מגן דוד

סמל היהדות והעם היהודי

מגן דודתו מחשב: ✡) הוא הקסגרמה (כוכב בעל שישה קודקודים) שבו מונחים שני משולשים שווי צלעות זה על זה ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה משוכלל.

ציור קדום של מגן דוד משנת 1008 על כריכת כתב יד לנינגרד

הסמל כצורה דקורטיבית או מאגית שימש בתקופות קדומות בתרבויות שונות. הסמל נפוץ בהינדואיזם. החל מהמאה ה-19 הוא הפך לסמל יהודי מובהק לצד הסמלים העתיקים (מנורה, שופר ועוד). הסמל אומץ על ידי התנועה הציונית, כך שבמרכזו של דגל מדינת ישראל מופיע מגן דוד.

מקור הסמל

עריכה
 
מגן דוד
 
מגן דוד כחלק מסמל האגודה התאוסופית - עיטור דלת בבודפשט

ביהדות

עריכה

ביהדות, הסמל הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת בית שני ואחריה[1], אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת, שכן הוא הופיע לצד צורות נוספות כדוגמת הפנטגרם (כוכב בעל חמישה קודקודים) וצלב הקרס, ולא בין הסמלים היהודיים המובהקים של התקופה ההלניסטית.

 
מגן דוד מאבני פסיפס ברצפת כנסייה ביזנטית בשילה
 
הטלאי הצהוב שענדו היהודים בזמן השואה
 
מגן דוד בצבע תכלת כהה בדגל ישראל
 
מגן דוד כעיטור מגולף באבן מעל לכניסה לבית מגורים משנת 1936 בשכונת נחלאות בירושלים (2008)

השם "מגן דוד" מופיע, במשמעות שונה, בתלמוד בבלי. במסכת פסחים נאמר: ”זכור את יום השבת לקדשו אמר רבה בר שילא דצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד (שמואל ב ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים תני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד[2].

חוקר הקבלה גרשם שלום טען בספרו "מגן דוד, תולדותיו של סמל" כי מגן דוד אינו סמל יהודי ולא נזכר כלל במקורות יהודיים, בפרט הוא אינו מוזכר בזוהר ובכתבי האר"י. לטענתו היהדות סיפחה לעצמה סמל זה רק במאה ה-19. שלום גם חלק על קביעתו של הרב משה גסטר כי מגן דוד שימש כסמל משיחי על ידי רבי עקיבא במלחמות בר כוכבא. לדבריו, השימוש במגן דוד הגיע ליהדות מהאסלאם (חותם שלמה) לצורך חותמת מאגית בקבלה מעשית. בימי הביניים המקובלים המעשיים השתמשו ב"חותמות" שהם יצרו מאיורים גרפיים לצורך הגנה מרוחות ומזיקים. בין הספרים שחוברו בקבלה מעשית באותה תקופה "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים ובספר רזיאל המלאך, שחובר בסביבות המאה ה-12 לספירה[3]. כך גם סובר הרב משה פינשטיין כי אין לצורת מגן דוד מקור, ומשער שהיא מסמלת ביטחון בה'.[4] כמו כן כתב הרב יוסף משאש שאין לצורת מגן דוד מקור בש"ס או במדרש אלא מקורה בתנועה הציונית.

בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 "אשכול הכופר", בפרק רמ"ב מופיע אזכור של מגן דוד תוך שהוא מתאר את המזוזה הרבנית ”ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל... וכו' ה' ישמרך וסימן זה (הנקרא מגן דוד) כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה...”. אולם בגוף החיבור לא נזכר במפורש "מגן דוד" אלא השאיר המדפיס רווח חלק, וייתכן ותוספת המילים המוסגרות "הנקרא מגן דוד" הם מאוחרות מהמעתיק כלב אפנדופולו[5]

הסמל כמגינו של דוד, מוזכר לראשונה בספרו של המקובל אברהם חיים כהן (המאה ה-18), שם כותב כי מגיני מלכי ישראל היו בצורת משולש, ואילו מגיני בית דוד היו בצורת מגן דוד[6]. מסורת אחרת, מהרב אלעזר מוורמייזא, מצביעה על ציורה של המנורה מעל המגינים[7].

קהילת יהודי פראג הייתה זו שהפכה את מגן הדוד לסמל יהודי מובהק. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל והם בחרו בסמל של מגן דוד[8]. שימוש נפוץ במגיני דוד לזיהוי יהודים מופיע לראשונה בציורים מתקופת שלטונו של רודולף השני בפראג[9]. מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש, ובהמשך הפך לסמל המזוהה עם היהדות ועם מדינת ישראל. בשנת 1860 הוצב על בית כנסת בקלן מגן דוד ענק בגובה 158 רגל[10]. בשנת 1879 כינסו הרוסים אספת רבנים גדולה בסנקט פטרבורג, והציגו לפניהם שבע שאלות בעיקרי היהדות. אחת מהן הייתה על משמעותו של סמל המגן דוד. בשנים הבאות אימצו מספר גופים יהודיים וציוניים את מגן דוד כסמלם או ששילבו אותו בתוך סמלם. תנועת ביל"ו שילבה את ה"מגן דוד" בתוך החותם שלה, תנועת הסטודנטים היהודים אחוות ציון הדפיסה מגן דוד על מסמכיה ומועדון הספורט הכח וינה שילב אותו בסמלו.

לעומת זאת, רבים שללו כל משמעות דתית ורוחנית בצורת המגן-דוד, והתנגדו לציור והצבת הצורה, בפרט לצד חפצי קדושה[11]. כך יהודה לייב גורדון מבקר הן את המשכילים והן את מתנגדיהם על הצבת מגן דוד וטען כי "אין לתמונת 'מגן דוד' שום קדוּשה ושום סימן של ממש לא בדת ישׂראל ולא בקורות ימיו"[12]. יהודה אידל שרשבסקי כותב בשנת 1861[13]: "נהגו העם לעשות תמונה משולש נעוץ במשולש ויכנוה בשם "מגן דוד" והתמונה הזאת זכתה לכבוד גדול, עד אשר פשט המנהג בכל הקהלות לציירה לתפרה ולרקמה על כל דבר נכבד וחשוב [...] המנהג הזה הוא מנהג הדיוטות [...] ראוי לבטלו אם מצד עצמו ואם מצד שלא לחקות את המינים."

בשואה הנאצים כפו על יהודים לענוד טלאי, מגן דוד מבד צהוב ובמרכזו המילה "יהודי" בשפה המקומית. מטרתו הייתה להבדיל את היהודים מהאוכלוסייה המקומית ולשמש כאות קלון. בעת שהוכרז חרם על חנויות יהודיות בגרמניה הנאצית, סימנו פעילים נאצים חנויות של יהודים במגני דוד. מנגד, ראו בארצות הברית ובבריטניה במגן דוד סמל יהודי המקביל לסמל הצלב הנוצרי. לפיכך שרטטו או פיסלו מגן דוד על קברים של חיילים יהודים שנהרגו בשורות צבאות בעלות הברית, בדומה לאופן שבו מסמנים צלב על קברים נוצריים. מגן דוד צהוב על רקע שני פסי תכלת ופס לבן ביניהם שימש כסמל הבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. ייתכן שכוונת מעצבי הסמל הייתה להפוך את "הטלאי הצהוב" למושא גאווה. בעת הדיונים על בחירת דגל למדינת ישראל היו הצעות[דרושה הבהרה] לשנות את צבע המגן-דוד לצהוב כזכר לשואה.

במדינת ישראל והתנועה הציונית

עריכה

לפי הצעת דוד וולפסון, אימץ הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 דגל שבמרכזו מגן דוד כחול כדגל התנועה הציונית. לימים דגל זה הפך לדגלה של מדינת ישראל. הרצל, שעמד בראש התנועה הציונית הציע בספרו מדינת היהודים דגל לבן שבמרכזו מגן דוד, בתוכו ציור אריה ומסביבו שבעה כוכבי זהב, המסמלים את שבע שעות העבודה במדינה אליה הוא חותר. מקס בודנהיימר הציע לקשט את הדגל בשנים עשר כוכבים כסמל לשנים עשר השבטים, אך הרצל דחה את ההצעה באומרו ששנים עשר השבטים כבר רמוזים במגן דוד עצמו בשתים עשרה נקודות הצטלבות הקווים שעליו. מאז אותה שנה התקבל הנוהג לשלב את מגן דוד בסמלי אגודות ציוניות ובמסמכים וקבלות של התנועה הציונית.

לאחר הקמת מדינת ישראל, הוחלט לאמץ את דגל התנועה הציונית, שבמרכזו מגן דוד כחול, כדגל מדינת ישראל. נשקלו גם הצעות אחרות, בין היתר לכלול בעיצוב את שבעת כוכבי הזהב של הרצל, אולם הוועדה שדנה בנושא הדגישה שכוכבי הזהב צריכים להיות בעל שישה קודקודים, כדי שידמו למגני דוד. מועצת המדינה הזמנית קיבלה את החלטת ועדת הסמל והדגל, ואישרה אותה ב-28 באוקטובר 1948. כך הפך מגן דוד כחול לסמל המזוהה עם מדינת ישראל. האזרחים הערבים במדינה טוענים שאין הם יכולים להזדהות עם דגל שמורכב כולו מסמלים יהודיים - מגן דוד, ודוגמת פסים המזכירה טלית, אם כי סמל זה מוכר היטב גם בתרבות המוסלמית. אנשי נטורי קרתא הפסיקו להשתמש במגן דוד בטענה שהוא מסמל את המדינה הציונית.

 
מגן דוד אדום בדגל הקריסטל האדום, סמל מגן דוד אדום הבינלאומי

בשנת 1930 הוקם בתל אביב ארגון יהודי לעזרה ראשונה בדומה לארגוני העזרה הרפואית הצלב האדום והסהר האדום הקיימים ברחבי העולם. מגן דוד אדום נבחר כסמלו וכשמו של הארגון, משום שמגן דוד נתפס כסמל המקביל לצלב בנצרות ולסהר באסלאם. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום והסהר האדום טוען כי סמליו לא נוצרו לפי מסורות דתיות, אלא מדובר בדגלי שווייץ וטורקיה בהיפוך צבעים. בשנת 1950 קיבל מגן דוד אדום הכרה רשמית של מדינת ישראל, אך הארגון לא זכה להכרה בינלאומית כיוון שהוועד הבינלאומי לא היה מוכן להכיר במגן דוד אדום כסמל נוסף של הארגון הבינלאומי. בסוף 2005 הוחלט ב"וועד הבינלאומי" שכל מדינה שלא רואה לנכון להשתמש בצלב או בסהר, תוכל להשתמש בסמל של מעוין אדום ("הקריסטל האדום"), או בסמל מקומי הנתון בתוך המעוין האדום. לפיכך הסכים הוועד הבינלאומי לקבל לשורותיו את הארגון הישראלי, אך התנה את הדבר בכך שסמל מגן דוד אדום יהיה בשימוש מקומי בלבד, ואילו בפורומים בינלאומיים הוא יהיה נתון בתוך מעוין אדום. גם בעמותה המקבילה, איחוד הצלה, מופיע מגן דוד במרכז הסמל שלה.

השקפות שונות לגבי משמעות הסמל

עריכה
 
מגן דוד לפי הצעתו של נבון קצב, כמייצג את שלושת יסודותיה של המסורת היהודית.

יש פרשנים הטוענים כי הפרח שושן צחור שמורכב משישה עלי גביע בצורה של מגן דוד, הוא למעשה השושנה של שיר השירים הרומזת לעם ישראל[14].

קיימת טענה שסמל הכוכב בן ששת הקודקודים מקורו יווני, היות שבאלפא ביתא היוונית המשולש הוא תמונת האות דלתא, שהיא האות הראשונה של המילה דאוס (אלהות), וכיוון שהאמינו בשתי רשויות, אל פועל טוב ואל פועל רע, הרכיבו את שני הפועלים יחד למגן[15]. טענה זו אינה נכונה משום שהמילה דאוס (Deus) לאלוהים היא מלטינית ולא מיוונית. מושג האלוהות ביוונית הוא תאוס (θεός) המתחיל באות תטא ולא בדלתא.

יש שראו במגן דוד שילוב בין היסוד השמימי ששואף לארץ (המשולש שקודקודו פונה כלפי מטה), לעומת היסוד הארצי ששואף השמימה (המשולש שקודקודו פונה כלפי מעלה). יש הוגי דעות שאמרו שהמגן דוד עם שישה קצוות מסמל את השליטה השמימית על ד' רוחות העולם ולמעלה ולמטה[16].

לפי הקבלה, מגן דוד רומז על שבע הספירות התחתונות. כל משולש מששת המשולשים, רומז על ספירה אחרת, ומרכזו המשושה של המגן דוד רומז על ספירת המלכות, המקובלת משש הספירות[17].

הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג נתן פירוש ייחודי למגן דוד, על שני המשולשים המרכיבים אותו. לשיטתו, שלושת קודקודי המשולש הבסיסי הם כנגד שלושת מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם - אלוהים, אדם, עולם. שלושת קודקודי המשולש השני מסמלים את היחסים בין קודקודי המשולש הראשון, שהם שלושת עקרונות היסוד של היהדות על פיו: בריאה (היחס בין אלוהים והעולם), התגלות (היחס בין אלוהים והאדם) וגאולה (היחס בין האדם והעולם). לצורה הנוצרת קורא רוזנצוויג "כוכב הגאולה", ומכאן נובע שם ספרו.

מסורת נוספת היא שמקור המגן דוד הוא בעצם חתימתו של דוד המלך: האות ד בכתב עברי עתיק נראית כמו משולש, ומגן דוד מורכב משני משולשים, אחד על השני[18].

הסופר ש.ב נפתלי הביא במאמרו אורייתא הקב"ה וישראל חד הוא: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", הוי אומר המשולש התחתון חודו כלפי מעלה והוא הקב"ה והזויות התחתונות הם אורייתא וישראל אם פונים הם אל ה' כמים הפנים אל הפנים מביט הכי גם המשולש העליון ונוצרת הצטלבות והוא שכתוב 'חד הוא'. עוד פירוש מעניין לצורתו של המגן דוד הוא: שצורתו של מגן דוד דומה לכתרו של הרימון.

בתרבויות אחרות

עריכה

צורתו של מגן הדוד הופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים, והיא משמשת בתרבויות המזרח עד היום. בהודו משמש הסמל עוד מהתקופה שלפני הספירה הנוצרית וניתן לראותו גם על מקדשים עתיקים וגם בשימוש יום-יומי. לעיתים קרובות מופיע מגן דוד בסמיכות לצלב הקרס. בהינדואיזם הוא סמלה של האלה לקשמי, אלת המזל והשפע החומרי. לעיתים הסמל הוא בצורת סרי יאנטרה (אנ') (כלי להתעשרות ולהצלחה), הוא הסמל של האלה טריפורה סונדרי (אנ'), הסמל מורכב מ-9 משולשים, חמישה הפונים כלפי מטה וארבעה כלפי מעלה, היוצרים צורה הנראית דומה למגן דוד. ביוגה ההודית, הסימן של הצ'אקרה הרביעית, צ'אקרת הלב, הוא מגן דוד.

באסלאם קיים שימוש נרחב בסמל ההקסגרמה שם הוא מכונה בשם "חותם שלמה"(אנ'). הקרבה למינוח מגן דוד מעידה כפי הנראה על מסורות קרובות הנוגעות במקור השימוש בסמל זה בקרב שתי הדתות. הסמל מופיע באמנות המוסלמית החל מהמאה ה-12, כולל על מטבעות מהתקופה האיובית. השימוש במגן דוד בעיטורים המוסלמיים רווח מאוד בתקופות המאוחרות יותר ובתקופה העות'מאנית היה נפוץ מאוד. שרידים לעיטורים אלו בישראל ניתן למצוא גם בחומת ירושלים העות'מאנית, כמו על משקוף שער האשפות. דגל הח'ליף של מרוקו כלל את ההקסגרמה כביטוי של "חותם שלמה", סמל ירוק על רקע אדום. הכוכב הוחלף ב-1945 לפנטגרם (גרסת כוכב בעלת חמישה קודקודים בלבד) המופיע בדגל מרוקו[19]. כן מופיע הסמל במסגדים רבים בעולם. עם הפיכתו של ההקסגרמה לסמלה המובהק של התנועה הציונית, חלה ירידה בשימוש בסמל זה באסלאם.[20]

 
בחותם שלמה וסהר על בניין מוזיאון השומרוני הטוב (על כביש ירושלים-יריחו)

שימושים בסמל בדגלי עמים אחרים

עריכה

סמל ההקסגרמה הופיע גם על דגל אתיופיה עד 1996, ובמרכזו נוסף עיגול כחול ובו הסמל בצבע צהוב.

על הדגל הישן של צפון אירלנד מופיע כוכב בעל שישה קודקודים הדומה למגן דוד, ובתוכו יד אדומה ("היד האדומה של אלסטר"). הדגל מקובל בקרב היוניוניסטים (תומכי האיחוד עם בריטניה) ומגן הדוד המסומן עליו אינו ברור, ייתכן שזהו רמז למלוכנות וקשר לבית דוד. הסבר אחר הוא שששת קודקודי הכוכב מסמלים את ששת מחוזות צפון אירלנד[21].

במרכז דגל בורונדי מופיעים שלושה כוכבים בני שישה קודקודים, כל אחד מהם אדום עם שוליים ירוקים.

בעבר הופיע כוכב בן שישה קודקודים בצבע אדום בדגל של נסיכות ג'נדאראואולו (Candaroğlu), אחת מהנסיכויות הבייליקיות שהתקיימה באנטוליה בין השנים 12921461, ובדגל של נסיכות קאראמאן, נסיכות אנטולית נוספת שהתקיימה בשנים 12371486. דגל זה גם היה דומה בצבעיו לדגל הישראלי בן ימינו.

מתמטיקה

עריכה
 
מגן דוד כחול חוסם מגן דוד אדום, וחסום במגן דוד ירוק. היחס בין הצלעות בין מגן דוד לחוסמו הוא שורש 3

מגן דוד הוא אחת מהצורות השימושיות בהיכרות ראשונה של תלמידים בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון עם כללי הגאומטריה והטריגונומטריה, ומאפשר בקלות להדגים אלמנטים כגון דמיון משולשים, חפיפת משולשים, יחסים בין זוויות וצלעות. במרחב אוקלידי ניתן להגדיר מגן דוד כללי כשני משולשים שווי צלעות חופפים, שצלעו של כל אחד מהם חוצה שתי צלעות של האחר, כך שהשטח המשותף הוא משושה משוכלל. בנוסף, מגן דוד הוא הכיכוב היחיד של משושה והכיכוב היחיד של תמניון הוא מגן-דוד תלת־ממדי, המורכב משתי פירמידות משולשות.

מספר תרגילי גאומטריה קלאסיים מבוססים על תכונות אלמנטריות של מגני דוד משוכללים: חלוקה של כל אחת מצלעות המשולשים הגדולים לשלושה חלקים שווים, וקיום שתי זוויות בלבד: 60 מעלות ו-120 מעלות. תרגיל בסיסי בטריגונומטריה מתייחס ליחס הגדלים בין מגן דוד החסום במגן דוד, ובין המגן דוד החוסם אותו; זאת כהכנה לתרגילים מורכבים יותר של משולש החסום במעגל. לפתרון התרגיל נדרשים רק שלושה משפטים טריגונומטריים: יחס בין צלעות במשולשים דומים מעידה על יחס בין המשולשים, משפט פיתגורס ומשפט הצלע מול זווית 30 מעלות במשולש ישר-זווית.

בפרקטל "פתית השלג של קוך" מתקבל מגן דוד בשלב השני.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אפרים דיינרד, ציון במשפט.
  • הדבורה שנת תרמ"ה גיליון 33 וגיליון 40.
  • ישראל יפה, האסיף תרמ"ו.
  • המליץ תרנ"ח גיליון 11.
  • תל תלפיות תרס"א, עמ' 164 ועמ' 183.
  • מיכאל קוסטא, חתך הזהב, חותם שלמה ומגן דוד, ספרית פועלים, 1990.
  • גרשם שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
  • אורי אופיר, הדגל, ספר לכל, 2001
  • אליק מישורי, "שורו הביטו וראו", איקונות וסמלים ציוניים בתרבות הישראלית, עם עובד, 2000
  • דני בירן, איש על דגלו, מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל, הוצאת סטימצקי 2017
  • יונה דברת, מגן דוד - סמל להבטחה ושילוב דורות המעין מד' ה'תשס"ד עמודים 15–21

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^   King Solomon's Seal, בארכיון האינטרנט, מתוך אתר משרד החוץ, 16 בפברואר 1999 (באנגלית)
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ז, עמוד ב'.
  3. ^ קטעים מהספר כאן
  4. ^ אגרות משה חלק ג' סימן טו
  5. ^ הליכות, גיליון 62 עמוד 35.
  6. ^ המקובל הרב אברהם חיים כהן, ארץ החיים, עמ' 31, באתר היברובוקס
  7. ^ כך כתב בספר יראת אל "ודוד המלך עליו השלום נושאו במגינו מצויר בצורת מנורה והיה נוצח מלחמותיו ואויביו נופלים לפניו, ואמרו בעלי הקבלה הקב"ה הראה לדוד מזמור זה ברוח הקודש, כתב באותיות מופז ונעשה בצורת מנורה וכן הראה שלמה רבנו עליו השלום במראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה" גם החיד"א (מדבר קדמות מערכת ד אות כב) והרמ"א (תורת העולה) הביאו מסורת זו.
  8. ^ Star of David was first recognized as symbol of Judaism in Prague, kafkadesk, ‏27/9/2018
  9. ^ Joaneath Spicer, The Star of David and Jewish Culture in Prague around 1600, Reflected in Drawings of Roelandt Savery and Paulus van Vianen, The Journal of the Walters Art Gallery 54, 1996, עמ' 203-224
  10. ^ פרייסין - קעלן, הכרמל, 30 בנובמבר 1860
  11. ^ ראו לדוגמה ר' חיים אלעזר שפירא, דברי תורה, מהדורא א', אות צב (ברטיסלאבה, תרפ"ב, עמ' פג - פה; ירושלים, תשנ"ח, עמ' קיא - קיג).
  12. ^ יהודה לייב גורדון, צלוחית של פלייטון, 1860
  13. ^ יהודה אידל שערשעווסקי, טהרת הקודש, המליץ, 5 בדצמבר 1861
  14. ^ מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ב', ובפירושים
  15. ^ אוצר השמות ערך מגן דוד
  16. ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן טו, ועוד.
  17. ^ פירוש "ארץ החיים" על התהילים (לרבי אברהם חיים הכהן מניקלשבורג), פרק יח (דפוס ראשון, קונסטנטינופול, תק"י, דף כ, עמוד ב; פיוטרקוב, תרצ"א, עמ' 31).
  18. ^ בצלאל דייטש, מעשה בצלאל עמוד סג.
  19. ^ היסטוריה של מרוקו - דגל הח'ליף
  20. ^ שרון כהן, The Story of the Star of David, The Librarians, ‏2021-05-19 (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ מפתח הסמלים של צפון אירלנד מתוך אתר אוניברסיטת אלסטר להבנת הפוליטיקה והקונפליקט בצפון אירלנד