הריקוד האחרון

הריקוד האחרון
בימוי	יוסי אשדות
הופק בידי	מירית בוארון
תסריט	יוסי אשדות
עריכה	ויקה שורוק
שחקנים ראשיים	שלמה בר, סמסון קהמקר
מוזיקה	שלמה בר סמסון קהמקר
צילום	אריה שלזינגר
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	מחלקת תעודה ערוץ 1
הקרנת בכורה	2002
משך הקרנה	55 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט תיעודי
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט קולנוע ישראלי. אם התכוונתם לסדרה על מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, ראו מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון.

הריקוד האחרון הוא סרט תיעודי בן 55 דקות של הבמאי יוסי אשדות, בהפקת מחלקת התעודה של הערוץ הראשון^[1].

רקע - כללי עריכה

הריקוד האחרון מספר את סיפורם של שלמה בר וסמסון קהמקר מקימי להקת הברירה הטבעית.

להקת הברירה הטבעית הוקמה בשנת 1977 ב'באר יעקב' על ידי שלמה בר שקיבל באותה העת מהמחזאי יהושע סובול והבמאית נולה צ'לטון להלחין את שירי מחזה המחאה 'עצבים' שהם העלו באותה העת בתיאטרון חיפה. בהרכב הלהקה המקורי נגנו ושרו: ישראל בורוכוב - גיטרה בס, מיגל הרשטיין - גיטרה, סמסון קהמקר - כינור ושלמה בר - תיפוף^[2].

רקע לסרט עריכה

בשנת 2000, בעקבות החמרה וסיבוכים של מחלת סוכרת ממנה סבל סמסון קהמקר עוד מילדותו, נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו השמאלית, מצב אשר הביא לעזיבתו את הלהקה. כשנה לאחר מכן, בנובמבר 2001 ערך שלמה בר מופע פרידה לשותפו לדרך במשך 21 שנות יצירה וחברות קרובה^[3].

המופע התקיים בהאנגר 11 בנמל ת"א, שם התכנסו שלמה בר יחד עם יוצרים נוספים כדי לכבד את סמסון. את אירוע הפרידה תיעדה המצלמה של הבמאי יוסי אשדות מתוך כוונה להופכו לכתבת טלוויזיה שתעלה ב'יומן תרבות' בערוץ הראשון. עוד באותו ערב ביקש הבמאי אשדות להגיע לביתו של סמסון עם צוות צילום לצורך צילום ראיון אישי. המפגש בין הבמאי לבין סמסון בדירתו המוזנחת באשדוד, כשהוא במצב כלכלי ובריאותי קשה, הוליד את הסרט 'הריקוד האחרון' המספר את סיפורם של סמסון קהמקר ושותפו לדרך היצירה שלמה בר.

הסרט עריכה

הסרט נפתח בסצנה מתוך מופע הפרידה מסמסון שנערך באולם האנגר 11 בנמל תל אביב ב - 2001^[3]. סמסון עולה לבמה כשהוא על כיסא גלגלים לקול תשואות הקהל שמילא את האולם עד אפס מקום. על הבמה מנגן סמסון יחד עם חברי הלהקה לקול שירתם של: שלמה בר, אהוד בנאי, דויד ד'אור אתי אנקרי ומאיר בנאי, את להיטה הגדול ביותר של הלהקה 'ילדים זה שמחה' בפעם האחרונה בחייו. משם עובר הסרט לתיאור חמש תקופות בחייהם האישיים של סמסון ושלמה כיוצרי להקת הברירה הטבעית. משם מתגלגל הסרט לראיונות פרידה של משתתפי המופע מסמסון. אהוד בנאי, איתי אנקרי, דויד דאור ומאיר בנאי. כל אחד מהם בדרכו מוצא את הדרך להיפרד ממנו ועדיין להשאיר תקווה קטנה שאולי יבריא וישוב לנגן. שיאו של הסרט במפגש בין שלמה בר לסמסון קהמקר בדירתו שבאשדוד, מפגש המסכם 21 שנות יצירה משותפת. על רקע כותרות הסרט שר שלמה בר את השיר 'אלי אלי - שלא יגמר לעולם' על פי בקשתו של סמסון. בסרט משתתפים גם המחזאי יהושע סובול, איש הרדיו והטלוויזיה, יואב קוטנר, איש הרדיו והתרבות, יובל מסקין, הפובליציסטית, ממקימי הקשת המזרחית החדשה, ויקי שירן, ועוד.

פסקול הסרט מורכב מקטעים אינסטרומנטליים של הברירה הטבעית יחד עם שירים כמו: תפילה (ביצוע אנפלגד של שלמה בר), ילדים זה שמחה, רוץ עבדי דנינו, יעני בן 16, שיר השוק, סודות, יחף ועוד.

הסרט הוקרן בפעם הראשונה בפסטיבל לטלוויזיה ראש פינה. בסינמטק תל אביב ובמסגרת מחלקת התעודה של הערוץ הראשון.

בעקבות הקרנת הסרט בו נחשף מצבו העגום של היוצר סמסון קהמקר, החליטו גורמי הרווחה בעיר אשדוד לתמוך בסמסון. הוא הועבר לדירת קרקע על מנת שיוכל להתנייד בקלות עם כיסא הגלגלים, קיבל תמיכה וסיוע רפואי ונפשי וכן קיצבה חודשית קטנה אשר סייעה לרווחתו עד יום מותו.

ב - 8 לחודש יולי 2007 שש שנים לאחר מופע הפרידה מלהקת הברירה הטבעית וחמש שנים לאחר צאת הסרט 'הריקוד האחרון' הלך לעולמו היוצר סמסון קהמקר. הוא קבור בבית הקברות העירוני באשדוד^[4].

בסרט משתתפים גם יעל אופנבך, כלא שש, וצבי צילקר.