וורן מקריי

וורן טרי מקריי (באנגלית: Warren Terry McCray;‏ 4 בפברואר 1865 – 19 בדצמבר 1938) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-30 בשנים 1921–1924.

וורן מקריי
Warren T. McCray

וורן מקריי
לידה	4 בפברואר 1865 ברוק, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	19 בדצמבר 1938 (בגיל 73) קנטלנד, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	וורן טרי מקריי
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פיירלאון, קנטלנד, אינדיאנה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אינדיאנה ה־30 10 בינואר 1921 – 30 באפריל 1924 (3 שנים) סגן מושל אינדיאנה אמט פורסט ברנץ' → ג'יימס גודריץ' אמט פורסט ברנץ' ←

הוא נכנס לעימות מול ההשפעה שהלכה וגברה של הקו קלוקס קלאן לאחר שהטיל וטו על חקיקה שהם תמכו בה. במהלך כהונתו עמדה אחוזתו הפרטית בפני סכנה של פשיטת רגל והוא ביקש הלוואה דרך הדואר כדי לשמור על ביתו ולקח הלוואה שנויה במחלוקת ממחלקת החקלאות של אינדיאנה. התובע הכללי של אינדיאנה היה חבר הקלאן וניצל את ההזדמנות להגיש תביעה נגד מקריי על מעילה שבה הוא נמצא לא אשם.

זמן קצר לאחר שתביעה זו כשלה, נפתח תיק חדש בבית משפט פדרלי, בו נטען שמקריי ביקש הלוואות פרטיות בדרכי מרמה. לאחר הרשעתו בהונאת דואר הוא התפטר וריצה שלוש שנים בבית כלא פדרלי עד שב-1927 שוחרר על-תנאי וב-1930 קיבל חנינה מהנשיא הרברט הובר.

ראשית חייו

וורן מקריי נולד ליד העיירה ברוק שבאינדיאנה כבנם של וורד ומרתה (גאליי) מקריי. משפחתו וידידיו כינו אותו "וורני" (Warnie). היו לו שתי אחיות, אנני אלייזה ופאני. בגיל חמש עברה המשפחה לקנטלנד שבאינדיאנה, שם הוא גדל ולמד בבית ספר ציבורי. אביו ודודו פתחו שם עסק מצליח. מגיל צעיר קיבל מקריי עידוד למצוא דרכים להרוויח כסף, והחל לגדל ירקות ולמכור אותם מדלת לדלת כבר כנער צעיר. כאשר בגר, הוא החל לטפל בבקר של אנשי העיירה שלא היה ברשותם מספיק שטח אדמה כדי לרעות אותו. תמורת שכר, הוא רעה את הבקר בשטחי שטחי המרעה שמחוץ לעיירה במהלך היום והחזיר אותו בערוב היום.

באפריל 1874 נפטר דודו של מקריי ואביו לקח שותפים חדשים. עד מהרה הם רכשו את הבנק המקומי והחלו לצבור עושר לא מועט. כנער צעיר קיבל מקריי משרה כפקיד בבנק. לאחר שב-1882 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, הציע אביו לשלוח אותו ללימודים בקולג', אך מקריי הצעיר בחר להישאר ולהמשיך לעבוד בבנק. ב-1885 קץ בעבודה בבנק והחליט לפתוח עסק משל עצמו. יחד עם חברו, ויליס קירקפטריק, הוא רכש חנות מכולת בעיירה שעד מהרה הפכה לרווחית מאוד. מקריי עשה שימוש בהכנסתו מהחנות כדי להשקיע במניות חברות רכבת וכרייה, אך בעיקר רכש קרקעות. הוא גם השקיע השקעה משמעותית במתקני אחסון תבואה והיה לנשיא אגודת סוחרי התבואה הלאומית.

עד מהרה היה מקריי לבעלים של שטחי אדמה חקלאית רחבים סביב לאגם שליד קנטלנד שנקרא אגם אורצ'רד. ב-1892 הוא נשא לאישה את אלה אדה, בתו של אחד משותפיו העסקיים של אביו ואחותו של הסופר ג'ורג' אדה. לזוג נולדו ארבעה ילדים, אם כי אחד מהם נפטר בינקותו. מקריי החל לגלות עניין בגידול בקר והחל ליצור עדר של זנים מיוחדים. המוניטין שלו בקהילת מגדלי הבקר עלה במהירות והוא הקים אסם לתצוגה ובית מכירות והחל למכור את הבקר האיכותי שלו, כך צמח הונו במהירות.

פוליטיקה מקומית

מקריי החל להיות מעורב בארגונים אזרחיים מקומיים וב-1890 שימש במשך שנה אחת כחבר בוועד החינוך המקומי. כמה שנים לאחר מכן הכתה שריפה את קנטלנד, והמחוז הטיל עליו להיות אחראי על פיקוח על כמה מיזמים של בניית העיירה מחדש. הוא רכש מוניטין כמי שדאג שדברים יעשו במהירות תוך ניצול יעיל של הכספים, והתמודד בבחירות על מושב במועצת העיר בשנה שלאחר מכן. שם, הוא קידם בהצלחה את תהליך המודרניזציה של העיירה באמצעות ריצוף רחובותיה, בניית תחנת כוח, התקנת תאורה ברחובות, בניית הצטלבויות רכבת בטוחות יותר ומיזמים נוספים. הגידול במיסים שנדרש כדי לממן את המיזמים היה רב מדי, ובבחירות לכהונה נוספת בתפקיד הוא נוצח.

פעילויותיו של מקריי משכו את תשומת לבם של מנהיגי המפלגה הרפובליקנית באינדיאנה, והוא היה לנציג בוועידה המדינתית של המפלגה בקיץ 1896. ב-1901 הוא נסע לוושינגטון די. סי. כדי להיות נוכח בטקס ההשבעה לנשיאות של ויליאם מקינלי ושב משם כשהוא משוכנע שעליו לבחור בחיים הפוליטיים. באותה שנה הוא מונה על ידי מושל אינדיאנה וינפילד דרבין כחבר בחבר הנאמנים של בית החולים הצפוני לחולי נפש, שם הוא שימש כגזבר. בחבר הנאמנים הוא היה חבר 12 שנים. ב-1912 מונה מקריי למועצת החקלאות של המדינה והיה לנשיאה ב-1915. הצלחתו ביישום רפורמות כחבר המועצה סייעו להגברת הפופולריות שלו באינדיאנה.

פוליטיקה מדינתית

ב-1916 החליט מקריי להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אינדיאנה, אך נוצח על ידי יושב ראש המפלגה לשעבר במדינה, ג'יימס גודריץ', שהיה בעל קשרים רבים. מקריי שב למלא את תפקידיו במועצה, שהתרחבו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. גודריץ' מינה אותו ליושב ראש ועדת שימור המזון של אינדיאנה וכחבר בוועדה היועצת של ארצות הברית למקנה כדי לסייע להבטיח אספקה מתאימה לצבא ואספקת מזון במהלך המלחמה. ב-1922 הוא היה ליושב ראש הוועדה המייעצת של רצועת התירס של המועצה למימון המלחמה שדאגה לסיוע ממשלתי לחקלאים. מקריי גם היה מעורב בפעילות הצלב האדום והוביל כמה מסעות לגיוס כספים לטובת הארגון.

ב-1920 שקל מקריי להתמודד שוב על מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת המושל, אך נמלך בדעתו ותחת זאת תמך בויל הייז בהתמודדותו. עם זאת, הייז הודיע שהוא לא יתמודד, ותחת זאת תמך במקריי. בבחירות המקדימות הוא התמודד מול חמישה מועמדים, שתקפו אותו בעיקר בשל עברו מתקופת המלחמה, שכן כמה מהרפובליקנים לא תמכו במאמץ המלחמתי, ובשל הרקע העסקי שלו. האשמות אלו הוכחו כחסרות תוחלת ומקריי ניצח בבחירות המקדימות לאחר שהביס את יריבו שהגיע למקום השני בהפרש של יותר מ-50,000 קולות.

מושל אינדיאנה

רפורמות

בבחירות הכלליות התמודד מול מקריי מועמד הדמוקרטים קרלטון ב. מקולוק. מקולוק היה ותיק המלחמה ורופא, ומסע הבחירות התמקד בעיקר בסדר היום הפרוגרסיבי. מערכת הבחירות הייתה רצופת מאבקים ונותרה בעלת שיעור ההצבעה הגבוה ביותר בהיסטוריה של אינדיאנה, כשברוב הקלפיות הגיע שיעור ההצבעה לכ-95 אחוזים. בבחירות אלו זכו הרפובליקנים בניצחון סוחף, והם הגדילו את הרוב שלהם בשני בתי האספה הכללית של המדינה.

מקריי נכנס לתפקידו, ובנאום ההשבעה שלו הוא כמעט והכריז על סיומו של העידן הפרוגרסיבי, בציינו שהעם דרש "תקופה של כלכלה ממשלתית והפסקה בתהליכי החקיקה". יחד עם הרוב הרפובליקני באספה הכללית הוא החל להפוך על פיהם כמה חוקי מפתח רגולטוריים וניסה לקצץ בהוצאות הממשלה. מקריי מיקד את תשומת ליבו במה שהוא החשיב כמוסדות מדינה יעילים ונחוצים ודאג להרחבת מערכת החינוך באמצעות בניית עשרות בתי ספר חדשים, זאת בנוסף לבניית בית הסוהר המדינתי הראשון מזה כמה עשורים, הרחבת בתי החולים המדינתיים, ובניית מוסד חדש לעבריינים צעירים. הוא החל בתוכניות להרחבת מערכת הכבישים המדינתית כדי שיהוו תשתית למכוניות שהלכו והתרבו אז. בין הכבישים שהוחלט אז על סלילתם היה "כביש לינקולן" (Lincoln Highway). כדי לממן את מיזם הכבישים, הנהיגה המדינה לראשונה מס על דלקים.

הקו קלוקס קלאן

כוחו של הקו קלוקס קלאן עלה באינדיאנה בעשור שקדם לכהונתו של מקריי כמושל. אף על פי שהדבר לא היה ידוע לו באותה עת, יותר ממחצית חברי האספה הכללית של אינדיאנה היו חברי הקלאן. כמה מאנשי הממשל היו גם הם חברי הארגון, כולל מזכיר המדינה של אינדיאנה, אדוארד ג'קסון. ב-1921 העבירה האספה הכללית חוק לאישור קיומו של "יום הקלאן" ביריד המדינתי, שכלל שריפת צלבים ומאפיינים נוספים של הארגון. מיד עם קבלת החוק הטיל עליו מקריי וטו, ועורר את חמתם של מנהיגי הארגון.

בשנה שלאחר מכן צבר הקלאן השפעה נוספת בממשלת המדינה, וג'קסון העניק לארגון צ'רטר מדינתי והכיר בו באופן רשמי. מקריי זעם על צעד זה של ג'קסון, דרש את ביטולו ואיים לפנות לבית המשפט, בטענה ששום ארגון לא יכול לקבל צ'רטר אלא אם כן מנהיגיו יחשפו את עצמם ויחתמו עליו. מנהיג הקלאן, די. סי. סטיבנסון הורה לג'קסון להציע שוחד למקריי כדי שישנה את דעתו. ג'קסון הציע למקריי סכום של 10,000 דולר אם הוא יאייש מספר תפקידים ציבוריים בחברי הארגון. מקריי, שהיה אדם אמיד, דחה את ההצעה ונפגע ממנה מאוד. התדיינות זו הייתה חשאית ולא נודעה בציבור.

שערוריית ההלוואות

בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 צנחו מחירי הקרקעות באינדיאנה, וכתוצאה מכך נפגע מעמדו הפיננסי של מקריי בשל מעורבותו הרחבה בעסקי הקרקעות. אף על פי שבבעלותו היו נכסים בשווי של כמעט 3 מיליון דולר, הוא התמודד עם פשיטת רגל, והוטרד מאוד מהאפשרות של אובדן חוותו. הוא לקח הלוואה ממועצת החקלאות המדינתית בסכום של 155,000 דולר והכניס אותה לחשבונו הפרטי כדי לכסות את חובותיו. לאחר מכן הוא החל לבקש הלוואות מבנקים כדי ליצור שטרות חוב כוזבים ולעשות בהם שימוש כביטחונות. מאוחר יותר טענו פקידי הבנקים שהם אולצו להסכים לכך על ידי המושל, שרמז להם שהוא יוציא מהם את פיקדונות המדינה אם הם לא יענו לבקשותיו להלוואות.

עד מהרה נודע לחברי הקלאן על עסקאותיו של מקריי והם החליטו לעשות שימוש במידע כדי לאלץ אותו לפרוש מתפקידו. התובע הכללי של אינדיאנה הגיש תביעה נגד מקריי באשמת מעילה בהקשר להלוואה שהוא לקח ממועצת החקלאות. בכל אופן, אז כבר ההלוואה נפרעה במלואה בסיועם של כמה מידידיו של מקריי. התביעה נסגרה ב-11 באפריל 1924. ב-21 באפריל הוגשה נגד מקריי תביעה על הונאת דואר לאחר שנחשף שלכאורה הוא שלח בדואר את שטרות החוב הכוזבים לכמה בנקים. במהלך המשפט, הודה מקריי במזימתו, אך טען שהוא התכוון לפרוע את כל החובות ללא שום כוונה פלילית. עד מהרה הוא הורשע ונשפט לעונש מאסר של עשר שנים. ב-30 באפריל הוא התפטר ומיד נעצר. באותו יום הושבע סגן המושל אמט פורסט ברנץ' במקומו. כידידו הקרוב של מקריי, בכה ברנץ' בעת שנשא את שבועתו ומאורח יותר הוא אמר שהכול היה "פתאומי ומפתיע".

שנותיו האחרונות

לאחר שריצה תקופת מאסר של שלוש שנים בבית כלא פדרלי באטלנטה, קיבל מקריי שחרור על-תנאי ושב לביתו ב-1927. בעת מאסרו, קרס הקו קלוקס קלאן באינדיאנה, ומזימותיהם נחשפו על ידי מנהיגם לאחר שהוא הורשע על האונס והרצח של מגדה אוברהולצר . מקריי חידש את פעילותו העסקית, כך שעלה בידו לפרוע את חובותיו, אך הוא התבודד בביתו. כאשר יידעו מנהיגי הרפובליקנים ב-1930 את הנשיא הרברט הובר על חלקו של הקלאן בהרשעתו של מקריי, הוא העניק לו חנינה נשיאותית.

וורן מקריי נפטר בחוותו ב-19 בדצמבר 1938. הוא נטמן בבית הקברות פיירלאון שבקנטלנד.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 260-266.

קישורים חיצוניים

• וורן מקריי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• וורן מקריי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• וורן מקריי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)