם השנייה וההתגייסות של היישוב לצבא הבריטי, למעט פורשים מהאצ"ל, שהקימו את ארגון הלח"י. תקציר הפרק: 27 אלף יהודים ארץ-ישראליים מתנדבים בימי מלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי, אבל תביעתם להילחם על דגלם נדחית בשל חששה של ממשלת המנדט מפני מרד ערבי פרו-נאצי. עם התקדמות הגרמנים בצפון אפריקה, נשקפת סכנה חמורה ליישוב היהודי בארץ ישראל.
  • פרק 12: הפתרון הסופי (1941–1942) - עוסק בשואה ובפתרון הסופי תקציר הפרק: תוכנית "הפתרון הסופי" - שם הצופן להשמדת יהודי אירופה - מתחילה עם פלישת הגרמנים לברית המועצות. הידיעות על ההשמדה מתקבלות בארץ באי-אמון. רק אחרי בלימת הגרמנים באל-עלמיין, עם חלוף הסכנה ליישוב היהודי בארץ ישראל, נוכח העולם לדעת כי באירופה מתרחשת שואה.
  • פרק 13: שואה וגבורה (1942–1943) - עוסק במרד הגטאות ובמרידות במחנות ההשמדה. תקציר הפרק: בסטאלינגרד ובאל-עלמיין מתהפך גלגל המלחמה לרעת הגרמנים, אך זה לא מונע מהם מלהגביר את קצב השמדת היהודים. ב-19 באפריל 1943, ערב חג הפסח, פורץ מרד גטו ורשה.
  • פרק 14: בעל הברית הנשכח (1943–1945) -עוסק בסיום מלחמת העולם השנייה והקמת האו"ם. תקציר הפרק: השמדת היהודים נמשכת. תוכניות להצלת יהודים אינן מתממשות. צנחנים יוצאים מן הארץ לאירופה הכבושה - מעטים ובאיחור, ובארץ מכריז האצ"ל על "מרד" נגד השלטון הבריטי.
  • פרק 15: המאה אלף (1945–1946) - עוסק בבריחה והמשך התבצרות הבריטים בספר הלבן. תקציר הפרק: הניצחון על גרמניה הנאצית אינו שם קץ לסבלות היהודים. ניצולי מחנות הריכוז השבים לבתיהם בפולין נתקלים שם באיבה ומעשי אלימות. בריטניה מתכחשת להבטחותיה לפתוח את הארץ לעלייה ולהתיישבות, וגורמת לשיתוף פעולה בין ההגנה, האצ"ל ולח"י במסגרת "תנועת המרי".
  • פרק 16: המאבק (1946–1947) - עוסק במאבק המאוחד של המחתרות (תנועת המרי העברי) תקציר הפרק: פעולות "תנועת המרי" מגיעות לשיא ב-"ליל הגשרים", אך שיתוף פעולה זה בין ה-"הגנה" ובן האצ"ל ולח"י בא אל קצו אחרי אסון הפיגוע במלון המלך דויד. האצ"ל והלח"י שבים לפעולות טרור, ההגנה מתמקדת בפעולות התיישבות והעפלה - והבריטים מעבירים את שאלת ארץ ישראל להכרעת האו"ם.
  • פרק 17: משפט האומות (1947) - עוסק במרוץ הדיפלומטי לאישור החלטת החלוקה והצלחתו. תקציר הפרק: האם תקום מדינה ליהודים בארץ ישראל? ועדה מטעם האו"מ מגיעה לארץ ובזמן חקירותיה מופיעה בנמל חיפה האניה "אקסודוס", שמסעירה את דעת הקהל העולמית. המלצת הוועדה בדבר חלוקת הארץ נתמכת באופן יוצא מן הכלל גם על ידי ארצות הברית וגם על ידי ברית המועצות. בכ"ט בנובמבר 1947 מחליט האו"ם על הקמת שתי מדינות - אחת ליהודים, אחת לערבים, בארץ שמחה ללא גבול.
  • פרק 18: מגש הכסף (19471948) - עוסק בראשית מלחמת העצמאות עד מבצע נחשון. תקציר הפרק: ערביי ארץ-ישראל פותחים במעשי איבה כדי לסכל בכוח את הקמת המדינה היהודית, ומצליחים לשים מצור על ירושלים. משרד החוץ האמריקני, שמתרשם כי היהודים אינם מסוגלים לשלוט במצב, מציע לבטל את תוכנית החלוקה ולהעמיד במקומה את הארץ תחת נאמנות האו"מ. בן-גוריון מחליט לעבור ממגננה להתקפה כדי להסיר את המצור מעל ירושלים.
  • פרק 19: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל" (1948) - עוסק בהמשך המלחמה עד להכרזת המדינה. תקציר הפרק: עם הסרת המצור על ירושלים, מתהפך גלגל המלחמה לטובת היהודים, אבל ארצות הברית ממשיכה במאמציה לסכל את תוכנית החלוקה ומפעילה לחצים על היהודים שלא להכריז על עצמאות. דוד בן-גוריון אינו נכנע ללחצים. ובה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, מכריז על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל!". בעולם קולות נגד הקמת המדינה. ב-15 במאי 1948 מכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל.

הפקהעריכה

הרעיון להפיק סדרה על הציונות הובא בעקבות מלחמת יום כיפור, תחילה דובר על הפקת סדרה רחבת היקף על תולדות העם היהודי, אך לאחר החלטת האו"ם 3379 ב-1975, שהשוותה את הציונות לגזענות, הוחלט להתמקד בתולדות הציונות. לטענת יגאל לוסין (בהקדמה לספר "עמוד האש"), "אז התעורר הצורך להסביר לעולם, ציונות מהי. בעצם, התברר גם הצורך להסבירה לעצמנו". בתחילה הייתה כוונה להתמקד בסכסוך הישראלי-ערבי, אולם בגלל העדר חומר על הצד הערבי עבר עם הזמן מרכז הכובד אל הציונות[3].

הסדרה נחשבה להפקת ענק יוקרתית של הטלוויזיה הישראלית. הושקעו בה תקציבים גדולים ואנשי הטלוויזיה עבדו על הפקתה במשך חמש שנים החל מ-1976, בפיקוחם של חמישה היסטוריונים. היוצר, החוקר, התסריטאי והעורך הראשי שלה הוא יגאל לוסין והמפיק הוא יעקב אייזנמן[4]. במהלך הפקת הסדרה הוחלט על העברת תוכן הסדרה למליאת רשות השידור לביקורת, ונטען שהדבר הביא לחצים פוליטיים שעיכבו את השלמת הסדרה[5]. לצורך הכנתה נבדקו 35 ארכיוני סרטים, 12 בישראל ו-23 ברחבי העולם ונאספו 1300 סרטים. רבים מהסרטים ששולבו בסדרה מקורם בארכיון מוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון, סרטים שצולמו במהלך תקופת המנדט. בנוסף הושקע מאמץ נרחב בהקלטת ראיונות עם 250 איש בישראל ובעולם[4].

בשנת 1998 הפיק הערוץ הראשון, לרגל חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, סדרה תיעודית נוספת בשם "תקומה", אשר למעשה המשיכה מן המקום בו "עמוד האש" עצרה, ומספרת על ההיסטוריה של מדינת ישראל מקום המדינה ועד רצח רבין בשנת 1995[6].

הגרסה הבינלאומיתעריכה

בסוף 1985 רכשה תחנת הטלוויזיה הבריטית 'ערוץ 4' את זכויות השידור של הסדרה באנגלית, תמורת כ־150 אלף דולר. הוסכם כי הגרסה באנגלית תקוצר מ־19 ל־7 פרקים[2]. את הקריינות באנגלית ביצעה השחקן איאן מקלן והסדרה שודרה ב'ערוץ 4' החל מספטמבר 1986[7]. עד 1988 כבר הופקה הגרסה הבינלאומית המקוצרת בארבע שפות - אנגלית, גרמנית, צרפתית וספרדית, ונמכרה ל־12 מדינות. והחלו מגעים על יצירת גרסה של 90 דקות בלבד עבור ארצות הברית[8].

שידורעריכה

שני פרקים של הסדרה (4, 17) שודרו ביום העצמאות של שנת 1980[9]. אז גם ניתן לסדרה השם "עמוד האש", לאחר שתחילה הוחלט לקרוא לה "ראי"[10].

הסדרה שודרה במשך כחמישה חודשים החל מינואר 1981, על מנת להשלים את שידורה ביום העצמאות של 1981[11]. הסדרה זכתה לאחוזי צפייה גבוהים מאוד.

בחודשים יולי-נובמבר 1991 שודרה הסדרה שוב בערוץ הראשון עם תרגום לרוסית[12]. גרסה זו נמכרה לשידור גם בטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות[13].

בשנת 2005 יצאו לאור כל פרקי הסדרה ב-DVD בעברית ובאנגלית. נוסף על הקופסה המהודרת של תקליטורים מסופר סיפור תולדות הציונות באלבום מהודר, המשלב טקסט ותמונות מתוך הסדרה המצולמת (הוצאת שקמונה וכתר הוצאה לאור, 1982)[14].

בשנת 2008 היא שודרה בערוץ ההיסטוריה. באותה שנה החלה רשות השידור להעלות את פרקי הסדרה לאתר האינטרנט שלה, לרגל חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, ובשירות וידאו על פי דרישה של חברת "HOT"[15].

בקיץ 2011 שודרה שוב בערוץ הראשון, לרגל 30 שנה לשידור הראשון שלה[16].

בסוף 2013 שודרה בערוץ 33[17].

בדצמבר 2016 החל שידורה בערוץ 20[18].

בנובמבר 2020 החל שידורה בכאן 11.

ביקורת ותיקוןעריכה

בשנת 1979, טרם הקרנת הסדרה, הקימה ויקי שירן תנועה בשם "צל"ש - ציונות למען שוויון", בה היו חברים 8 אקדמאים[19], ביניהם סמי סמוחה ודניאל בן סימון, שנלחמה נגד היעדר יצוג הולם של המזרחים בתקשורת, בין השאר בסדרה "עמוד האש" שהייתה לקראת סיום הפקתה[20]. בעקבות המחאה, הציעו לויקי שירן להכין רשימה, המפרטת מה ראוי לתקן ולהוסיף בסדרה. היא אף קיבלה את כל התסריטים כדי לעיין בהם ולציין את הערותיה[10]. יגאל לוסין אמר, כי אף הוצע לה גם להצטרף למערכת הסדרה כעובדת בשכר, אבל היא לא נענתה וגם לא הגישה את תיקוניה לתסריטים. שירן מצידה אמרה כי התיקונים שבהם דובר היו חסרי משמעות וכי הקונצפציה שלפיה נבנתה הסדרה לדעתה, הייתה מוטעית מיסודה[10]. עקב כך תנועת צל"ש "שמה לה למטרה ללחום בכל דרך חוקית נגד הקרנת תוכנית הטלוויזיה 'עמוד האש'"[21], יוצגה על ידי עורך הדין שמעון שטרית. היא הגישה מספר עתירות נגד הקרנת התוכנית לבג"ץ, אולם אלו נדחו סופית בשנת 1981 על ידי בית המשפט. בין הסעיפים שהועלו כנגד הסדרה בבית המשפט היו הטענות הבאות:

  • "חלק גדול מדי באופן יחסי, על פי מבחני הסבירות של המאמצים שהושקעו על ידי מפיקי הסדרה והצוות המועסק על ידם, בחשיבה, בזמן ובממון, באיסוף חומר, ובעריכת מחקרים ותחקירים, התמקדו בגושים של מזרח, מרכז ומערב אירופה, בעוד שהגוש אסיה-אפריקה-בלקן, לא זכה לטפול הולם, לא נערך לגביו מחקר ראוי, ולא הוקצו לו משאבים ראויים, על פי מבחני הסבירות"[21].
  • "מפיקי הסדרה ועובדיהם התעלמו מעובדות היסטוריות שאינן שנויות במחלוקת המעידות על תרומת יהודי המזרח למפעל הציוני ותקומת מדינת ישראל. כך, למשל, לא דווחו כלל על עליות יהודים מארצות האסלאם והבלקן במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עליות שהיוו חלק נכבד מהתשתית היהודית בארץ ישראל המחודשת ולא דיווחו על העלייה הבלתי לגלית רחבת ההיקף מארצות המזרח והתעלמו משעור העלייה הגבוה של היהודים מארצות אלה"[21].
  • "בהתמקדותה ביהדות אשכנז ובהתעלמות מהתהליכים שהתרחשו אצל יהודי המזרח חוטאת הסדרה בחוסר איזון משווע ואינה משקפת את כל שבטי ישראל כראוי תוך הצגת הנושא באורח בלתי מאוזן ותוך פגיעה קשה בתדמיתה של יהדות המזרח בעיני עצמה כבעיני אחרים"[21].

בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי אף שיש לעותרים זכות עמידה הרי ש

הנדרש מבית-משפט למהותו אינו אלא אקט חד וחלק של צנזורה כפשוטה, שהוא, למשל, באופן ברור וגלוי מעבר לדרישה לזכות התגובה למען האיזון וההצגה ההוגנת

נימוקי השופט מאיר שמגר

השופטת מרים בן-פורת הביעה את דעתה כי אין בדחיקת מקומם של המזרחים משום פגיעה בשל העובדה שמדובר בחלקים של אותו עם.

"יהדות המזרח" כמו "יהדות אשכנז" אינן אלא אברים של אותו גוף, שעליו יש לשמור מפני פיצול מזיק, שריח של פירוד לבבות נודף ממנו. לפי הלך מחשבה זה ספק בלבי, אם יכולים העותרים להישמע בטענה, כי הסדרה המוקרנת בטלוויזיה מהווה "פגיעה קשה בתדמיתה של יהדות המזרח בעיני עצמה כבעיני אחרים", משל היה זה גוף נפרד, הנושא את עצמו, ואשר שאר חלקי העם הם, מן הסתם, אותם "אחרים", שבעיניהם הושפל כבודו.

נימוקי מרים בן-פורת בדחיית העתירה

בראיון שנערך במלאת 30 שנה לשידור הסדרה, באוקטובר 2011, הסביר לוסין את עמדתו בנושא[22]:” הסדרה עסקה בתקופה שבין הקונגרס הציוני הראשון ועד הקמת המדינה ואז פעילי התנועה הציונית היו אשכנזים. המזרחים לא קיבלו ייצוג זהה משום שהסדרה נגמרה בבן גוריון. עד אז פעיליה הראשיים של הציונות, פעילים שהביאו להקמת המדינה, היו אשכנזים. אני לא מבחין בדרך כלל בין אשכנזים ללא אשכנזים. מי שתקף אותי הוא הגזען”. לוסין המשיך והסביר כי: ”היה מקום לתת ביטוי למזרחים וציינו את המרד בעירק, כולל את עליית המעפילים העירקים במטוס ואת העלייה הראשונה של התימנים, כמעט את כל עולי הגרדום של אצ"ל ולח"י שהיו שם הרבה מזרחים. אבל רוב היישוב בארץ היו אשכנזים והמבנה הדמוגרפי השתנה רק אחרי הנקודה בה הסתיימה הסדרה”. הוא גם הסביר שהייתה מתוכנת הפקה של סדרת המשך, מיד לאחר הפקת "עמוד האש", ”בה הסיפור המזרחי היה מקבל את מלוא הכבוד. תפקידם אחרי הקמת המדינה היה גדול ומפואר”[22].

בשל ביקורות אלו וביקורות ואחרות המליצה ועדת ביטון ביולי 2016[23], בראשות המשורר ארז ביטון, להוסיף מספר פרקים חדשים לסדרה כדי ש”תביא לביטוי את תרומתם של יהודי המזרח לציונות, להקמת המדינה וליישוב הארץ”, בשל ההפקה הקודמת ש”הדירה את יהודי המזרח כאילו אין להם כל תרומה לרעיון הציוני”[24].

באוקטובר 2022, דווח כי תופק סדרה חדשה בת 12 פרקים על קהילות המזרח על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן", במימון משרד החינוך, אשר תוקרן לציבור הרחב ותהיה חלק מהלימודים בבתי הספר[25].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^   איתי שטרן, מתה נעמי קפלנסקי, מוותיקות רשות השידור, באתר הארץ, 25 ביוני 2016
  2. ^ 1 2 טכנאי הטלוויזיה: עכשיו גם נגד עמוד האש, כותרת ראשית, 12 במרץ 1986
  3. ^ חלום ציוני ב-70 מליון ל"י, מעריב, 18 בדצמבר 1980
  4. ^ 1 2 ישראל לנדרס, הקרב על הראי, דבר, 6 ביולי 1979
  5. ^ נחום ברנע, כה אמר הדרג העליון, דבר, 9 במרץ 1979
  6. ^ תקומת הטלויזיה במיטבה, באתר גלובס, 25 במרץ 1998
  7. ^ רן גפן, איאן מק׳קאלן במקום יוסי בנאי, חדשות, 4 באוגוסט 1986
  8. ^ עמוד האש ־ לארה"ב?, מעריב, 24 במרץ 1988
  9. ^ שניים מפרקי הסדרה עמוד האש, דבר, 20 באפריל 1980
  10. ^ 1 2 3 ישראל לנדרס, הקרב על,הראי, דבר, 6 ביולי 1979
  11. ^ עמוד האש יוקרן ב-19 פרקים, מעריב, 15 בדצמבר 1980
  12. ^ "עמוד האש" באמהרית, ומיד, חדשות, 9 ביולי 1991
    תנו עוד ועוד עמוד האש, מעריב, 20 בנובמבר 1991
  13. ^ הגר רם, שוקי לבנון, למרות הכחשות מקל, דווח לו: הסובייטים רוצים את "עמוד האש", חדשות, 2 באוקטובר 1991
    הגר רם, "עמוד האש" תוקרן בבריה"מ, חדשות, 7 באוקטובר 1991
  14. ^ עכבר העיר, רשות השידור מוציאה די-וי-די של הסדרה רחבת היריעה "עמוד האש", באתר הארץ, 22 במאי 2005
  15. ^ יעל גאוני, ‏עסקה נוסטלגית: ערוץ 1 ישדר תוכניות ארכיון ב-VOD, באתר גלובס, 29 ביולי 2008
  16. ^ ניר קיפניס, ‏להתרגש בכל פרק מחדש, באתר גלובס, 12 ביולי 2011
    בני מר, גיבורי ילדות | להתמכר לעמוד האש, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2011
  17. ^ ניר קיפניס, ‏וזהו סוף הזיכרון, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2013
  18. ^   רוגל אלפר, חבל שיאיר לפיד לא מקריין את "עמוד האש", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
  19. ^ ברוך מאירי, היום תידון בבג"ץ בקשה למנוע שידור 'עמוד האש', מעריב, 2 בינואר 1981
  20. ^ רוני אשל, נציגי עדות המזרח קוראים תגר על קיפוח ייצוגם בכלי התקשורת, מעריב, 25 באוקטובר 1979
  21. ^ 1 2 3 4 בג"ץ 1/81 - ויקי שירן ו-7 אח' נ' רשות השידור ו-2 אח' . פ"ד לה(3), 365.
  22. ^ 1 2 מערכת וואלה! חדשות‏, יוצר "עמוד האש": תפקיד המזרחים בהקמת המדינה - מזערי, באתר וואלה!‏, 10 באוקטובר 2011
  23. ^   ירדן סקופ, המלצות ועדת ביטון: מסעות תלמידים לספרד ומרוקו והפקת "עמוד האש המזרחי", באתר הארץ, 7 ביולי 2016
      ליאת בן דוד, מה לעשות שהרצל היה אשכנזי, באתר הארץ, 20 ביולי 2016
  24. ^ ועדת ביטון באתר משרד החינוך, עמ' 208
  25. ^ תמר טרבלסי חדד, תיקון היסטורי: "עמוד האש", גרסת יהדות המזרח, באתר ynet, 13 באוקטובר 2022