וילה הארון א-רשיד

שם הבית ושנת הבנייה באחת הכניסות למבנה
וילה הארון א-רשיד

וילה הארון א-רשיד היא בית מגורים מפואר ברחוב דוד מרכוס מס' 18 בשכונת טלביה בירושלים.

הווילה נבנתה בשנת 1926 על ידי חנא אברהים בשאראת, ונקראה על שמו של הח'ליף העבאסי הארון א-רשיד, שעל פי המסורת היווה את ההשראה לסיפורי אלף לילה ולילה. בווילה שתי קומות, שחלוקת החדרים הפנימית שלהן היא בסגנון ליוואן: אולם וחדר מרכזי, שמשני צידיהן חדרי שינה ושירותים. רצפות החדרים מעוטרות. על גג הבניין מבנה בטון קטן, שיועד למשרתים.

בכניסה הצדדית לווילה, מצוין שמה על אריחי קרמיקה באנגלית ובערבית. בעבר הייתה כתובת כזו גם בחזית הבית, אך היא נותצה במהלך השנים ככל הנראה בשל הרצון לטשטש את סממני הזהות הערבית, ולפי אחד הסיפורים זה נעשה על ידי אנשי ביטחון לפני פגישה של גולדה מאיר, שהבית שימש כדירת השרד שלה כשהייתה שרת החוץ, עם מזכ"ל האו"ם דאג האמרשלד.[1] בשנת 1994, נוספו בחזית הדרומית אריחי קרמיקה המעוטרים במגני דוד, שעליהם נכתב בעברית "כי שמך נקרא על הבית הזה".

היסטוריהעריכה

הווילה שימשה את משפחת בשאראת הערבית-קתולית עד 1938, עת הושכרה לחיל האוויר הבריטי. בקומה התחתונה שכנה מפקדה של חיל האוויר, ובקומה העליונה התגוררה משפחתו של מפקד החיל בארץ ישראל. עם עזיבת הבריטים ב-14 במאי 1948, נמסרו מפתחותיה לראובן מס שהיה מפקד בהגנה, על סמך ידידותו האישית עם אנשי חיל האוויר. 15 אנשי הגנה הסתננו באותו היום לווילה בזחילה, כדי שלא יבחינו בהם, והניפו על ראשה את דגל ישראל.

בשנות ה-50 שימשו מגורי המשרתים כדירת השרד של שרי העבודה גולדה מאיר ומרדכי נמיר ושל יושב ראש הכנסת, קדיש לוז. בקומה הראשונה של הבית התגורר שופט בית המשפט העליון צבי ברנזון.

תושב מרכזי נוסף בבית היה שלמה ארזי, ששימש כראש לשכת הקריה במשרד ראש הממשלה ומאוחר יותר גם כבכיר במשרד האוצר. ארזי חי בבית עד ליום מותו ולאחר מכן התגוררה בו אשתו - ג'יזל ארזי עד לפטירתה בשנת 2017.

בשנת 1994 רכש את הווילה איש עסקים ששיפץ והרחיב אותה.

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים - טלביה, קטמון והמושבה היוונית (2002), עמ' 119–121.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וילה הארון א-רשיד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבניה הערבית מחוץ לחומות (1985), עמ' 268.