אהל שם (מפעל תרבות)
אהל שם הוא מרכז תרבות יהודית-עברית ברחוב בלפור 30 בתל אביב, שנוסד על ידי הנדבן שמואל בלום.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון, מרכז תרבות, מתנ"ס  |
| כתובת |
רח' בלפור 30 |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
שמואל בלום |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 9 במאי 1929 |
| תאריך פתיחה רשמי |
9 במאי 1929 |
| קואורדינטות | 32°04′02″N 34°46′33″E / 32.06709°N 34.77575°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   אהל שם  | |
  | |
היסטוריה
עריכהב-1924 עבר המשורר חיים נחמן ביאליק לגור דרך קבע בתל אביב, ותרם להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב. ב-1926 החלה בעידודו מסורת "עונג שבת", מפגשי תרבות בשבת אחר הצהריים, במסגרתם הועברו הרצאות בקשת רחבה של נושאים, ובהם ספרות, היסטוריה, יהדות והגות, על ידי טובי המרצים והמלומדים, באופן שכוון לקהל הרחב והמשכיל. עם התגברות ההתעניינות הציבורית התעורר הצורך במשכן קבע להתכנסויות אלה.
התעשיין והנדבן הציוני שמואל בלום הרים את הכפפה והחליט להקים בית תרבות עברית כתרומה לקהילה, ולכבוד יובל השישים של ביאליק. בלום תרם את המגרש הגדול שבבעלותו שנרכש מיחיאל זליקובסקי, ברחוב בלפור ואת עלות בניית הבניין (הבנייה נוהלה בידי הקבלן סם וילסון).
בל"ג בעומר תרפ"ח (1928) הונחה אבן הפינה[1][2], וב-9 במאי 1929[3] נחנך בניין "אהל שם"[4] ובמרכזו אולם המכיל 1,000 מקומות ישיבה.
בשנותיו הראשונות שימש אולם "אהל שם" למטרות "עונג שבת" וגם כבית כנסת בערבי שבתות ובחגים. בין המרצים המשתתפים במפגשי "עונג שבת" נמנו השופט פרופ' משה זילברג, הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט, הסופר שמואל נבון, הסופר שמואל טשרנוביץ, המשורר יצחק ליב ברוך, המוזיקאים מנשה רבינא ויריב אזרחי, והחזנים שלמה רביץ ויוסף רוזנבלט.
מסוף שנות ה-30 עד להקמת היכל התרבות ב-1957 היה אולם "אהל שם" משכנה הקבוע של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית ואחר כך התזמורת הפילהרמונית הישראלית[5]. בין המוזיקאים שהופיעו בו היו הפסנתרן ארתור רובינשטיין והכנרים יהודי מנוחין, ברוניסלב הוברמן ויאשה חפץ. באפריל 1948, כשבועיים לפני הכרזת העצמאות, הוקלט באולם המנון "התקווה" בביצוע התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, הקלטה שבוצעה על ידי חברת "צליל" ואשר שימשה במשך שנים רבות את "קול ישראל", במיוחד כאות סיום יום השידורים בחצות, ואת שגרירויות ישראל ברחבי העולם.
בשנים הבאות שימש האולם להצגות יידיש ולהצגות ילדים, כבית קולנוע[6][7] ולעיתים הושכר למופעי סוף שנה של בתי ספר. תקופה מסוימת הוצגו במקום הצגות של תיאטרון "הבימה".
בשנת 1953 הועלתה באולם ההצגה "יוסף ואחיו" של המחזאי יצחק חכימי בשפה הפרסית.
מאמצע שנות החמישים הירבו להופיע ב"אהל שם" דז'יגאן ושומאכר, ולאחר פירוק הצמד המשיך להופיע לבדו שמעון דז'יגאן.
בשנת 1960 הופיע הזמר חוזליטו ב"אהל שם".
בשנת 1963 הותקן מיזוג אוויר באולם, אירוע בולט בתל אביב דאז.
בין השנים 1960 - 1965 שימש אולם "אהל שם" כמשכנה של תוכנית הבידור של "קול ישראל" "בידור 60" (61, 62 ... עד 65), שהוקלטה בו באופן פומבי אחת לשבועיים. התוכנית שודרה בקביעות ב"גל הקל" של אותן שנים (בהמשך רשת ב'). משתתפת קבועה בתוכניות אלה הייתה תזמורת הבידור של קול ישראל שנוסדה בשנת 1960 בידי משה וילנסקי, והוכשרה לשמש תזמורת קלה בידי המנצח והמעבד ההולנדי הנודע דולף ואן דר לינדן. על התזמורת ניצחו בין השאר: משה וילנסקי, משה עצמון, לאסלו רוט, אדי הלפרן, אלי רובינשטיין ואחרים.
אחת למספר חודשים שודרה התוכנית בשידור חי מאולם "אהל שם". כל תוכנית החלה ב"אות התוכנית", שהולחן בידי משה וילנסקי. מנחי התוכנית היו עפרה סמואל ועזריה רפופורט. בדרך כלל הם הינחו את התוכנית לסירוגין ולעיתים יחדיו. בתוכנית הופיעו אמנים ישראלים כשושנה דמארי, חנה אהרוני, רחל אטאס, רבקה רז, אריק איינשטיין, רביעיית מועדון התיאטרון ורבים אחרים. התארחו גם זמרים והרכבים מחוץ לארץ, כגון לוס פרגוואיוס, לוס מצ'וקמבוס ועוד.
ב"אהל שם" אף הוקלטו "הקלטות הגיבוי" של התוכנית, כלומר אותם קטעים מוזיקליים שאמורים להחליף את הקטעים המוקלטים פומבית, אם משהו ישתבש או יימחק.
בין השנים 1992–1995 הופיעה ב"אהל שם" התזמורת הסימפונית תל אביב, שם גם שכנו משרדיה.
ב-2010 הקצתה עיריית תל אביב-יפו את הבניין לתיאטרון אורנה פורת.
בשנת 2021 בעקבות פסק דין של בית המשפט, תיאטרון אורנה פורת התפנה מהמקום, ועקב זכייתה של עמותת "המקום- מרכז תרבות ורוח ליהדות בתל אביב" היא נכנסה לבניין, ועושה בו פעילות התואמת את רצון ה"הקדש" ומטרותיו הראשוניות של מקימי הבניין, אשר בנו אותו לטובת הציבור הרחב ובפרט הציבור התל אביבי, כמקום של מפגש, אחדות, והכרת היהדות.
לקריאה נוספת
עריכה- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ט, 1999, עמ' 136
- מיכאל טוכפלד, אוהל המאבק, מקור ראשון, דיוקן, עמודים 20–28, גיליון 1231, 12 במרץ 2021
- "ההקדש האבוד: הארגון שמחזיר את אוהל שם לשורשיו", מיכאל טוכפלד, מקור ראשון, 15 במרץ 2021
קישורים חיצוניים
עריכה
- חיים נחמן ביאליק, "על תעודת "אהל שם"" בפרויקט בן-יהודה
- ליטל לוין, היום לפני 81 שנים: חנוכת "אהל שם", בית לתרבות עברית, באתר הארץ, 9 במאי 2010
- דוד חרמץ, מחאת האוהל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בדצמבר 2011, פורסם במקור ראשון
- ארנון וגדעון גרייף, תזמורת הבידור של קול ישראל: פרק נשכח בתולדות המוזיקה הישראלית, בבלוג "עונג שבת", 1 באפריל 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ חיים נחמן ביאליק, "על "אהל שם" ו"ענג שבת"" בפרויקט בן-יהודה
- ^ הנחת אבן הפינה לאוהל שם, הארץ, 9 במאי 1928
- ^ "אוהל שם", דבר, 10 במאי 1929
- ^ חנוכת "אוהל שם", הארץ, 10 במאי 1929
- ^ "יותר מדי כסאות בזמן הקונצרטים", מעריב, 4 בדצמבר 1950
- ^ צבי אלגת, "תכרכי" קולנוע ל"אהל שם", מעריב, 22 באפריל 1962
- ^ שמעון פינס, "אהל שם" - בית קולנוע, דבר, 12 באפריל 1962