הרעלת פחמן חד-חמצני

הרעלת פחמן חד-חמצניאנגלית: Carbon monoxide poisning) נגרמת כתוצאה משאיפת עשן. לעיתים היא קשה לאבחון וקטלנית, משום שהפחמן החד-חמצני הוא גז חסר צבע וריח, וקשה מאוד לדעת על הימצאותו באוויר.

הרעלת פחמן חד-חמצני
Carbon-monoxide-3D-balls.png
תחום רפואת חירום עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם פחמן חד-חמצני עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים כאב ראש, התעלפות, תעוקת לב, ST depression, כיחלון, הזיה, בלבול, סחרחורת, עייפות, בחילה, טכיפניאה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 819987 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D002249
סיווגים
ICD-10 T58 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לפחמן החד-חמצני יכולת טובה להיקשר למולקולות ההמוגלובין, ולמנוע מהן להיקשר אל החמצן ולשאת אותו בדם, דבר אשר עלול לפגוע בתפקוד היומיומי (כמו, תפקוד הריאות, הנשימה ועוד) ולגרום להרעלת פחמן חד-חמצני.[1]

סימנים וסימפטומיםעריכה

הרעלת הפחמן החד-חמצני מלווה בתסמינים קליניים מתונים מאוד אשר לעיתים כמעט ולא ניתנים לזיהוי.

ההרעלה מתחלקת לשני סוגים, הרעלה כרונית והרעלה חריפה.[2][3][4]

הרעלה כרוניתעריכה

מופיעים לרוב תסמינים כרוניים קלים עקב כמויות קטנות יחסית של פחמן חד-חמצני במחזור הדם (בריכוז של 200ppm) עלולות לגרום ל20-25% מההמוגלובין בגוף להפוך לקרבוקסי-המוגלובין, דבר אשר יפחית את יכולת ההעברה של החמצן לרקמות. ברמות נמוכות של חשיפה התסמינים יהיו קלים וכמעט בלתי ניתנים להבחנה ויכללו כאבי ראש ותופעות דמויות שפעת, תחושת בלבול, סחרחורת, בחילות, הרעלת מזון או הרעלת קיבה. תיתכן אף תחושת "שכרות".

הרעלה חריפהעריכה

לעומת זאת התסמינים משפיעים לטווח הארוך על החולה. הרעלה כזו נגרמת עקב הופעת רמות גבוהות יותר של פחמן חד-חמצני במחזור הדם, אשר גורמות ל-30-40% מההמוגלובין בגוף להפוך לקרבוקסי-המוגלובין, דבר אשר עלול לגרום לפגיעות בטווח הארוך. התסמינים הכרוניים לרוב מופיעים ככאבים חדים ומתמשכים בחלק הקדמי של הראש, כאבים בחזה, קוצר נשימה, חוסר קואורדינציה, פרכוסים, תרדמת ואי ספיקה נשימתית, ולבבית, ואף מוות.

תסמינים פחות שכיחים של הרעלה חריפה הם אי ספיקה של שריר הלב, פרפור פרוזדורים, דלקת ריאות, בצקת ריאתית, נמק שרירים, כשל כליות, מפגעי עור (צבע העור של החולה הופך לורוד ובהרעלה חמורה מפגעי עור עלולים להופיע גם בציפורניים ובשפתיים), בעיות ראיה או שמיעה.

גורמים להרעלהעריכה

פחמן חד-חמצני הוא תוצר בעירה של חומרים אורגנים בתנאים של אספקת חמצן מוגבלת, אשר מונע חמצון מלא עד לפחמן דו-חמצני (CO2).

ניתן למצוא פחמן חד-חמצני בעשן סיגריות, שריפות, כבשנים פגומים, תנורי חימום, תנורי עץ, פליטה של דלק בעירה פנימית, גנרטורים חשמליים, ציוד מונע על ידי גז פרופאן (תנורים ניידים וכלי עבודה המופעלים על ידי בנזין כגון מפוחי עלים, מכבשי דשא, מכבשים בלחץ גבוה, מסורים לחיתוך בטון, כפות כוח ומרתכים).

כמו כן, נסיעה בחלק האחורי של טנדרים הובילה להרעלת ילדים. גנרטורים ומנועי הנעה על סירות, ובמיוחד סירות, גרמו לחשיפות קטלניות לפחמן החד-חמצני. ההרעלה עלולה להתרחש גם בעקבות שימוש במנגנון נשימה מתחת למים (SCUBA) בשל מדחסי אוויר פגומים לצלילה.[1][5]

מקור ריכוז
רמת האטמוספירה הטבעית (MOPITT) 0.1 ppm
רמה ממוצעת בבתים 0.5 עד 5 ppm
ליד תנורי גז המותאמים היטב בבתים 5 עד 15 ppm
פליטה מאש ביתית (אח) 5,000 ppm
פליטה של מכונית חמה ללא ממיר קטליטי 7,000 ppm
לאחר פיצוץ במכרה פחם 10,000 ppm

אבחוןעריכה

היסטוריה של חשיפה פוטנציאלית לפחמן חד-חמצני עלולה לרמוז על הרעלה, אך האבחנה מאושרת על ידי מדידת רמות הפחמן החד-חמצני בדם. (יכול להימדד על ידי השוואת כמות קרבוקסי-ההמוגלובין לעומת כמות ההמוגלובין בדם).[6]

היחס בין רמות קרבוקסי-ההמוגלובין למולקולות המוגלובין באדם ממוצע עלול להיות עד 5%, אצל אדם המעשן סיגריות (כ-2 חבילות ביום) היחס עשוי להגיע עד ל-9%, כאשר אצל אדם מורעל היחס נע בין 10-30%. שכן, אנשים עלולים לחוות סימפטומים של ההרעלה גם לאחר שרמת קרבוקסי-ההמוגלובין בדם חזרה לנורמה.[3][7]

טיפולעריכה

אמצעי הטיפול המידי הוא – החזרת חמצן לגוף. לרוב הדבר יעשה על ידי מתן מסכת חמצן לחולה.[7][4]

אוורור מכניעריכה

נועד לרוב על מנת לעזור לחולים לנשום, במקרים בהם אינם יכולים לעשות זאת באמצעות עצמם.

טיפול בתא לחץעריכה

במקרים בהם יופיעו סימני פגיעה עצבית וריכוז גבוה של פחמן חד-חמצני בדם יועבר החולה לטיפול בתא לחץ מיוחד, בתוכו ייחשף ללחץ של כמה אטמוספירות. כתוצאה מכך, יסולק הגז הרעיל (פחמן חד-חמצני) וההשפעות השליליות שלו על מרכיבי דם אחרים יתבטלו.[7]

שיטות למניעת ההרעלהעריכה

השיטה העיקרית להימנעות מהרעלת פחמן חד-חמצני היא הקטנת הסיכויים לחשיפה אליו.

פחמן חד-חמצני הוא גז חסר צבע וריח. כלומר, אין אנו יכולים לדעת האם הוא נמצא באוויר או לא.

ולכן יש למלא את השלבים הבאים על מנת להימנע מחשיפה:

  • התקנת גלאי פחמן חד-חמצני עשויה לעזור לזיהוי רמה גבוהה יחסית של פחמן חד-חמצני באוויר אשר תפעיל את האזעקה ותודיע לאנשים להתפנות מהבניין ולאוורר אותו.
  • אין להסתמך באופן מלא על גלאי הפחמן החד-חמצני, יש להשתמש בו בתוספת לאמצעי מניעה.[8]
  • בכל שנה יש לבדוק את ארובת העשן (אם יש), הצטברות הפסולת בתוך הארובה עלולה לחסום את חדירת האוויר (מניעת האוורור), דבר אשר יגרום להצטברות הפחמן החד-חמצני.
  • להימנע משימוש בגנרטורים או מנועים הפועלים על דלק נוזלי בתוך הבית.
  • בכל שנה יש לבדוק את מערכת הפליטה ברכב הפרטי.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Mark Goldstein, Carbon Monoxide Poisoning, Journal of Emergency Nursing 34, 2008-12, עמ' 538–542 doi: 10.1016/j.jen.2007.11.014
  2. ^ פחמן חד חמצני - הרעלת (Carbon monoxide poisoning), www.med-law.co.il (ארכיון)
  3. ^ 1 2 קרבוקסיהמוגלובין (Carboxyhemoglobin), www.med-law.co.il (ארכיון)
  4. ^ 1 2 Lindell K. Weaver, M.D, "Carbon Monoxide Poisoning”
  5. ^ 1 2 פחמן חד-חמצני Carbon Monoxide
  6. ^ הרעלת פחמן חד חמצני – Berth, berth.volien.com (ארכיון)
  7. ^ 1 2 3 יואל דונחין ונתן קודינסקי, "עזרה ראשונה להצלת חיים", הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמ' 151
  8. ^ גז פחמן חמצני (co) - הרוצח השקט, ‏2008