פתיחת התפריט הראשי

וולטר פיסטוןאנגלית: Walter Hamor Piston Jr.20 בינואר 1894 - 12 בנובמבר 1976) היה מלחין אמריקאי, תאורטיקאי מוזיקה ופרופסור למוזיקה באוניברסיטת הרווארד. בין תלמידיו לרוי אנדרסון, ליאונרד ברנשטיין ואליוט קרטר.

וולטר פיסטון
אין תמונה חופשית
לידה 20 בינואר 1894
מחוז נוקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בנובמבר 1976 (בגיל 82)
בלמונט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מלחין, כוריאוגרף, מוזיקולוג, מנצח, כנר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים
פרס פוליצר למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

חייועריכה

פיסטון נולד ברוקלנד, מיין. בשנת 1905 עברה משפחתו לבוסטון. לאחר לימודי מכונאות ואחר אמנות, שינה את הכיוון למוזיקה והתפרנס תקופה מסוימת בנגינה בכינור ובפסנתר בתזמורות ריקודים. במלחמת העולם הראשונה שירת כנגן בתזמורת כלי נשיפה, לאחר שלמד בכוחות עצמו ותוך זמן קצר לנגן בסקסופון. במהלך שירותו בתזמורת הצבאית, למד לנגן גם בכלי נשיפה אחרים.[1]

פיסטון התקבל להרווארד בשנת 1920, שם למד קונטרפונקט אצל ארצ'יבלד דייוויסון, קאנון ופוגה אצל קליפורד היילמן, הרמוניה למתקדמים אצל אדוארד בלנטיין והלחנה ותולדות המוזיקה אצל אדוארד ברלינגיים היל. פיסטון עבד לעיתים קרובות כעוזר לכמה מן הפרופסורים למוזיקה בהרווארד וניצח על תזמורת הסטודנטים.[2]

ב-1920 נשא פיסטון לאישה את הציירת קתרין נסון (1892 - 1976), שהייתה גם היא סטודנטית בבית הספר לאמנויות. הם נשארו נשואים עד מותה בפברואר 1976, חודשים ספורים לפני מותו הוא.

לאחר סיום לימודיו בהרווארד בהצטיינות יתרה, קיבל פיסטון גמלת פיין ללימודים בחו"ל[3] הוא בחר לנסוע לפריז, שם התגורר מ-1924 עד 1926.[4] בבית הספר הלאומי למוזיקה בפריז למד פיסטון הלחנה וקונטרפונקט אצל נדיה בולאנז'ה, הלחנה אצל פול דיקא וכינור אצל ג'ורג'ה אנסקו. יצירתו "שלושה קטעים לחליל, קלרנית ובסון" מ-1925 הייתה הפרטיטורה הראשונה שפרסם.[5]

פיסטון לימד בהרווארד מ-1926 עד פרישתו ב-1960.[6] בין תלמידיו היו סמיואל אדלר, לרוי אנדרסון, ארתור ברגר, ליאונרד ברנשטיין, אליוט קרטר, ג'ון הרביסון ועוד.[7] בשנת 1937 כתב פיסטון את הסימפוניה הראשונה שלו וניצח על ביצוע הבכורה עם התזמורת הסימפונית של בוסטון ב-8 באפריל 1938.[8]

יצירת המחול היחידה של פיסטון, "החלילן המופלא", נכתבה לתזמורת הטיילת של בוסטון, שניגנה אותה בביצוע בכורה בניצוח ארתור פידלר ב-30 בכמאי 1938. הרקדנים היו הנס ויינר ולהקתו. זמן קצר לאחר זאת ערך פיסטון סוויטה קונצרטית, שכללה "מבחר ממיטב הקטעים של הבלט." בביצוע הבכורה של הגרסה הזאת ניצח פריץ ריינר על תזמורת פיטסבורג ב-22 בנובמבר 1940. ליאונרד סלטקין ותזמורת סנט לואיס כללו את הסוויטה בתקליטור של RCA ויקטור משנת 1991, שהיו בו "שלושה רישומים מניו אינגלנד" של פיסטון והסימפוניה השישית שלו.

פיסטון למד את שיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג ועשה שימוש בהיבטים שלה כבר בסונאטה לחליל ופסנתר משנת 1930 ובסימפוניה הראשונה (1937). יצירתו הראשונה שנכתבה כולה בשיטת שנים-עשר הטונים הייתה "תרגיל כרומטי על השם באך" לעוגב (1940), שיש בה בכל זאת תחושה לא ברורה של סולם.[9] פיסטון המשיך אומנם להשתמש ביסודות של שנים-עשר טונים לכל אורך הקריירה שלו, אך נוכחותם בולטת הרבה יותר בסימפוניה השמינית (1965) וביצירות שנכתבו אחריה: הווריאציות לצ'לו ותזמורת (1966), קונצ'רטו לקלרנית (1967), "ריצ'רקארה לתזמורת", פנטזיה לכינור ותזמורת (1970) וקונצ'רטו לחליל (1971).[10]

ב-1943 הזמינה קרן אליס מ. דיטסון מאוניברסיטת קולומביה את הסימפוניה השנייה של פיסטון, שנוגנה בהשמעת בכורה על ידי התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית ב-5 במרץ 1944 וזכתה בפרס חוג מבקרי המוזיקה של ניו יורק. הסימפוניה הבאה שלו, השלישית, זיכתה אותו בפרס פוליצר, וכמוה גם הסימפוניה השביעית. הקונצ'רטו שלו לוויולה ורביעיית מיתרים מס' 5 קיבלו גם הם את פרס חוג המבקרים.

פיסטון כתב ארבעה ספרים על ההיבטים הטכניים של תאוריית המוזיקה, שנחשבים לקלאסיקה, כל אחד בתחומו: "עקרונות האנאליזה ההרמונית", "קונטרפונקט", "תזמור" ו"הרמוניה". הספר האחרון זכה לארבע הוצאות בתקופת חייו של פיסטון ותורגם לשפות אחדות ועודנו נחשב (בשינויים ועריכות של מארק דה-ווטו) בשנת 2009 לספר לימוד תקני בהרמוניה.

וולטר פיסטון מת בביתו בבלמונט, מאסצ'וסטס ב-12 בנובמבר 1976.

יצירותעריכה

בלטעריכה

  • "החלילן המופלא" (1938)

תזמורתיותעריכה

סימפוניותעריכה

  • סוויטה לתזמורת (1929)
  • קונצ'רטו לתזמורת (1934)
  • סוויטה מתוך "החלילן המופלא"
  • סינפונייטה (1941)
  • סוויטה מס' 2 לתזמורת (1948)
  • סרנאטה לתזמורת (1957)
  • "שלושה רישומים מניו אינגלנד" (1959)
  • ריצ'רקאר לתזמורת

תזמורת קלהעריכה

  • "יריד טונברידג", לתזמורת סימפונית קלה (1950) (בהזמנת האיגוד האמריקאי של מנצחי תזמורות קלות)

מוזיקה קונצרטנטיתעריכה

מוזיקה קאמרית/אינסטרומנטאליתעריכה

רביעיות מיתריםעריכה

  • רביעיית מיתרים מס' 1 (1933)
  • רביעיית מיתרים מס' 2 (1935)
  • רביעיית מיתרים מס' 3 (1947)
  • רביעיית מיתרים מס' 4 (1951)
  • רביעיית מיתרים מס' 5 (1962)
  • שלושה קטעים לחליל, קלרנית ובסון (1926)
  • סונאטה לחליל (1930)
  • סוויטה לאבוב ופסנתר (1931)
  • שלישיית פסנתר מס' 1 (1935)
  • סונאטה לכינור (1939)
  • סונאטינה לכינור וצ'מבלו (1945)
  • אינטרלוד לוויולה ופסנתר (1942)
  • חמישיית חליל (1942)
  • פרטיטה לכינמור, ויולה ועוגב (1944)
  • דיברטימנטו לתשעה כלים (1946)
  • דואט לוויולה וצ'לו (1949)
  • חמישיית פסנתר (1949)
  • חמישיית כלי נשיפה מעץ (1956)
  • רביעיית פסנתר (1964)
  • שישיית מיתרים (1964)
  • שלישיית פסנתר מס' 2 (1966)
  • דואו לצ'לו ופסנתר (1972)

פסנתרעריכה

  • סונאטה לפסנתר (1926)
  • פסקליה (1943)
  • אימפרוביזציה (1945)

עוגבעריכה

מוזיקה כוראליתעריכה

  • מזמור תהילים ותפילת דוד (1959)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הווארד פולאק, "וולטר פיסטון" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ פולאק 2001; וסטרגורד 1968
  3. ^ וסטרגורד 1968
  4. ^ תומסון 1962
  5. ^ פולאק, גרוב
  6. ^ פולאק, גרוב
  7. ^ פולאק, גרוב
  8. ^ קרטר, 1946, 374
  9. ^ פולאק 1982, 35, 72-73
  10. ^ ארצ'יבלד 1978, 267