השושלת ה-25 של מצרים

השושלת ה-25 של מצרים
בית האב	תקופת הביניים השלישית במצרים
תקופת השושלת	715 לפני הספירה – 656 לפני הספירה

השושלת ה-25 המכונה גם השושלת הנובית, השושלת הכושית, והפרעונים השחורים היא שושלת ממוצא נובי, שהתקיימה במצרים בסוף המאה ה-8 לפנה"ס^[1]. השושלת הסתיימה בשל הכיבוש האשורי בשנת 661 לפנה"ס^[2] .

תרבות והשפעה

למרות מוצאם הדרומי רחשו מלכי הנובים כבוד למסורות המצריות. המטרה שלהם הייתה להשיב את מצרים לימי הזוהר שלה בתקופת הממלכה החדשה והממלכה התיכונה. הם החשיבו את עצמם כפרעוני מצרים, השולטים בתמיכתו של האל אמון. אימצו מנהגי מלכות, תארים ומנהגי קבורה מצריים^[3], וקידמו חידוש של סגנונות מצריים עתיקים באומנות וארכיטקטורה ושל מסורות שפה ודת^[4] . עם זאת הם שימרו את שמותיהם הנוביים, ואת המאפיינים הפיזיים השונים שלהם בייצוגיהם בפסלים ובציורים, ודבקו במסורת מנהגי ההורשה שלהם לפיהם לעיתים המלוכה עוברת ממלך לאחיו (ולא לבנו)^[5].

מלכי השושלת

המידע על מלכיה הנובים של תחילת השושלת לוקה בחסר. המלך הראשון שנזכר בכתובות הוא כשתא ((Kashta, ששלט בנוביה בצפון עד יב (Elephantine ) שבגבול עם מצרים, הוא או בנו פ-ענח'י הגיעו להסכם עם שליטי תביי שככל הנראה נשבעו אמונים לנוביה עבור תמיכה צבאית^[6] .

פ-ענח'י (Piye)

ב-728 לפנה"ס שאיפותיו הטריטוריאליות של תפנאח'ת (Tefnakht), מושל סיי, איימו על עצמאותה של נוביה והיוו מניע לפיענח'י לשלוח את צבאו צפונה. אחת אחרי השנייה נכנעו או נכבשו ערי מצרים. פיענח'י הניח לשליטי הערים המקומיות הכנועות להמשיך לשלוט בעריהם. בתום מסע הכיבוש חזר פיענח'י לעירו נפאטה והקים בג'בל ברקל במקדש אמון מצבת גרניט המתארת במפורט כיצד הכניע את אויביו בארצות הצפון^[7].

אסטלה של שאבאכא

שאבאכא

שאבאכא היה אחיו של פיענח'י, שאבאכא (Shabaka) פלש כעשר שנים מאוחר יותר, בערך ב-711 לפנה"ס^[8], למצרים וכבש אותה^[3], הוא שלט באופן רשמי על כל מצרים, שלטונו היה יציב וההיסטוריון המצרי מנתון מחשיב אותו כמייסד השושלת ה-25^[9].

האיום האשורי

שאבאכא, הבין את הסכנה שנשקפת למצרים מהאימפריה האשורית בראשות סרגון השני, וניסה באמצעות סוכניו לעודד למרד את יושבי ארץ ישראל וסוריה, מזימת המרידה התגלתה לסרגון השני והם זנחו את תוכניותיהם והצהירו אמונים לאשור. בשנת 705 לפנה"ס ירש סנחריב את מלכות אשור מאביו^[9]. שאבאכא הצטרף לברית מלכי ארץ ישראל וסוריה כנגד אשור והשתתף בקרב אלתקה. בראש הצבא המצרי הפקיד שאבאכא את תרהקה, בנו של פיענח'י אחיו. סנחריב הכה ללא קושי את המצרים, החריב את ארץ יהודה וצר על ירושלים. במהלך המצור לעג רבשקה, שליחו של סנחריב לחזקיהו על הישענו על הסיוע המצרי. הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו (ישעיהו לו, ו) סנחריב כנראה נסוג מהמצור בשל מגפה אצל חייליו. נראה שההצלה היטיבה עם מצרים לא פחות מאשר עם ממלכת יהודה^[10] . בשארית מלכותו של שאבאכא ככל הנראה שרר שקט. שאבאכא מת סמוך לשנת 700 לפנה"ס^[11]

שאבאתאכא

שאבאתאכא היה בנו של שאבאכא. בימיו היה סנחריב טרוד בקצה המזרחי של מלכותו, ונראה שמלכותו הייתה שקטה^[12].

תרהקה

תרהקה היה בנו של פיענח'י, עלה למלוכה ב-690 לפנה"ס לאחר מותו של שאבאתאכא. מלך במשך 25 שנה ותקופתו נחשבת לתקופת שיא בשושלת^[13] . תרהקה בנה מבנים רבים והביא לתחיה מחודשת של האומנות המצרית^[14]. לאחר 13 שנות שקט, ב-674 לפנה"ס התחדשה הלחימה עם האשורים אשר התפשטו למצרים התחתונה ודחקו את השושלת הנובית למצרים העליונה בלבד. במצרים התחתונה היה ממשל כפוף לאשורים^[15]. תרהקה מוזכר בספר מלכים ב.

תנות-אמון

בשנת 663 לפנה"ס מת תרהקה ואחריו עלה תנות-אמון בנו של שאבאכא. בעקבות חלום על שליטה גם במצרים התחתונה, יצא למסע כיבוש צפונה, השתלט על רובה של מצרים התחתונה וקבע את מושבו במוף. בשנת 661 לפנה"ס הגיע אשורברניפל לאחר שהגיעו אליו שמועות על המרד, כבש את מצרים. תנות אמון ברח לנפאטה, ובכך בא הסוף לשושלת הנובית^[16]. תקופה לאחר גירוש השושלת נקראת דודקארכיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השושלת ה-25 של מצרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 38
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 400.
^ ¹ ² John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 39
^ Marjorie m.fisher, Ancient Nubia:African Kingdoms in the Nile, (cairo,new York:the American University in Cairo Fress, 2012)
^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 39
^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991)p 38
^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: british museum, 1991). p 38
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 395.
^ ¹ ² ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 395.
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 396.
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 397.
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 397.
^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 40
^ John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 41
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 398-399.
^ ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 400

[1] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 38

[2] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 400.

[John39-3] ¹ ² John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 39

[4] Marjorie m.fisher, Ancient Nubia:African Kingdoms in the Nile, (cairo,new York:the American University in Cairo Fress, 2012)

[ה-5] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 39

[6] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991)p 38

[מצרים_ונוביה-7] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: british museum, 1991). p 38

[ט-8] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 395.

[דברי_ימי_מצרים-9] ¹ ² ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 395.

[10] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 396.

[יד-11] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 397.

[12] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 397.

[13] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 40

[14] John H.tailor, Egypt and Nubia. (London: British Museum, 1991). p 41

[15] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 398-399.

['דברי_ימי_מצריים'-16] ג'מס הנרי ברסטד. "דברי ימי מצרים" מאנגלית: ש, אטינגר (תל אביב: ש. פרידמן 1957) ע' 400

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]