פתיחת התפריט הראשי

השוני המרהיב

כותר קובץ שיריה של המשוררת הישראלי

השוני המרהיב (ובפנים הספר: השֹני המרהיב) הוא כותר קובץ שיריה של המשוררת הישראלית זלדה. ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב (כשאר קובצי שירתה) בשנת תשמ"א (1981).

השוני המרהיב
HA'SHONI.jpeg
מידע כללי
מאת זלדה
שפת המקור עברית
סוגה שירה
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 1981
מספר עמודים 46
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001940272

שיריםעריכה

הקובץ כולל את השירים:

  • חדלתי מתקי
  • בקומה השנייה
  • בחלומי
  • ידידות היסמין הלבן
  • ענף של יסמין
  • [מן האגדות]
  • בשני חלקי תבל
  • האור הדק של שלומי
  • הפרפר הכתום
  • שיר ישן על גן-חיות
  • דו-שיח
  • [הגשם הראשון]
  • הלומת געגועים
  • [שערה נחושת קלל]
  • שמעתי צעדי האיש
  • משירת הסתרים
  • ילדים בבית חינוך עוורים
  • מי יעמוד בפני יופיו של האור
  • כרכום של שדות
  • לכו קסמי הילדות
  • ארנים נדהמי שמש
  • ורד בביקור אחרון
  • עץ החיים
  • [היה משהו מבהיל]
  • שיר עתיק עד מאוד
  • ראש לא מסורק
  • אי
  • ברשות הירח
  • נדרתי אלף נדרים
  • בפרוזדור
  • מוזיקאים נודדים
  • כלה נעלסה
  • הלווייתנים
  • שתיקה כבדה
  • ריח טוב של מרחקים
  • במלכות-השקיעה

תכנים ואמירותעריכה

שתיקה כבדהעריכה

כותר הספר נלקח מהבית הראשון של אחד משירי הקובץ, בשם שתיקה כבדה: "המות יקח את השני המרהיב / שבין אש למים / וישליכהו לתהום. //".[1] בשיר מתארת זלדה את חווית החיים מתוך האימה וההתבוננות באפשרות המוות. החיים הם הגיוון, ואי הוודאות, לעומת המוות החד משמעי והסופי. עם בוא המוות תלקח רב גווניות החומר ותעלם בחד הצבע של התהומות, שהם מטאפורה למה שהוא מעבר להשגתו של האדם. כל עוד נשמה באפו של האדם הוא חווה את הניגוד ואת הסתירות שבין יסודות העולם ויסודות נפשו, שנמשלים ל"אש" ו"מים". התנועה במרחב החיים מלא הניגודים הוא באחריותו של האדם, בתודעתה שלח זלדה, על פי ערכי האמונה היהודית שעליהם חונכה, ואחריות זו נמשכת עד לסוף החיים, על כן היא מבקשת בהמשך השיר: "יודע תעלומות / הבינני מה לבקש ביום אחרון".[2]

איעריכה

שיריה של זלדה ספוגים באמונה יהודית דתית, בידע מספרות הפיוט, התפילה והפילוסופיה היהודית לדורותיהם; הם חוברו מתוך מחשבה שאולי יעשה בהם שימוש בעתיד סדר התפילה היהודית. כך למשל השיר אי:[3] המתחיל במילים: "אֲנִי דוֹרֶכֶת עַל הָאֲדָמָה / כְּמוֹ עַל גּוּף חַי" ומסתיים במילים: "רַק הַמַּחֲשָׁבָה עַל אֱלֹהִים / הִיא אִי בַּמְּעַרְבֹּלֶת". בשונה מרחל המשוררת אשר בקשה את ההקשבה וההצמדות אל המהות של האדמה, למשל בשירה כאן על פני אדמה, זלדה שולחת את קוראיה אל החוויה המטאפיזית שמעבר לחווית החומר הקונקרטית.

במלכות השקיעהעריכה

בשיר במלכות השקיעה מבטאת זלדה את עלילות חוויית האמונה בהמצאות האל ביקום:[4] השיר מתחיל במילים: "בְּמַלְכוּת הַשְּׁקִיעָה / אֲפִלּוּ קוֹץ מֵפִיץ נֹגַהּ". ועוסק באיתני הבריאה, וברעיון האינסופיות הפיזית של העולם, התחושה שההמצאות האנושית, ובכלל זה החיים והמוות, אינם מובנים לאדם, ומתארם הקונקרטי, הר או קוץ, עשוי להעיק על נפשו ורוחניותו. אולם התחושות הקשות מתגמדות אל מול אינסופיותו של האל. כאשר ישנה התחברות אל האמונה והדבקות באל, כאילו נמוגים האימה והחרדה מפני הנוכחות הקונקרטית, העלולה להעיק, של מתארי המציאות.

לקריאה נוספתעריכה

  • שלמה נש, המעורבות המוסרית - בריחה ממנה ואליה : על זלדה ועל ספר שיריה "השוני המרהיב", הדאר, 61, כ"ב, תשמ"ב, עמ' 351-350.
  • צבי צמרת, "סובב הלב בנתיבו האפל - וחוזר אל האלוקים", או אופטימיות ופסימיות בספרה של זלדה "השוני המרהיב", פתחים, 57/58, תשמ"ב, עמ' 90-87.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שתיקה כבדה, עמ' 43.
  2. ^ שתיקה כבדה, עמ' 43.
  3. ^ עמ' 36.
  4. ^ עמ' 46.