הרצח בעין כרם

רצח בתוך המשפחה שאירע בשנת 1986 בירושלים

הרצח בעין כרם היה רצח בתוך משפחה (אנ'), בו רצח נער בן 14 את ארבעת בני משפחתו, ב-22 בפברואר 1986 בשכונת עין כרם שבירושלים. הרצח בוצע באמצעות רובה M-16 שהיה ברשות אביו, ששירת במילואים באותה עת. הנער הוא הרוצח ההמוני הצעיר ביותר שנתגלה בישראל[1].

הרצח בעין כרם
תאריך 22 בפברואר 1986
מקום שכונת עין כרם שבירושלים ישראלישראל ישראל
סוג רצח המוני, ירי המוני, רצח משפחה
הרוגים 4
מבצע נער בן 14
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרצח

עריכה

ב-22 בפברואר 1986 רצח נער בן 14 את ארבעת בני משפחתו בשנתם[2]. תחילה רצח את אמו ואת אביו, לאה וניסים כהן, אשר ישנו יחדיו בקומה התחתונה של הבית, ומיד לאחר מכן עלה אל הקומה העליונה ורצח את אחיותיו, ענת שהייתה חיילת, ושירה שהייתה תלמידת תיכון[3]. הרצח בוצע באמצעות רובה M-16 שהיה ברשות אביו, ששירת במילואים באותה עת. שבוע לפני הרצח, בחופשתו הקודמת מהמילואים, הסביר אביו לבנו כיצד להרכיב את הרובה ולעשות בו שימוש.

לאחר הרצח, הגיע הרוצח לבית שכניו וסיפר להם כי פורץ חדר לבית ועשה את המעשה. עם זאת, כשבלשי המשטרה הגיעו אל זירת הרצח ולא מצאו סימני פריצה, גרס הנער כי "יצור ירוק" הורה לו לבצע את הרצח, וטען בין היתר שהושפע מהסרט "הפרפר" משנת 1973 בכיכובו של דסטין הופמן. הנער סירב לשתף פעולה עם החוקרים מעבר לכך, ועמד על גרסה זו.

לאחר שנשלח להסתכלות פסיכיאטרית בת שבועות אחדים בבית החולים טלביה, הנער נמצא כשיר לעמוד לדין. משפטו של הנער התקיים בדלתיים סגורות בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער. כבר בתחילת המשפט, ולפני שדיבר עם הנער, הדגיש השופט טל כי על אף הקביעה הרפואית שהנער שפוי וכשיר לעמוד לדין, לא יתייחס אליו כ"אחד האדם" (כלומר, נאשם רגיל שרצח בכוונה תחילה) שכן לא יעלה על הדעת שאדם שפוי היה מבצע מעשה כזה. קביעה זו, וכן הקושי של התביעה למצוא מניע לטבח, הובילו לחתימה על עסקת טיעון עם הפרקליטות, לפיה הנער יואשם בהריגה בלבד. הנער נמצא אשם והשופט אברהם בן-הדור[4] גזר עליו 9 שנות מאסר. בטרם הגיעו לגיל 18, ריצה הנער את עונשו במוסד לעבריינים צעירים "מצפה ים" בהרצליה, ולאחר מכן הועבר לבית הסוהר מעשיהו. מתוך תשע השנים אשר נגזרו עליו, ריצה בסך הכל שש שנים בטרם שוחרר. עקב כך שלא הורשע ברצח, ירש הנער את כל רכוש משפחתו, כולל הבית והפנסיה של הוריו.

לאורך כל החקירה, המשפט והמאסר, הנער נהג בקור רוח, לא התאבל על מות משפחתו, ולא הביע חרטה. הוא אף בירר עם עורך דינו כבר בשלבים הראשוניים ביותר במשפט, האם יוכל לרשת את משפחתו, וכן ביקש מהשופט צו איסור פרסום.

לאחר הרצח

עריכה

לקראת ועדת השחרורים שהתכנסה לדון בבקשה לניכוי שליש מעונשו, ערכה העיתונאית רות יובל ריאיון עם הרוצח[5].

מששוחרר הרוצח, ירש את בית משפחתו ואת הפנסיות של הוריו מעיריית ירושלים ומשרד החינוך. בהמשך למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב והשלים לימודי תואר שני בפקולטה להנדסה תעשייה וניהול של הטכניון[6]. הוא נישא, נולדו לו ילדים, והוא השתלב בתפקיד פיננסי בכיר בחברת היי-טק במרכז ישראל. מקור האירוע חזר לתודעת הציבור לאחר שבדצמבר 2020 שודרה ב-yes דוקו סדרה תעודית בשם "המניע", המגוללת את סיפור האירוע[7]. הפרשה זכתה להד תקשורתי יוצא-דופן לאירוע שהתחולל ב-1986, בין היתר בשל צו איסור הפרסום שהוטל, וכן כי בעת ימי הפרשה חלה שביתה של ועד עובדי ההנדסה ברשות השידור, מה שמנע סיקור נרחב של הפרשה בערוץ הראשון, דבר שהוביל את מפיקי הסרט "המניע" לערוך שחזור מפורט של הרגעים לאחר הרצח, כולל ניידות משטרה ושוטרים שהיו באותה תקופה, ועיצוב הבית כפי שתואר וצולם בתמונות, וכן ילד הדומה למבצע הרצח, שתיאר את שחזור הרצח עם החוקרים[8]. בעקבות השידור ברשתות החברתיות הפיצו צופים אחדים את שמו של הרוצח שנאסר בפרסום, משום היותו קטין בעת הרצח. בינואר 2021 בעקבות הפרסום, הודיעה החברה בה עבד כי "הוחלט לסיים את עבודתו באופן מיידי בהסכמה"[9].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה