הרפובליקה האיטלקית (1802–1805)
הרפובליקה האיטלקית (באיטלקית: Repubblica Italiana – שם זהה לרפובליקה האיטלקית של ימינו שקמה ב-1946) הייתה רפובליקה קצרת ימים שהתקיימה בין השנים 1802–1805 בצפון שטחה של איטליה כיום – באזורי לומברדיה ורומאניה (כיום חלק מאמיליה-רומאניה). הרפובליקה הוקמה על ידי נפוליאון בונפרטה ונתמכה על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה.
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה | ||
| ראש המדינה | נשיא | ||
| נשיא | נפוליאון בונפרטה | ||
| שפה נפוצה | איטלקית | ||
| עיר בירה |
מילאנו 45°28′N 09°10′E / 45.467°N 9.167°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט האיטלקי  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | שינוי החוקה | ||
| תאריך | 1802 | ||
| פירוק | הכתרת נפוליאון כמלך איטליה | ||
| תאריך | 17 במרץ 1805 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הציסאלפינית .svg){kind=small} הרפובליקה הסאבאלפינית | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת איטליה הנפוליאונית | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
  | |||
.svg)
.svg)
סקירה כללית
עריכההרפובליקה האיטלקית הייתה יורשתה של הרפובליקה הציסאלפינית, אשר שינתה את חוקתה על מנת לאפשר לקונסול הראשון של צרפת – נפוליאון בונפרטה להפוך לנשיא הרפובליקה. הרפובליקה כלל את אותם אזורים שהרכיבו את הרפובליקה הציסאלפינית, בעיקר לומברדיה ורומאניה.
לרפובליקה הייתה שטח של יותר מ-42,500 קמ"ר, ואוכלוסייה של 3,840,000 ב-12 מחוזות. מילאנו הייתה עיר הבירה, המרכז המרכזי עם 124,000 תושבים בשנת 1764. המדינה הייתה משגשגת למרות הביזה שחוותה במאות הקודמות. כלכלתה התבססה על חקלאות דגנים וגידול בקר, בתוספת תעשיות קטנות משגשגות, בעיקר ייצור משי.
דגל הרפובליקה האיטלקית שמר על שלושת הצבעים הלאומיים האיטלקים-מילאנזיים, אך עם דפוס חדש, פחות מהפכני. סמל הרפובליקה צוין בצו ב-13 במאי 1802. הסכם ידידות ומסחר עם הרפובליקה של סן מרינו נחתם ב-10 ביוני 1802, וקונקורדאט עם הכס הקדוש ב-16 בספטמבר 1803.
הממשלה הקימה את המשמר הלאומי של איטליה, ז'נדרמריה לאומית ומשטרת כספים; השיטה המטרית הונהגה ותוכנן מטבע לאומי, אם כי מעולם לא הוטבע בעידן הרפובליקאי.
בשנת 1805, לאחר מתן התואר "קיסר צרפת" לנפוליאון, הוכתר נפוליאון גם כמלך איטליה והרפובליקה נהייתה לחלק מממלכת איטליה בה מלך נפוליאון כמלך, ובנו החורג אז'ן דה בוארנה כמשנה למלך.
